הם לעולם לא יחזרו

השעות עברו אט אט. עברו יומיים מהפגישה הקודמת עם מקגונגל, וצימאונו לראות שוב את הוריו רק הלך וגדל מיום ליום. בלילה הוא חלם שהם מדברים איתו, מחייכים אליו. הוא חלם על מציאות שהוא ביחד איתם, אהוב על ידם...חבל שלכל חלום יש סוף.
טדי התעורר מאוכזב.
החלום לא היה מציאותי, למרות שהוא כל כך קיווה. השמש הציצה מהחלון והבנים החלו להתארגן בחדר, אך הוא עדיין ישב על מיטתו, שקוע במחשבות.
"בוקר טוב, ישנוני," רוג'אר טפח בחוזקה על שכמו, מטלטל אותו בכוח מהחלומות. "עוד חצי שעה שיעור," טדי התנער והחל להתארגן לקראת הלימודים.
בשיעור שינוי צורה, השיעור האחרון של היום, הוא ניסה ללכוד את מבטה של פרופסור מקגונגל, אך זאת סירבה להישיר אליו מבט.
בסוף השיעור היא עצרה אותו בדלת היציאה. היא סימנה בעיניה לרוג'אר להמשיך ללכת. טדי שמע אותו ממלמל בשקט 'רק אותו היא רוצה...' עד שלבסוף הם נשארו שניהם בכיתה. "טדי, אני חושבת ששקעת מספיק במחשבות על הוריך. הגיע הזמן שתמשיך," היא אמרה בקול סמכותי. הלב של טדי קפץ בתוכו – הוא יראה אותם שוב!
"ניפגש היום בשמונה. הסיסמה היא 'שטרודל'." היא אמרה והלכה במהירות.
"סיסמה מוזרה," חשב טדי, אבל כבר לא היה לו אכפת. את הדרך לארוחת צהריים הוא עשה בדילוגים.
הזמן שוב לא זז. טדי כמעט אכל את השעון וחיסל לעצמו את הציפורניים. לבסוף הגיעה השעה שמונה. הוא צעד נרגש למשרדה של מקגונגל.
"שטרודל." הוא אמר, ודלתה של הפרופסור נפתחה.
"קדימה," היא אמרה בפתאומיות שהבהילה את טדי. "יש לנו הרבה מה לראות." הוא התקרב אליה מעל ההגיגית. " היום נצא לראות את אימך – נימפדורה טונקס-לופין." היא אמרה והכניסה את ראשה לתוך ההגיגית. טדי מיהר לעשות כמוה.
הכל התערבב. הוא הרגיש מסוחרר. שניות ספורות לאחר מכן הוא מצא את עצמו בפתח חדר האוכל, והזיכרון היה שוב של מקגונגל. הוא הבחין בכך שהיא נראתה צעירה יותר מבזיכרון הקודם. היו לה הרבה פחות שיערות לבנות. זה היה היום הראשון בהוגוורטס, ומקגונגל הובילה שיירה של ילדים חדשים אחריה, בדרך למיון.
הילדים החדשים התיישבו בזה אחר זה על הכיסא וחבשו את מצנפת המיון לראשם, חלקם רועדים בכל גופם. חלקם היו מאושרים בבית בו שובצו, והיו שלא.
עד שהגיעה הילדה אותה רצה לפגוש:
"טונקס נימפדורה!"
הילדה הקטנה, בעלת השיער האדמדם עלתה בהתרגשות לבמה.
"הפלפאף!" המצנפת צעקה.
טדי הרגיש צמרמורת בכל גופו. אימו שובצה לאותו בית אליו הוא שובץ בעצמו. הוא הרגיש גאה בביתי יותר מאי פעם.
הילדה קיפצה לה אל השולחן של הפלפאף, לוחצת ידיים בהתרגשות ומחייכת לכל עבר, שובה בקסמיה את כל מי שראה אותה.
בעודו מחייך למראה אימו הקטנטונת, הרגיש טדי איך הכל מסתובב סביבו. הוא עצם את עיניו. כשפקח אותם, הם כבר היו במשרדה של מקגונגל.

הפרק הקודם