הו לילי!

היי, מצטערת על הזמן הרב שבו לא עדכנתי :)
הייתי צריכה לגמור פיק אחר שלי והשקעתי בו את רוב הזמן :)
אבל עכשיו "הו לילי!" חזר, ובגדול!
אז הנה עוש פרק. תהנו! ^^

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

סוורוס החל לרוץ לעבר הפנייה שבה נעלם באד משדה ריאתו.
מסדרון, דלתות, פניות.
אבל באד לא נראה בשום מקום.
סוורוס התייאש. הוא פשוט יצרח עליו בחדר המועדון.
ההליכה לא הייתה ארוכה- הרי הם קבעו להיפש במרתפים, ולכן כעבור חמש דקות סוורוס כבר צעק את הססמא ונכנס לחדר המועדון.
כמה ילדים הרימו אליו מבט מעל לערמות החומר שהתמר מעל שולחנותיהם, בחדר המועדון. הם ברכו אותו לשלום.
"היי," הוא קרא. "ראיתם את באד?"
"אה, כן. הוא בדיוק עבר כאן, ויצא עם מישהי אל מחוץ לחדר המועדון," ענתה לו ילדה שמנמנה ששיערה המקורזל קלוע לשתי קוקיות בצידי ראשה.
היא נראית ילדותית, חשב סוורוס לעצמו בלגלוג. כמו ילדה בת שש או חמש.
"תודה." הוא אמר בטון מלגלג, לא מצליח להסתיר את לגלוגו כלפיה.
הילדה משכה בכתפיה, רגילה כבר ליחס הזה. זאת הייתה שגרה בסלית'רין.
סוורוס התיישב על כורסא מול האח, מצפה לשובו של באד.
הזמן חלף.השעה חמש הגיעה, ואחריה שש.
בשבע הארוחה באולם הגדול.
לא יכול להיות ש... סוורוס הרגיש כל כך טיפש. הרי זה מובן מאליו שהם כבר ילכו ביחד לארוחת הערב!
"היית יכול להכין שיעורים בזמן הזה," זה מה שלילי הייתה אומרת. "אבל במקום זה בחרת להתבטל. הא, סוו?"
את צודקת, הוא ענה לה בתוכו. את צודקת. הייתי צריך לעשות משהו שימושי יות מסתם לחכות.
ילדה נעמדה מולו, מחזיקה פנקס ועט, וקופצת מולו. נראה שהיא היפראקטיבית, חשב סוורוס בשעמום.
אבל במקום להגיד מה הוא חושב הוא אמר רק: "מה?"
הילדה נראתה נבוכה מעט. אך זה לא הפריע לה לדקלם דברים שנראה שאמרה רבות בעבר: "שלום לך. אתה סוורוס סנייפ נכון? אנחנו מחתימים את כל ה-"
"אנחנו?" סוורוס קטע אותה בטון משועמם, שנועד להסתיר את מה שחש בתוכו, כי לפי דבריו של באד, רגש זו אחת התכונות שאסור שיצוצו מעל פני השטח.
"כ- כן," ענתה הילדה, ביטחונה מתחיל להיחלש. "קבוצת משקמות הבוגדים. תחתום כאן, בבקשה, ותקבל שלושה שיעורים על סלית'רין."
"אמממ... בטח?" סוורוס מלמל, מביט במבט מזלזל בפנקס כשחתם עליו.
הילדה חייכה חיוך מזלזל בחזרה וטמנה את הפנקס בכיסה במהירות. ״שיהיה לך... שיעורים טובים.״ מלמלה והתרחקה משם.
"ריאיון בוגדים. כמה מצחיק. אני בוגד. הרשי לי לגחך."
כמה חבל שהוא לא אמר את זה.
אוי לא. סוורוס מיהר לאמבטיה שבחדר שחלק עם שלושה נוספים מסלית'רין.
כשנכנס פנימה, החל לנקות מעצמו שכבות של טינופת בלתי נראות.
הוא לא קר מספיק. הוא לא מלגלג מספיק. רואים עליו שהוא לא אמין.
הוא ניסה להוריד ממנו את כל מה שלילי הכניסה לראשו.
אסור להיות מנומסים בסלית'רין!
אסור להיות נחמדים בסלית'רין!
צריך להיות קרים ומגעלים בסלית'רין!
הוא יצא מהאמבטיה אדום מעט, מרוב שפשופים.
מה השעה? חמישה לשבע. הרבה זמן הוא בילה באמבט.
ועובדה, חדר המועדון ריק.
לא טוב. זה מה שהוא היה חושב במקרה רגיל. הקונדסאים ינצלו את זה.
אבל הוא כבר לא ידיד של לילי, אז מה הסיכוי ש...
לקחתי את הדברים בחזרה, חשב בבהילות. לקחתי אותם בחזרה.
זה לא עזר.
גורל אכזר. הוא הזעיף את פניו. גורל אכזר.
הם עמדו שם, תרים אחריו.
"איפה השרץ המעצבן?" הוא שמע את קולו של סיריוס, כשהיה קפוא עדיין מההלם של למצוא גריפינדורים בחדר המועדון הסלית'ריני.
הקול הזה החזיר אותו לצלילותו והוא קפץ חזרה אל תוך החדר שלו, נועל את הדלת אחריו.
הוא נשען על הדלת, מתנשף.
"אתה חושב שיכול להיות שעבר הזמן של ה-" פיטר קרא בקול.
"תשתוק!" מלמל ג'יימס לכיוונו. "תיכף גם תחשוף את כל הסודות שלנו, לאזני האויב המושבע שלנו, שמסתתר פה בקרבת מקום..."
על מה הם מדברים? תהה סוורוס. עבר הזמן של מה?
"למה אתם מחפשים אחריו בכלל?"
סוורוס קפא, צונח על הרצפה לישיבה. נשמע קול חבטה, שבעקבותיו החלו להישמע צעדים של עליה במדרגות.
זאת הייתה לילי.
לילי... עושה לו את זה?
נכון שהם כבר לא ידידים, אבל היא הולכת על קיצוני. הם כבר לא חברים,אז היא הולכת לקונדסאים?
"בוגדת דם, בוצדמית. בוצדמית. בוצדמית." הוא מלמל לעצמו, לא מצליח להתאפק.
הצעדים לכיוון דלת חדרו הפכו לצעדי ריצה.
ואז הוא הבין שלחש מכיוונם בטוח יצליח במהרה לפתוח את הדלת.
איפה הוא יכול להתחבא?
הם בטוח יחפשו מתחת למיטות.
אבל אולי אם הוא ישחק אותה מתקחל הם לא יעזו לפתוח את הדלת... אבל אי אפשר לדעת. הוא לא התכוון לקחת את הסיכון.
הצעדים התקרבו.
הארונות? הם יחפשו שם.
הידית נטתה למטה וחזרה למצבה.
"מרלין! הדלת הזו נעולה!"
לא נותר לו הרבה זמן.
הוא החל להתרוצץ בחדר, מחפש מחבוא בפאניקה.
הדלת נפתחה.
"הו, הנה אתה, סברמאוס. חיפשנו אותך." סיריוס חייך אליו בזדוניות.
הוא השפיל את מבטו, מקווה לא לראות את לילי.
"תירגע, לילי למטה." ג'יימס חייך בהתגרות. "מצטער? מצטער שהיא לא איתך עכשיו, להגן עליך?"
"אתם... מה אתם רוצים ממני עכשיו?" הוא קרא בזעם אצור.
"להתעלל בך כאוות נפשינו?" הציע סיריוס.
"הטמבלים רוצים משהו שיעסיק אותם, בין שש לשמונה." רמוס משך בכתפיו. "אני לא בעסק. אני פשוט אתן לך לעבור שוב."
"רמוס!" צעק עליו סיריוס. "אתה בוגד?"
"לא. אני פשוט לא עושה כלום."
"לא משנה," ג'יימס קרא אל מעל לקולות חבריו. "אסור שהשרץ יראה אותנו בעת חולשה."
סוורוס הרים גבה. "על איזה כוכב אתם חיים?"
"על כוכב השווים!" קרא סיריוס בגאווה.
"מהחלק התחתון של הרשימה?" ממש התחשק לסוורוס לקנטר אותם.
"סליחה? אתה מסתכל כרגע על החתיך ומוערץ הבנות מספר אחת בהוגוורטס! אם לא כוללים את השלושה שלידי," סיריוס התעצבן.
"אל תיקח ללב," ג'ימס מיהר להסב אותו. "הוא רוצה לפגוע בך."
"עכשיו נותר רק לקלל אותו במשהו, נכון?" חיכך פיטר את ידיו בעצבנות.
"חשבתי לחלץ ממנו את הקללה שהוא הפעיל עלינו," תהה ג'יימס. "מה אתה אומר, סברמאוס? הקללה שמורה עדיין בראש שלך? הרי ידוע שיש לך קוצר זיכרון." הארבעה צחקו.
סוורוס התיישב על מיטתו בשלווה. יותר נכון, השלווה הזו לא הייתה אמיתית, אך הם לא ידעו את זה.
זה אמור לעצבן אותם, הוא ידע. זה חייב לעצבן אותם.
ואכן, התגובה הגיעה במהרה.
"אתה אמור לפחד!" צרח סיריוס. "תן לנו לפחות קרדיט!"
"על מה?" שאל סוורוס בשיעמום. "על זה שנכנסתם למקום אסור ושאתם מאיימים על חיי?"
"אנחנו... זה רק בשביל הצחוקים!" המשיך סיריוס בשלו. "חוץ מזה, זה לא שמישהו באמת אוהב אותך."
המילים כאבו לסוורוס כל כך; למרות שזה לא נראה על פניו.
"טוב, אני, בשונה מכם, מקפיד על לוח זמנים. אז אני יכול ללכת לארוחת הערב שלי?" הוא אמר בנימוס, למרות שהוא לא יכל למנוע מטון דיבורו להישמע מלגלג.
"נראה לך? לא הגענו לכאן סתם. אנחנו כאן כדי למרר לך את החיים," אמר ג'יימס בענייניות.
"אז אני אוותר על ההצעה." סוורוס קם והחל ללכת אל עבר היצאה מהמעונות.
למרבה ההפתעה, הארבעה לא עצרו מבעדו.
הוא ירד במדרגות, מבולבל מהעובדה שהם הרגע נתנו לו ללכת.
אך ברגע שהתקרב לדלת הכניסה לחדר המועדון, קללת שתק הקפיאה אותו.
סיריוס ופיטר מיהרו לחסום את הכניסה.
"חשבת ללכת מכאן, הא?" סיריוס גיחך.
"וחשבת שניתן לך?" פיטר נכנס ממש אל תוך הדמות.
ג'יימס הופיע מאחוריו.
"רמוס, זאת תוכניות לרבעייה!" ג'יימס הבחין שרמוס לא משתף פעולה וניסה לאלץ אותו להשתתף.
"אז אני משנה אותה לתוכניות לשלישיה כשהרביעי שבה; תפקידו לצפות." רמוס התיישב על כורסא בצבעי ירוק שחור; צבעי סלית'רין, מבלי שהדבר יפריע לו, למראית עין.
"אתה כל כך לא מגניב," סיריוס גלגל עיניים.
"אתה נשמע כמו בחורה בגיל הטיפש-עשרה ככה." רמוס ענה בשיעמום.
"טוב, ההצגה חייבת להימשך לא?" אילץ אותם ג'יימס.
"חייבת להימשך," הסכים סיריוס.
הם הסירו ממנו את קללת השיתוק.
"אז מה קורה עכשיו?" הוא קרא בניסיון להיראות מאופק, למרות שעכשיו הוא כבר נהיה שקוף יותר.
הזעם שבו עמד להתפרץ.
"נראה לך משהו מיוחד."
בגדיו של סוורוס החלו לשנות צבעים, לפי הוראות הרבעייה. לרוב הם נעו בין הגוונים של הצבע הוורוד.
לאחר מכן הם עברו לשיערו. שיערו של סוורוס החל לשנות צבעים, ולצבעים מבחילים במיוחד.
הוא חשש שזה יתחיל להיות גרוע יותר. צבע העור שלו? צבע העיניים? זה קצת יותר מלחיץ.
אז היה לו מזל.
מזל גדול.
דלת חדר המועדון נפתחה, כשבאד סוקר את החדר בעניין, מופתע למדי מהמתרחש בו. לקחו לו כמה שניות לזהות את סוורוס.
"אחי," הוא נעמד לידו. "מה קרה לך?"
לידו עמדה נערה שסוורוס שם לה אליה רק באותו הרגע. שיערה בלונדיני ועיניה חומות-שחורות. היא לבשה בגדים צמודים מדי, לטעמו של סוורוס. כאילו היא ממש רוצה שישימו לב אליה.
הוא זקף לעבר באד גבה, מחווה לכיוונה בסנטרו.
"אה, זאת אמנדה. זוכר שסיפרתי לך עליה? אבל קודם אתה חייב לנו כמה הסברים." הוא אמר, מתבונן ברבעייה המופתעת בלגלוג.
הרבעייה השתחררה מהלם.
"איך לא ראית אותו מגיע לכאן, רמוס?"
"כי זה אצלך, אולי?"
"אבל אני לא יכולתי להסתכל! הייתי עסוק!"
"אז פיטר היה צרי לעשות את זה."
לבסוף הם הסכימו שפיטר אשם, התיישבו, והביטו בהם כאילו הכל בסדר, כאילו הם לא ביצעו שום דבר חמור.
"מה אתם עושים כאן? ולמה החבר הכי טוב שלי נראה ככה?" באד הבהיר את כוונתו.
"אה, לא ידעת שאנחנו מתנלים אליו?" הופתע סיריוס.
"בטח שידעתי. אבל היי, הוא עזב את החברה שלכם!" קרא באד.
"היי, אני פה."  לילי יצאה מצללי החדר, נועצת בהם מבט חמור סבר. "וממש לא אהבתי את הפעילות הזו. עם כל מה שסוורוס עשה, זה פשוט לא מגיע לו."
ליבו של סוורוס קיבל מעט תקווה, והוא חייך חיוך קלוש.
"אבל אם תלכו עכשיו תהיו בסדר."
אלוהים. הם עשו לה שטיפת מוח?
"מה, את לא שותפה לפעולות שלנו? ואת תצאי איתי?" ג'יימס קפץ מיד, לגועליותו של סוורוס.
"בחלומות הלילה שלך, במקרה הטוב. זה על שתי השאלות." לילי הרימה גבה בהבעה של: 'באמת חשבת ככה?' ויצאה מחדר המועדון ביהירות.
"טוב. אתם הבאים בתור ללכת מכאן, אתם יודעים," אמר באד בענייניות.
"אבל... לא גמרנו ליהנות!" יבב סיריוס בקול מפונק. "עוד לא הגענו ללהפוך אותו לשמן ו..."
"טוב, ביי ביי!" קרא באד וגרר אותם החוצה, בחזרה למסדרונות הוגוורטס. באד סימן לסוורוס ולאמנדה לצאת אחריהם החוצה.
"אתם יודעים שהארוחה עוד נמשכת," הוא הסביר. "בואו נחזור לפני שיגמרו הקינוחים!"

                                                           ~*~

סוורוס ישב במיטתו, מחכה שבאד יצא מהמקלחת. הוא היה צריך לדון איתו בנושא חשוב מאוד. שמו היה אמנדה.
"נו, כמה זמן לוקח לך?" הוא קרא בקוצר רוח.
"אתה יודע שגוף טהור ומושלם כמו שלי צריך גם מקלחת טובה ומושלמת," קרא באד, קולו מתעוות מעט בתוך אדי האמבט.
"טוב, אבל תצא לפני הבוקר?"
"אני מבטיח."
כשבאד יצא מהמקלחת, לאחר חצי שעה, יש לציין, הוא התיישב על מיטתו והביט בסוורוס בעניין.
"אז... מה קרה, שהיית מוכן לחכות לי כל כך  הרבה זמן?" שאל.
"מה קורה עם אמנדה?" סוורוס היה ישיר.
"אה, היא לא בדיוק התרשמה מאיך שנראית אז..." באד השפיל את מבטו. "היא אמרה שהיא רוצה אותי, ואז היא נישקה אותי. לא נראה לי שיש לך סיכוי איתה, חבר."
סוורוס חייך בהקלה. "תודה לאל."
באד קימט את מצחו בבלבול. "היא דווקא שווה, זאתי. אני לא מבין אותך."
"הלב שלי כבר שייך למישהי אחרת."

הפרק הקודם		הפרק הבא