לילה וירח

יום הולדת של לילה עבר בכיף, שני חבריה הטובים, שיר ודניאל ארגנו לה מסיבת יום הולדת חמודה, והביאו לה מתנות, שיר הביאה לה את ספר חדש בסדרה האהובה עליה, ודניאל הביא דיסק עם השירים האהובים עליה. זה היה יום מאוד מהנה, עד שנגמרה המסיבה, והחלה מסיבת הפיג'מות. דניאל כמובן לא לקח בה חלק משום שלדבריו "זה מביך מדי", אבל שיר נשארה, לילה לא יכלה לחלום על הזדמנות טובה מזו כדי לספר לה. "שירי, את תמיד תהי חברה שלי, נכון?"

"ברור ליל, למה?"

"בגלל ש... בגלל ש... בגלל שאני קוסמת", אמרה לילה מפחדת מתגובתה של שיר "אוה לילה!! תודה לאל שגם את, חשבתי שאני משתגעת!" אמרה שיר וקברה את פניה על הברכיים של לילה. "רגע, גם את, גם את קוסמת?", שאלה לילה בפליאה. "כן. קיבלתי מכתב על זה ביום הראשון של החופש הגדול, ביום הולדת שלי". לילה התרגשה, היא לבד. "אז שתינו נלמד בהוגוורטס?" אמרה לילה. "מה? אותך לא שאלו אם את לומדת כאן או בהוגוורטס?", שאלה אותה חברתה, במכתב שלה היא יכלה גם ללמוד בארץ. "לא", אמרה לילה בחשש. "אז מזל שבחרתי בהוגוורטס", ענתה שיר וגרמה לחששותיה של לילה להעלם. שתי הבנות היו מרוצות, ופטפטו על כמה יהיה כיף. "תגידי חשבת על זה שנצטרך לעזוב כאן את דניאל?", שאלה לילה את שיר, "לא ממש, אולי הוא קוסם, אחרי הכל תמיד אמרנו שהוא מוזר...", אמרה שיר וגרמה ללילה לשקוע בפלשבק מיומה הראשון בבית הספר...

שתי ילדות בנות 6 עמדו מול בית הספר היסודי רימונים, הן הביטו במבנה שלעיניהן הקטנות היה עצום. הן החזיקו ידיים ובצעד מהוסס נכנסו פנימה. מהרגע הראשון היה ברור שאיש לא ירצה בחברתן, מאז ומעולם מצבן החברתי היה עלוב, אך כל עוד היה להן אחת את השנייה הן הסתדרו לא רע. "שלום, אני דניאל", אמר להן ילד אחד במבטא בריטי. "שלום דניאל אני לילה וזאת שיר, חברה שלי", הציגה את עצמה לילה. "שלום, אתן יודעות שאני באתי לכאן מאנגליה?" שאל דניאל, וכך פרחה בינהם הידידות, אך הדבר לא הסתיים כאן, דניאל גדל להיות נער חתיך ומושך, בעוד שיר ולילה נשארו כשהיו, ולמרות ההזדמנויות הרבות שהיו לו דניאל לא בגד בהן ועבר לחבורת המקובלים, אלא נשאר עימן וספג יחד איתן את כל הסבל החברתי.

"לילה, לילה, נו לילה! את שוב חולמת בהקיץ!" העירה שיר את חברתה, לילה שלחה אל שיר חיוך מתנצל והמשיכה לדבר איתה כאילו כלום לא קרה.

***

"היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת ללילי, היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת ללילי, חג לה שמח וזר לה פורח היום יום הולדת ללילי"

"אולי תסתום כבר!!" צעק אלבוס

"יום הולדת שמח, יום הולדת שמח,יום הולדת ללילי, יום הולדת שמח!", הפעם היה זה תורו של ג'יימס לצעוק אך הוא לא בגד בשתיקתו ולא הוציא מילה מפיו אז אלבוס צעק בשמו. "תסתום!!!!" אך כצפוי הוא לא הפסיק. כך היה כל היום הקול הקטן שר אלבוס צעק עליו וג'יימס צעק עליו בליבו. 'מצב עלוב', חשבו שני האחים.

***

לילה שכבה במיטתה ושיחקה בידיה בשרביטה, היה משהו נעים במגע השרביט על עורה, משהו מרגיע, היא אהבה את המשהו הזה, ובכל זאת איך זה הגיוני שהיא קוסמת? בכל חייה היא היתה מנודה חברתית מלבד שיר ודניאל, אם היא קוסמת למה היא לא גרמה לכך שכולם יאהבו אותה? איך יכול להיות שאביה מת אם היא קוסמת? הרי אם היא היתה קוסמת היא היתה מחייה אותו. ואמא שלה? כל חייה היא עבדה והשאירה את לילה לטיפולם של אחרים, איך יכול להיות שלילה לא יצרה עבורם כסף כדי שאימה תוכל להישאר בבית? כל כך הרבה שאלות, וכל כך מעט תשובות, היא כבר חיכתה שאימה תחזור הביתה והיא תוכל לספר לה הכל, בדיוק אז אימה התקשרה והודיעה לה שהיא לא תחזור מחר כי אם רק מחרתיים, ושהיא ממש מצטערת וש... בחלק הזה נותקה השיחה.

הפרק הקודם		הפרק הבא