אהבה ממבט ראשון

סוורוס התהלך במסדרונות, הוא התכוון ללכת לספרייה ללמוד קצת, אבל היה קשה לו להתרכז, הוא היה ככה מאז הבוקר, מאז השיחה שלו עם ווטסון, הוא לא הפסיק לחשוב על מה שאמרה לו, הוא חיכה להיום

בערב למפגש שלהם, הוא רצה לשמוע עוד.
הוא בדיוק עמד להיכנס לספרייה כששמע קול מאחוריו.
"תראו, תראו מי פה."
סוורוס הסתובב ומצא את עצמו פנים מול פנים מול חבורת הקונדסאים.
"אז מה ?," שאל ג'יימס פוטר. כמה שסוורוס שנא את המתנשא הזה. "זה נכון מה ששמעתי ?."
"מה שמעת ?," שאל סיריוס בלק. סוורוס גילגל את עיניו - השיחה המבוימת הזו הייתה מאוד טיפשית.
"שסבר - מאוס שלנו פה, התחיל לצאת עם מליסה ווטסון," השיב ג'יימס פוטר.
"לא הגיוני," אמר סיריוס בלק. "מליסה לא הסכימה לצאת איתי ואני חתיך ומושלם, אז למה בדיוק שהיא תצא עם מכוער שלא חופף את שערו השמנוני ?."
פיטר פטיגרו שעמד מאחוריו של סיריוס בלק גיחך, רמוס לופין לעומתו עמד שהכרגלו כמה צעדים מאחורי החבורה וניסה להיראות כאילו הוא נעמד פה במקרה ואין לו שום קשר למתרחש.
סוורוס בדיוק התכוון לענות אבל אז נשמע קול מימינו.
"כי לי חשובה גם האישיות," אמרה מליסה ווטסון.
חברות הקונדסאים נראו המומים כאשר ווטסון החליקה את ידה לתוך ידו של סוורוס, נעמדה על קצות האצבעות ונשקה לו על שפתיו.
"בוא סוו," אמרה ווטסון. "בוא נלך למקום אחר." ובלי לחכות לתשובה ווטסון החלה לגרור את סוורוס משם.
ווטסון לא עצרה עד שלא הייתה בטוחה שהם נמצאים במקום רחוק מהקונדסאים.
"תודה," סוורוס אמר. הוא עדיין היה קצת בהלם מהנשיקה שווטסון נתנה לו.
"זה בסדר," ענתה ווטסון. "תקשיב, נראה לי שנדחה את הפגישה שלנו למועד אחר, בסדר ?"
סוורוס מצמץ, ווטסון נראתה לא שקטה, נראה היה שהיא קצת מבוהלת, סוורוס הבין - היא כנראה חלקה איתו יותר מדי מסודה היום בבוקר וזה הפחיד אותה.
"אין בעיה," הודיע סוורוס.

סוורוס התהלך במסדרונות, הייתה זו שעת כיבוי אורות, אבל בתור מדריך הוא היה צריך לבדוק שכל המסדרונות ריקים וששום תלמיד לא מסתובב בהם, הוא בדיוק חשב שוב על ווטסון, שאר היום שלו עבר יחסית בסדר,

בלי שום הפתעות נוספות, אבל הוא היה קצת מדוכדך מזה שלא הייתה לו פגישה עם ווטסון היום, הוא הרגיש שאולי לחץ עליה קצת בנוגע לסודה, אולי היא עדיין לא הייתה מוכנה לחלוק אותו עם מישהו, הוא בדיוק עמד לחזור

לחדר המועדון של סלית'רין כי לא ראה שום תלמיד כששמע קולות.
סוורוס הגיח מהפינה ומצא את פרנק, שותפו לחדר ומדריך ביחד איתו, צועק על מליסה ווטסון שישבה בשקט על הרצפה הקרה, אם היה מדובר בתלמיד אחר סוורוס היה מסכים עם פרנק, השעה הייתה מאוחרת ועוד מעט אפילו

למדריכים אסור היה להסתובב בחוץ יותר.
"אני אטפל בזה," הודיע סוורוס בקול, ובכך מודיע על קיומו.
"סנייפ, היא לא אמורה להיות כאן, היא - " התחיל פרנק.
"אני יודע," קטע אותו סוורוס. "אמרתי שאני אטפל בזה, אתה יכול ללכת."
נראה היה שפרנק עומד להגיד משהו נוסף, אבל כנראה התחרט כי הוא פשוט משך בכתפיו והלך משם, משאיר את סוורוס להתמודד עם מליסה ווטסון לבד.
סוורוס התיישב ליד מליסה, היא בהתה באופק ולא נראה היה שהיא מייחסת חשיבות למעשיו של סוורוס.
"יש לי מתנה בשבילך," הודיע סוורוס.
"מתנה ?," שאלה בהפתעה מליסה ווטסון.
סוורוס הכניס יד לכיס גלימתו והוציא ממנה חבילה קטנה בצבע לבן קשורה בסרט בצבע כסף והושיט את החבילה למליסה ווטסון.
ווטסון שנראתה עדיין המומה במקצת לקחה את החבילה והתירה את הקשר של הסרט הכסוף ולאחר מכן פתחה את החבילה.
בתוך החבילה היו שתי שרשראות שתליונותיהן היו בצורת מנעול שהיה פתוח.
"אני לא מבינה," אמרה ווטסון.
"בפריז יש גשר," הסביר סוורוס. "על הגשר הזה הרבה אנשים תולים מנעול וחורטים את שמם, נועלים את המנעול וזורקים את המפתח לנהר."
"יש כאלו שנועלים מנעול לא רק כדי להביע את אהבתם, אלא חורטים מסרים או מביעים משאלה," המשיך סוורוס. "יש גם כאלו שנועלים את סודם, וכך עברו השנים והגשר הזה עכשיו מלא במנעולים נעולים ועל קרקעית

הנהר יש המון מפתחות."
"אני עדיין לא מבינה," אמרה ווטסון, אבל הפעם היא אמרה את זה בהתעניינות.
"אנחנו לא כל כך מכירים," אמר סוורוס. "ומשום מה החלטת לספר לי את סודך, אולי בגלל שהיית צריכה לחלוק אותו כבר ואני הייתי שם, אולי בגלל שאת לא מכירה אותי אז זה פחות קשה לספר לי מאשר לחבר קרוב,

אבל עדיין את סמכת עליי מספיק כדי לספר לי סוד, ואם לחצתי קצת בזמן כלשהו, אני מבקש סליחה, חשוב אבל שתדעי שסודך שמור אצלי."
"אני יודע שלא סיפרת לי הכל," המשיך סוורוס. "ואת לא חייבת, אחד המנעולים שייך לך והשני שייך לי."
סוורוס הוציע מגלימתו שני מפתחות. "את המנעולים ננעל ונזרוק לאגם הגדול וסודך יהיה שמור ונעול לעד, אם תרצי להמשיך ולספר לי נוכל לנעול את המנעולים אחר כך, אבל חשוב לי שתדעי שסודך שמור אצלי,

ומתי שתרצי תוכלי להפסיק לספר ונזרוק את המפתחות לאגם לאחר שננעל את המנעולים."

מליסה חייכה אבל לא אמרה דבר, היא לקחה את אחת השרשראות והלבישה אותה על צווארה, לאחר מכן לקחה את אחד מהמפתחות מידו של סוורוס והכניסה אותו לתוך כיסה והושיטה את החבילה לסוורוס,

סוורוס ידע מה היא רוצה שהוא יעשה - הוא לקח את השרשרת שנשארה והלביש אותה על צווארו וכמו ווטסון הכניס את המפתח לכיסו.
"זה ממש נחמד מצידך," אמרה לבסוף ווטסון. "כשארצה לנעול את המנעולים, אני אגיד לך."
"מעוניינת ללמוד שיקויים ?," שאל סוורוס.
מליסה צחקה וזה גרם לסוורוס לחייך.
"למה לא ?," אמרה מליסה.
סוורוס הוציא מתיקו את ספר השיקויים והשניים החלו לעבור שיקוי שיקוי.

הפרק הקודם		הפרק הבא