לוסי בריאן

פרק 6-

ליל כל הקדושים בפתח. חלק מהמורים מקשטים את האולם לקרת הסעודה הגדולה. כל התלמידים התרגשו. הילדים הגדולים ספרו לילדים של השנה הראשונה על כמות הממתקים. "בואו ננוח. מחכה לנו ליל כל הקדושים ארוך מאוד..." אמר אוליבר והתחיל לעלות לחדרי הבנים. לוסי ולינדה עלו גם הן לחדרי הבנות ונכנסו למילוסי ולינדה עלו גם הן לחדרי הבנות ונכנסו למיטות. "לוסי? את חושבת שבאמת הסעודה תהיה כמו שהגדולים מתארים אותה?" שאלה לינדה. "אולי. אני מקווה שכן.." אמרה בקול מנומנם. שתיהן נרדמו תוך דקה. אבל לא להרבה זמן. הן התעוררו תוך חצי שעה לפחות. "לוסי? אני לא מצליחה להירדם.. אני מתרגשת יותר מדי...." אמרה לינדה בתשישות. לוסי הנהנה בראשה ויצאה מהמיטה. "בואי. אולי אוליבר שם." אמרה לוסי. לינדה יצאה גם היא מהמיטה והלכה בעכבות לוסי לחדר המועדון. אוליבר לא היה שם. כנראה הוא הצליח להירדם.. "בואי נשחק משהו.. אולי טאקי מתפוצץ?" ביקשה לינדה ושלפה חבילת טאקי מתפוצץ. "בסדר." אמרה לוסי כי ידעה שאין שום דבר אחר לעשות. הן שיחקו יחד במשך שעתיים, כמובן בלי לשים לב. לאט לאט התחילו לרדת תלמידים שמוכנים לקרת סעודת ליל כל הקדושים. גם אוליבר ירד, ונראה כאילו ישן באמצע סופה. "תסדר את השער שלך אוליבר. הוא נראה נורא.." אמרה לו לינדה והושיטה יד לסדר את שערו. "הנה. ככה יותר טוב." אמרה והפסיקה לגעת בשערו של אוליבר. הם התחילו לצאת מכיוון החור של התמונה וירדו לאולם הגדול. השולחנות היו מלאים ממתקים טעימים. לוסי אוליבר ולינדה התיישבו יחד, ולידם האחיות התאומות של משפחת לנס- גרייס ומרי, מול האחים קולין- ריי ובילי,והאחים ווד- פטריק, איימי ואוסקר.  הם התחילו לאכול לאחר אישורו המכובד של הפרופסור דיפט הזקן. היה שם הכל, סוכריות בירטי בוטס, צפרדעי שוקולד, ג'וקים מצופים, מיץ דלעת... הכל. היה פשוט תענוג.הם אכלו ואכלו, עד שהתמלאו. הפרופסור דיפט אמר לכולם ללכת למיטות. לוסי, לינדה ואוליבר, מלאים בממתקים, עלו לחדר גריפינדור לישון. היה ממש מאוחר. לינדה ולוסי עלו לחדרי הבנות,  ואוליבר לחדרי הבנים. חצי מבנות גריפינדור כבר ישנו. לוסי ולינדה נרדמו תוך שניה.

עברו כמה שבועות. טום ולוסי לא נפגשו אפילו לא פעם אחת. היום יום חמישי. השיעור הראשון היה שיעור לחשים. השיעור היה משותף עם בית סלית'רין. לוסי ישבה ליד לינדה. היא חיפשה את טום. מדוע הוא לא בא לשיעור? היא הסתכלה על כל רכבי החדר ולא ראתה אותו. ואז באחד השולחנות ראתה את ראשו הקטן. היא ניסתה לקרוא לו בלי שהפרופסור גורניק ישמע. היא לא הצליחה אז חיכתה לסוף השיעור. בסוף השיעור טום הלך לפני שלוסי הספיקה לקום מהכיסא. היא לא הבינה מה קורה לו. אחרי השיעור הזה היה שיעור תולדות הכישוף. הפרופסור שלימד את השיעור הזה היה רוח. רוח מהמובן של רוח כמו ניק כמעט- בלי- ראש. "שלום תלמידים. שמי הפרופסור בינס ואני אספר לכם על דברים שקרו לפני לפחות חמש- מאות שנים." ואז לוסי הרגישה כאילו היא עוד רגע שוקעת בשינה עמוקה. בתום השיעור כל התלמידים יצאו לכיוון השיעור הבא מנומנמים. בסוף היום, בארוחת הערב, לוסי ישבה לבד. לינדה נשארה במועדון גריפינדור כדי להכין שיעורים שהפרופסור בינס נתן. אוליבר היה בעונש בגלל משהו מצחיק שקרה בשיעור תורת הצמחים.פרופסור קלרק לא יסלח לו על זה לעולם. לוסי אכלה תפוח. היא לא הייתה רעבה בכלל. מצב רוחה של לוסי היה רע. היא לא הרגישה טוב. היא רצתה לצאת החוצה.כבר היה חושך במדשאות של הטירה. היא ניצלה את זה שבחוץ אף אחד לא יראה אותה. היא התחילה ללכת לכיוון המדשאות. היא רצתה להירגע קצת. כאבה לה הבטן. כשירדה למטה, היא ראתה את טום יושב על הדשא ומשחק עם משהו. היא התקרבה עוד יותר בשקט בלי שישים לב וראתה שהוא שיחק עם נחש. זה היה נחש שחור וגדול. הוא נראה ארסי ולכן לוסי לא התקרבה עוד. לוסי שמעה את טום אומר משהו מוזר ובשפה מוזרה. הנחש התחיל גם הוא ללחשש באותה שפה כמו טום. ואז טום שוב דיבר אל הנחש, קם והלך. הנחש נשאר שם.

 לוסי התקרבה לכיוון הנחש. היא הלכה לאט לאט. הנחש ראה אותה כנראה, התקרב גם הוא אליה, ואז זה קרה כל כך מהר. הנחש תקף את לוסי. הוא נשך את לוסי ברגלה ומותנה השמאליות. ירד לה המון דם. היא הרגישה כאילו היא הולכת למות. את הולכת למות. היא חשבה. אף אחד לא יכול להציל אותך. עכשיו יש חושך ואף אחד לא יראה אותך. המשיכה בליבה. לוסי הייתה מלאה דם. היא לא יכלה ללכת למרפאה מרוב כאב. הנחש התחיל לזחול לכיוון היער ולוסי ננטשה לבדה, שוכבת על הדשא ומוכנה למות בעוד מספר דקות. היא נרדמה לאט לאט. לא. אני חייבת להישאר ערה. חשבה לעצמה. לבסוף היא נרדמה. לא מתה כמובן, אבל ישנה.

בבוקר, כשהתעוררה, היא עדיין הייתה מלאה דם. הוא המשיך לזרום. כל הבטן שלה ורגלה היו מלאות דם. היא הרגישה שהיא לא יכולה לזוז. היא שמעה את התלמידים יורדים לכיוון שיעור חיות פלא. היא שכבה בערך עשרים מטר מהם. הם ראו אותה. היא שמעה ילדה צורחת וראתה את היד שלה מכוונת אליה. כל הילדים רצו לכיוונה, היא הרגישה את זה. הפרופסור שמלמד אותם עכשיו ,הרים את ראשה של לוסי לאט."איך קוראים לה?" הוא שאל את אחד מתלמידיו. "זו העלמה בריאן אדוני."  ענה לו אחד מתלמידיו. לוסי זיהתה את כולו של אחיה של אריאנה. "העלמה בריאן את בסדר? מה קורה פה?" לוסי לא ענתה. היא לא הצליחה לדבר. קריאות הבהלה של התלמידים מלאו את שטח המדשאות. לוסי ראתה שחלק מהבנות עוצמות את עייניהן. הפרופסור הרים אותה ולקח אותה לכיוון המרפאה. לוסי שמעה את כל הילדים מאחוריהם מתלחששים. כשהגיעו, חיכתה להם מדאם ג'וניור האחות. כשראתה את לוסי פנייה נפלו מרוב תדהמה. היא רצה לכיוון הפרופסור וביקשה ממנו להניח את לוסי על אחת המיטות. "מה קרה לה פרופסור?" "אני לא יודע. עכשיו כשירדתי לכיוון המדשאות היא שכבה על הדשא והייתה מכוסה דם. זה נראה כאילו נחש נשך אותה." סיפר הפרופסור. "אנחנו לא יודעים אם זה נחש נכון? אני לא יודעת אם הוא מסוכן בכלל. היא עלולה למות בכל רגע. אף- פעם לא נתקלתי במקרה כזה. אני לא ממש יודעת מה לעשות. תקרא לפרופסור דיפט. הוא בטוח ידע מה לעשות." אמרה לו מדאם ג'וניור וניגשה אל לוסי. "עלמתי- מה קרה? את יכולה להסביר לי? האם זה היה נחש?" לוסי הנהנה בראשה. מדאם ג'וניור נדהמה היא פתחה את פיה ולא ידעה מה לומר. הפרופסור יצא מהחדר ורץ לכיוון חדרו של פרופסור דיפט. היא ליטפה את ראשה של לוסי ודמעות נזלו מענייה. כעבור מספר דקות הפרופסור דיפט הגיע עם הפרופסור שלוסי לא יודעת את שמו. הפרופסור דיפט התכופף לכיוונה. "מה קרה לך העלמה בריאן?" לוסי לא ענתה. היא עצמה את ענייה. "פרופסור אני לא יודעת מה לעשות איתה... המצב שלה ממש רע. היא אמרה שננשכה בידי נחש." יללה מדאם ג'וניור. לוסי נזכרה. היא פתחה את ענייה בבת אחת והתיישבה. "מה קרה? עלמתי? את בסדר?" שאל אותה הפרופסור דיפט. לוסי אחזה בפצע שבמותן. היא הרגישה את רטיבות הדם שממשיך לזרום. היא לא דיברה. "דבר ראשון כדאי שנעצור את הדם.." רמז הפרופסור שלוסי לא הכירה. מדאם ג'וניור הביאה תחבושות וחבשה את פצעיה של לוסי. לאחר מכן הגישה לה שוקו. "עלמתי, את יכולה להסביר לי מה קורה כאן?" הפרופסור דיפט התחיל לכעוס. לוסי נענעה בראשה לשלילה. " טוב לפחות יש לנו מזל שהיא עוד חייה." הפשירה המדאם ג'וניור. "מצטערת אדוני . אני בעצמי לא יודעת." אמרה לוסי בלחישה צרודה והתקפלה מכאבים. היא לא העזה להסתכל לו בעניים. " את רוצה ללמוד?" שאל אותה. "אולי." היא עדיין לא הביטה בו. "איך היא תלך ללמוד פרופסור? היא כמעט מתה עכשיו! יש לה מזל שפרופסור רום מצא אותה!" התחננה מדאם ג'וניור. לוסי קמה מהמיטה ואחזה בפצעיה בכאב. " אני רוצה לפגוש את חברים שלי ולדבר איתם." דרשה. הפרופסור דיפט התרומם גם הוא. "לא, מדאם ג'וניור צודקת את תישארי פה היום."לוסי התאכזבה והתיישבה על המיטה בחזרה. עכשיו היא הביטה בעניו של דיפט. נראה היה שהוא כעס. לוסי הביטה לו בעניים וחיכתה. "שכבי במיטה ותנוחי. אני לא מתכוון לשחרר אותך. את פצועה מאוד. לפרופסור דמבלדור יש עוף- חול. הוא ירפא לך את הפצעים. הישארי פה ואני כבר אחזור." הפרופסור יצא ולוסי נשכבה במיטה. היה לה מבט כועס. מדאם ג'וניור התיישבה לידה וליטפה את ראשה. לוסי הרגישה מנומנמת. לאט לאט היא נירדמה.

אמרה לוסי. "את צריכה לנוח. זה לא יקרה." קבעה מדאם ג'וניור. "טוב. אז שעוף- החול יבכה עלי ואז אלך." עוד פעם התפתלה."אבל שיעשה את זה מהר." הסכימה לוסי. הפרופסור דמבלדור הכניס את אצבעותיו לפיו ושרק. תוך דקה נכנס למרפאה עוף- חול יפיפה. הוא התיישב על זרועו של פרופסור דמבלדור. "זהו פוקס העלמה בריאן. הכירי." הסביר לה.מדאם ג'וניור התחילה להוריד לאט לאט את התחבושות של לוסי. דם עדיין היה שם, אבל הוא הפסיק לזרום. כשעוף- החול ראה את הפצעים, הוא ירד מידו של הפרופסור והתקרב אלייהם. הוא קירב את ראשו למותנה, ודמעה זעירה נשרה מעיינו. כך גם עשה בזרועה.לאט לאט התחיל הפצע להעלם. בסוף, היה עורה של לוסי כמו חדש. "עכשיו אני יכולה ללכת?" שאלה לוסי וליטפה את אזורי הפצעים. הפרופסור דיפט הנהן בראשו. כל הפרופסורים נפרדו ממדאם ג'וניור ויצאו. כך גם לוסי. לוסי הלכה לכיוון בית גריפינדור. לא היה אף- אחד בחוץ. כנראה כולם לומדים עכשיו.  כשנכנסה לבית, גם הוא היה ריק. היא עלתה לכיוון חדרי הבנות, הלכה למיטתה, ונרדמה. כשהתעוררה, היה זה ערב. היא התעוררה מקולות תלמידים למטה. היא ירדה למטה בשקט. כשהגיעה, כל הילדים השתתקו. כולם הסתכלו עליה. ואז מבין כל הילדים קפצה עליה לינדה וחיבקה אותה. "לא ידעתי איפה היית! מה קרה לך? לא באת לאף שיעור וזה הדאיג אותי נורא!" היא התחילה לבכות. "אני בסדר, באמת. אם את רוצה לדעת מה קרה לי נוכל ללכת לחדר לדבר בפרטיות." היא אמרה והסתכלה על כל הילדים. "גם אני יכול לבוא?" שאל אוליבר ויצא מבין כל התלמידים. "כן" הסכימה לוסי.

"הסיפור ארוך. אם אתם רוצים לדעת תצטרכו להיות סבלנים." הסבירה לוסי בדרך החוצה מבית גריפינדור. לינדה ואוליבר הנהנו בראשיהם. "איפה נוכל להיות כדי שאף אחד לא ישמע אותנו?" שאלה לינדה. "נוכל לצאת למדשאות הרי כל הסיפור שלי מתחיל שם." אמרה לוסי. הם הלכו לכיוון המדשאות אחרי כמה דקות הגיעו והתיישבו על חלקת דשא רכה. "אז הסיפור מתחיל בטום רידל. אתם יודעים מי זה?" הם הנהנו. " אני והוא מכירים מלידה. שנינו גרים באותו בית יתומים. תמיד דיברנו יחד כי מעולם לא היו לנו חברים אחרים. שנינו היינו באותו חדר גם כי היינו ילדים שכולם פחדו להיות בסביבתם. היינו חברים ממש טובים. עכשיו, לאחר שאני שובצתי בגריפינדור והוא בסלית'רין, הוא לא מדבר איתי ומתעלם ממני כל הזמן. אז באותה ארוחת ערב שיישבתי לבד, את עשית שיעורים ואתה ביצעת עונש,יצאתי החוצה כי לא הרגשתי טוב. שם מצאתי את טום. הוא דיבר עם נחש." פניהם של אוליבר ולינדה נראו המומים. "הנחש היה שחור וגדול. זה היה בערב כמובן, אז טום לא ראה אותי. לאחר שטום הלך הנחש נישאר שם. אז התקרבתי לראות והוא נשך אותי ברגל ובמותן השמאליות." אוליבר ולינדה הסתכלו בענייה של לוסי מפוחדים. "הוא נעלם והשאיר אותי מלאה בדם, שוכבת על הדשא וכמעט מתה. בלילה נרדמתי. ואז בבוקר לתלמידי שנה שלישית מרייבנקלו היה שיעור חיות פלא. הם ראו אותי וגם הפרופסור שלהם, נראה לי שקוראים לו פרופסור רום. הפרופסור לקח אותי למרפאה ושם התחילה שיחה ארוכה שאני לא ממש זוכרת אותה עד הסוף. אני זוכרת שאני רציתי ללכת ואמרתי להם שאני בסדר והם לא הסכימו." "מי זה הם?" שאל אוליבר. "הפרופסורים דמבלדור, דיפט, מדאם ג'וניור ועוד אחד שסחב אותי אבל אני לא יודעת מיהו. בקיצור, העוף- חול של דמבלדור בכה עלי וכך נעלמו כל הפצעים שלי. אחר- כך הם הסכימו לי ללכת." סיימה לוסי. לינדה ואוליבר היו המומים." לא הצלחתי לדבר וללכת. הרגשתי כאילו אני הולכת למות אז לא הצלחתי ללכת לבד למרפאה או לצרוח לעזרה." הסבירה להם לוסי. "וואו זה פשוט נורא" אמרה בעצב לינדה. הם נכנסו חזרה לטירה ואז הלכו לבית גריפינדור. אוליבר הלך לחדרו וגם לוסי ולינדה.הן נכנסו למטותיהן ונרדמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא