חייה של דיינה

זה נראה לי כמו אותם הבקרים הרגילים. הבקרים שאין בהם שום דבר מיוחד. סתם עוד בוקר רגיל. אבל אז נזכרתי במשהו... אני מאוהבת בסיריוס. סיריוס בלק. איך אני, דיינה וילסון מאוהבת באותו בחור שכמעט כל בנות בית הספר דלוקות עליו? איך זה קרה? וחוץ מזה החברה הכי טובה שלי גם מאוהבת בו, ואנחנו הולכות להתחרות על ליבו. אה.. והיא הרבה יותר מושכת ממני. "דיין" ראיתי את ספנסר קוראת בשמי ומחייכת אליי. "ספנס, אני לא רוצה שאף אחת מאיתנו תיפגע... את יודעת, בכל הקטע הזה של סיריוס.." לחשתי לה, כי לא רציתי שהשותפות שלנו לחדר, שבדיוק התעוררו, ישמעו את השיחה שלנו. "כן, גם אני." היא אמרה, חייכה (ואני החזרתי לה חיוך) והתחבקנו. התלבשנו וירדנו למטה. שם פגשנו את אוסטין. "היי בנות" הוא חייך. פתאום זה נראה כאילו כל העולם מחייך, למרות שבעצם הדברים היו אחרים. ספנסר ואני התחרנו על ליבו של אותו בחור ואוסטין גורש מביתו. ואז הוא חיבק את ספנסר ואז אותי, שמעתי אותו לוחש באוזני "אנחנו נפגשים היום בהפסקת הצהריים בעץ הגדול שליד האגם..." ואז הוא התרחק ממני והתחיל לדבר עם ספנסר על אופנת הסתיו. נראה שהפסקת הצהריים הגיעה מוקדם מהרגיל, כי לאשמתי לב וכבר השיעור שלפני ההפסקה נגמר, אולי זה היה בגלל הרהורי על סיריוס..כלומר, השיער שלו נראה כל כך נעים למגע לא? בכל מקרה, התכוונתי ללכת לחדר האוכל, אבל אז נזכרתי שאני צריכה ללכת לחדר שלי כדי לשים את הספרים בחדר. אבל לפני שהספקתי להיכנס לחדר המועדון כדי לשים את הספרים בחדר, שמעתי את אוסטין צורח "דיין, בואי!" ומכוון אותי לכיוון חדרי הבנים. הייתי די מבולבלת, מה עובר עליו?! "אוסטין?! מה קורה לך?! תעזוב אותי!" צעקתי עליו. "דיינה? את סומכת עליי, נכון?" הוא שאל אותי. הסתכלתי עליו במבט מוזר ואמרתי "אה... כן, נראה לי.... מה עובר עלייך אוס?" שאלתי אותו, והוא ענה לי באופן מידי, "אוקיי,  אל תהרגי אותי אבל... אני יודע שאת אוהבת את סיריוס." אוקיי! תדהמה! מה?! איך הוא גילה? "מ..מה? א..איך? את..ה אתה יודע?" שאלתי אותו בקול מבוהל ומופתע בו זמנית. "טוב... זה די ברור שאת דלוקה עליו קשות. כלומר ראיתי איך הסתכלת עליו כל השיעור לחשים..." הוא התוודה "וחוץ מזה, יש לי חוש לזהות מי אוהב את מי בבית ספר הזה." הוא חייך. "טוב, אוקיי. מה אתה רוצה לעשות אם המידע המאוד מעניין הזה?" שאלתי אותו. "אני רוצה לעזור לך עם סיריוס!" הוא צרח באושר, אוקיי?! מה קרה לאוסטין? הוא השתגע סופית! "אני לא צריכה עזרה! רגע למה קבעת להיפגש איתי ליד העץ הגדול באג..." ההבנה הפציה על פניי. אוסטין שיכנע איך שהוא את סיריוס ללכת לעץ שליד האגם, והוא רוצה שאני אפגוש אותו שם!   

"הבנת?" הוא שאל בקול משועמם. "אומיגאד! אוסטין זה בסדר, אני לא צריכה את עזרתך.. וחוץ מזה גם ספנסר מאוהבת בו!" אמרתי לו בקול טיפה מאוכזב, אני לא בטוחה למה... "אני יודע! אבל ספנס יודעת איך לפרלרטט, ואת לא יודעת! עכשיו תתלבשי בבגדים שהבאתי לך, ורוצי לעץ!" הוא פקד עליי. "איי איי המפקד!" אמרתי לו והתלבשתי.

הבגדים היו די יפים. אוסטין מכיר את הטעם שלי. ג'ינס כהה וארוך, חולצה סרוגה בעלת שרוול ארוך, בצבע קרם כזה, גלימה שחורה אם סוגרים זהובים לכל אורכה, ומגפיים חומות. הוא קלע את השיער שלי לצמה ארוכה ואיפר אותי מעט. זה ממש התאים לי. אוס יכול להיות מעצב אופנה.. "עכשיו, רוצי דיין" הוא אמר לי ונישק אותי על המצח, כאילו למזל. ובאמת רצתי לעץ שליד האגם, וראיתי שם את סיריוס. הוא פשוט ישב שם ובהה באגם הגדול והנוצץ. "ה..היי..." אמרתי לו בקול מהוסס אומיגאד! הוא הבחור הכי מושלם ביקום, חשבתי לעצמי. זה היה כל כך מוזר, אבל פתאום הרגשתי כזאת שמנה ומכוערת. איך?! לפני רגע הרגשתי הכי מדהים בעולם! זה כאילו כל דבר ליד סיריוס הופך לפחות מושלם בהשוואה אליו. "היי" החזיר לי סיריוס. לא נראה שהוא מרוכז בי יותר מדי. הוא כל הזמן הביט לצדדים, כאילו הוא מחפש מישהו. "אז מה קורה?" התיישבתי לידו. "שום דבר. אוסטין אמר שאת יכולה לעזור לי בשיעורי בית שקיבלנו בשינויי צורה. בחור נחמד, האוסטין הזה. אז הנה, תראי" הוא אמר וזרק עליי גיליון קלף ועט נוצה. "אנחנו צריכים לכתוב חיבור על פרדריק בגלס, את יודעת האיש שגילה איך הופכים חיות קטנות כמו עכבר ואוגר לחיות ענקיות כמו פיל או ג'ירפה לפני איזה שבע מאות שנה... אז תהיתי אם תוכלי לכתוב לי אותו" אמר סיריוס בשיעמום. "מ...מה..? אה.. כן אני אוכ..אוכל" אמרתי, המומה ופגועה. בגלל זה סיריוס רצה להיפגש איתי!?!? בגלל זה אוסטין כל כך גינדר אותי?!?! בשביל להעתיק לסיריוס חיבור מטומטם!? אבל בכל זאת לקחתי את גיליון הקלף וכתבתי את החיבור במהירות, אני אחת מהתלמידות המצטיינות בשכבה בשינוי צורה אז זה היה לי הדבר הכי קל בעולם. אבל בכל מילה שכתבתי ניכר העלבון, הזעם והכעס על סיריוס. ואז לפתע שמעתי את הקול של הילדה שבאותו רגע לא יכולתי לחשוב על מישהו שאני שונאת יותר ממנה. "סירי!". הרמתי את הראש כדי לראות את ספנסר, שנראתה מדהים יותר מכל הבנות הכי יפות בשכבה ביחד בנשף חג המולד שלנו בשנה שעבר. היא הייתה מאופרת הרבה יותר ממני, עם צללית ורודה בהירה סומק רב ועיפרון שחור שהבליט את החום העמוק בעיניים שלה. השיער הג'ינג'י שלה היה חלק כמו משי (חשדתי בבקבוק "מחליק שיער בנפנוף שרביט" של אחת מהשותפות שלנו). היא לבשה גלימה שחורה עם אבזמים בצבע אדום וזהוב, כבית גריפנדור, ולבשה סקיני שחור שהבליט את הרגליים הרזות שלה וטוניקה אפורה שנראתה עליה נהדר. כל כך שנאתי אותה! ידעתי שאוסטין לא יבגוד בי וידעתי שספנסר יודעת לייפות את עצמה טוב מאוד. איך היא גילתה שאני נפגשת עם סיריוס?! "ספנס!" הוא קרא אליה והיא מיהרה אליו. היא הלכה אליו בצעדים מהירים, מתכופפת כדי לתת לו חיבוק, רגע היא באה לנשק אותו על הלחי, ואז כמעט התלעפתי- ספנסר נישקה את סיריוס ישר על השפתיים! והוא החזיר לה נשיקה בהתלהבות!! ואז, עולמי קרס. 

הפרק הבא יפורסם מחר(: (כרגיל תגובות והערות יתקבלו בברכה...) 

הפרק הקודם		הפרק הבא