חייה של בלטריקס לסטריינג'

הוגוורטס
האירועים במשרד הקסמים לא הוזכרו יותר,למרות שכשבלטריקס חלפה על פני פרנק ואליס,הם עשו לה פרצופים של "אנחנו יודעים מי את באמת,בלטריקס בלק". נרקיסה שקעה בדיכאון לפתע. בלטריקס ידעה שנרקיסה רגשנית,אבל עד כדי כך?זה לא התאים לה. היא הסתגרה בחדרה מהרגע שסיימה את הלימודים ולא ירדה לארוחות הערב. "את יודעת מה קורה לקיסי"?שאל לוציוס במבוכה. "אני לא יודעת לוציוס,כמו ששמת לב אף אחד לא במצב רוח טוב מדי מאז משרד הקסמים..." אמרה בלטריקס. לוציוס נראה עצבני. "אני לא מבין למה!!! הרי כיסחנו שם את מסדר עוף החול המגוחכים האלה! אדון האופל גאה בנו"! בלטריקס נאנחה ואמרה:"למה שלא תצעק יותר חזק?שכל העולם ידע שאנחנו אוכלי מוות,למה לא לוציוס?אבל בקשר לזה,כן אני מסכימה איתך בהחלט". הם הלכו יחדיו לשיעור שיקויים. "אין לי כוח לגריפינדור היום,באמת"...אמרה נרקיסה. "היכנסו,היכנסו",אמר פרופסור סלגהורן השמן. הוא עצר את בלטריקס בכניסה. "הכל בסדר,בלטריקס"? היא לא הבינה למה היא זוכה לתשומת לבו של סלגהורן. "אממ..אני מניחה שכן. למה אתה שואל פרופסור"? שאלה בחזרה. הוא טפח על שכמה טפיחה הגונה שכמעט העיפה אותה קדימה ואמר:"סתם מתעניין בשלומה של התלמידה החביבה עליי"! אוקיי,זה היה מוזר,חשבה לעצמה,והתיישבה במקומה הקבוע ליד נרקיסה. "גם אלייך סלגהורן מתנהג מוזר בזמן האחרון"?שאלה בלטריקס בזמן שסלגהורן הסביר על שיקוי ורטיסרום. נרקיסה הנהנה בראשה בסתמיות ואמרה:"כן.." זה התחיל להימאס על בלטריקס.

"תפסיקי להתנהג ככה"! מצאה את עצמה צועקת על נרקיסה וזוכה למבטים משתאים של התלמידים ופרופסור סלגהורן. "אוו..מישהי עצבנית היום",שמעה את פיטר פטיגרו,תלמיד שמן וטיפש מבית גריפינדור לוחש לסיריוס."גברת בלק! תמצאי לך מקום אחר...שבי ליד פוטר",אמר סלגהורן. איך אתה עושה את זה לתלמידה האהובה עלייך? חשבה לעצמה בלטריקס. היא גררה את רגליה למקום שבו ישב ג'יימס פוטר. הוא חייך אליה והיא החזירה אליו חיוך מזויף. בלטריקס הקשיבה לפרופסור סלגהורן שפתאום משהו צמרר אותה. זאת הייתה היד של פוטר.והיא ליטפה את הברך של בלטריקס. היא לא ידעה איך להגיב. היד הקרה והנעימה שלו החזירה אותה שנתיים אחורה...למסיבת המסכות ההיא,שבה התנשקו,וזאת הייתה הנשיקה הטובה בחייה. היא כתבה לו פתק - "מה אתה עושה"? היא דחפה את הפתק ולרגע הרגישה את היד מפסיקה ללטף. "תדברי איתי בסוף השיעור",כתב לה בחזרה. היא הייתה פקעת עצבים,מה הוא רוצה?היא ספרה כל שניה לסוף השיעור וכשזה סוף סוף הגיע,ג'יימס פוטר משך אותה. היא לא הספיקה לראות לאן,אבל זה היה מקום יחסית מבודד ודי חשוך. "פוטר,מה זה היה בשיעור"? שאלה. ג'יימס החזיק בידה ואמר:"מאז שאני עם לילי,אני לא מפסיק לחשוב עלייך,בלק. לא שכחתי את הנשיקה ההיא". בלטריקס התנתקה מהיד שלו,ואמרה:"טוב,אני שכחתי. תתרחק ממני". ג'יימס צחק ואמר:"אני יודע שלא,את שקרנית גרועה,בלטריקס.אני נישקתי אותך,ואת נהנית מזה". בלטריקס לא יכלה להכחיש. "טוב,אני מודה שהייתה לנו נשיקה נחמדה פוטר,אבל יותר מזה כלום. שלא תחשוב שאני מאוהבת בך". ג'יימס אמר:"אמרתי משהו על אהבה? זה מדליק אותי,שאת מסלית'רין..אני גריפינדור..אני גם לא אוהב אותך,אני אוהב את לילי".

בלטריקס הייתה מבולבלת,לאן הוא חותר? "מה אתה מנסה להגיד"? שאלה. ג'יימס התקרב אליה,היא הרגישה את הנשימות שלו. "את יודעת,קשר בלתי מחייב. ניפגש לפעמים,נהנה קצת..." בלטריקס חשבה על זה. האמת שהייתה לה תקופת יובש רצינית,והיא לא התנגדה להתנשק עם פוטר מדי פעם. הנער שניסו לשדך לה,רודלפוס לסטריינג',היה אדם נאה,אך לא היה לו הקסם של פוטר. בלטריקס חייכה אליו ואמרה:"מה אם החברה שלך?ורודלפוס"? פוטר אמר:"עזבי אותם,הם לא חשובים עד כדי כך". בלטריקס צחקה. "האמת שלא יזיק לי קצת כיף מהצד,רודלפוס יבש כמו המדבר". פוטר התקרב אליה עוד יותר:"נו אז...תרצי להיפגש היום אחרי ארוחת הערב"? בלטריקס הסכימה. פוטר נתן לה נשיקה רכה על השפתיים. היא רצתה עוד מהנשיקות שלו,אבל החליטה לחכות לערב. היא יצאה משם,והלכה באותה הליכה משתחצנת כאילו לא קרה כלום. אבל בתוכו,היא געשה. היא ידעה שאדון האופל לא יאהב את זה,אבל איך הוא היה אמור לדעת?

היא רצה לחדרה של נרקיסה. היא ידעה שהיא צריכה להיות יפה מתמיד הערב. פתאום הרגישה מטופשת,אבל לא היה לה אכפת. "קיסי! אני מצטערת! אני חייבת את העזרה שלך"! היא דיברה מהר מאוד ונרקיסה הסתכלה עליה במבט משתאה. "בלה..הכל בסדר"? שאלה. בלטריקס אמרה:"בלי הסברים קיסי,בבקשה,תעשי אותי יפה הערב,זה לכבוד..רודלפוס". נרקיסה חייכה. "באמת?בסוף החלטת שאת רוצה להיות איתו"? בלטריקס חייכה ואמרה:"כן,בוודאי". היא שיקרה,כמובן,אבל נרקיסה לא הרגישה בכך. נרקיסה חיטטה קצת בארון ולבסוף אמרה:"הנה,לבשי את זה". נרקיסה הוציאה מהארון חצאית קצרה ושחורה וחולצה לבנה מכופתרת. "קיסי! אני בחיים לא לובשת חצאיות,הרגליים שלי רזות מדי". נרקיסה צחקה:"נו,ומה עדיף,רגליים שמנות? באמת בלה,יש לך רגליים נפלאות,תחשפי אותם לעולם! תמדדי את זה,בשבילי". בלטריקס פשטה את מכנס הג'ינס הקבוע שלה,ולבשה את החצאית. היא הלכה למראה והסתכלה בעצמה. זה היה יפה מאוד. "אני מניחה שזה בסדר...",אמרה בלטריקס. "את צוחקת?זה מדהים! תמדדי את החולצה גם,בבקשה". בלטריקס לבשה את החולצה. היא גם נראתה נפלא. "בלה,את לא מעריכה את מה שיש לך מספיק. אני במקומך הייתי הולכת ככה כל יום"! אמרה נרקיסה. "שתקי,קיסי. אני מתכוונת,תודה רבה,זה באמת נראה מעולה",אמרה בלטריקס. שתיהן פרצו בצחוק והתחילו לקפוץ על המיטה. בלטריקס ונרקיסה שיחררו את כל האנרגיות הרעות שהצטברו במהלך השבועות האחרונים. הם נשכבו לבסוף על המיטה,חסרות נשימה ובלטריקס אמרה:"טוב קיסי,אני הולכת להתקלח",ויצאה מהחדר,לא לפני שזרקה על נרקיסה כרית ופרצה בצחוק. היא נכנסה למקלחת,וכשיצאה ייבשה את שיערה והשתמשה בקרם מיוחד לשיער,שיעצב את תלתליה באופן שלא יראה כאילו היא הרגע קמה מהמיטה.

מירנדה נכנסה לחדר. "לכבוד מי את מתגנדרת ככה"? שאלה והסתכלה עלייה במבט תמוה. היא הייתה רגילה לראות בלטריקס קוברת את הפרצוף בספר על כישופים אפלים,לא מול המראה,מסתרקת ומתאפרת. "רודלפוס",אמרה בקצרה. אחרי שעה שבה עמלה בלטריקס על שיער,איפור ובגדים היא הביטה בתוצאה הסופית. היא נראתה מדהים,והיא לא יכלה להגיד את זה על עצמה פעמים רבות. לסיום,השפריצה מעט מהבושם של אמה,שכבר צבר קורי עכביש מחוסר שימוש. כשיצאה מחדר המועדון,כולם נעצו בה מבטים. אפילו סוורוס הרים את מבטו מהספר ואמר:"בלה,את נראית מדהים הערב". "תודה סוורוס". לוציוס הביע את דעתו בצורה פחות נעימה. "מה בלה,בושם,חצאית,השיער..מי המיוחד"? שאל. בלטריקס,אף על פי שהייתה נראית עדינה ונעימה,לא שינתה את אופיה. "סתום ת'פה,לוציוס.תספר את השיער הארוך והמגוחך הזה ואז נדבר". בארוחת הערב היא תפסה את מבטו של ג'יימס פוטר,שקרץ לה. היא החזירה לו חיוך. היא בקושי נגעה באוכל שלה,הבטן שלה פרפרה מהתרגשות. לאחר שהארוחה נגמרה,השתדלה להיראות כאילו היא הולכת לחדר המועדון של סלית'רין בחזרה,היא ידעה שפוטר יתפוס אותה בשלב מסוים. היא הלכה,וחיכתה ליד המוכרת,וכשזו הגיעה היא לא יכלה להסתיר את החיוך שלה. ג'יימס לקח אותה בזרועותיו,והם חלפו על פני חדר המועדון של גריפינדור,ונכנסו לחדרו. "רגע,אף אחד לא יכנס"?שאלה בלטריקס. ג'יימס לקח מפתח ונעל את הדלת. היא חייכה אליו. הוא חיבק אותה והתחיל לנשק אותה. היא כמעט שכחה כמה טוב הוא מנשק. היא התמסרה אליו לגמרי. הם נשכבו על המיטה והתנשקו בלהט. הידיים של ג'יימס עלו מהמותניים של בלטריקס לאזור החזה שלה.

הוא התחיל לפתוח את הכפתורים בחולצתה במיומנות, והיא נתנה ליד שלו ללטף לה את הבטן,ולאט לאט גם את החזה...אף אחד בחיים לא נגע בה כמו שהוא נגע. הם התנשקו ככה שעה,שעתיים,מי יודע...בלטריקס הייתה בחצאית בלבד,וג'יימס במכנסיים בלבד. כשג'יימס התחיל לנסות לפתוח את הכפתורים בחצאית,בלטריקס עצרה אותו. "זה מספיק",אמרה ולקחה את החולצה. היא החלה מכפתרת אותה כששאל:"למה?אנחנו כל כך נהנים"...בלטריקס אמרה:"כן,אבל יש לי גבולות פוטר. אני לא הולכת לשכב איתך עכשיו,אני בסך הכל בת 15". הוא התקרב אליה. "את יודעת בלטריקס,אף אחת לא גורמת לי להתרגש כמוך,אפילו לא לילי. יש בך משהו". היא חייכה אליו. "ברור שיש בי משהו,פוטר. גם בך,למרות שאתה גריפינדורי טיפש". הוא צחק. "ואת סלית'רנית סנובית". היא קפצה עליו,מנסה להכות אותו ללא הצלחה. הוא ריתק אותה למיטה והחל מנשק את הצוואר שלה. זה היה מענג,ובלטריקס התקשתה להפסיק אותו. "תפסיק,באמת",אמרה והתרחקה ממנו, אף על פי שאם זה היה תלוי בה,היא הייתה נשארת איתו בחדר ללילה. "טוב,אני מפסיק. חי זקנו של מרלין! השעה אחת בלילה,כדאי שתחזרי למעונות שלך,בלק",אמר פוטר. "אם יתפסו מסתובבת במסדרון בשעה הזאת"! אמרה. פוטר משך מהמזוודה שלו גלימת קטיפה מוזנחת למראה. "קחי את זה",אמר. "למה שאלבש את הדבר המטונף הזה"?שאלה. "זאת גלימת היעלמות,תלבשי את זה,אף אחד לא יוכל להבחין בך",אמר פוטר. הוא לבש את הגלימה כאות הוכחה ונעלם לגמרי. "אז זה כן עובד"! אמרה בלטריקס. "בוודאי,אבא שלי הביא לי את זה,זה נדיר מאוד",אמר. היא לבשה את הגלימה ורק ראשה הציץ. "מאוד נהניתי הערב",אמרה בלטריקס.

"גם אני,בלטריקס,ניפגש שוב"? שאל. "בוודאי",אמרה. הם התנשקו בפעם האחרונה והיא הלכה במסדרונות,כשהגלימה מלטפת ברכות את גבה. פרופסור מקגונגל עמדה שם. היא הייתה קשוחה וקרה כקרח. היא עשתה לה פרצופים מאחורי הגלימה,ושמחה שהיא לא יכולה לראות אותה. היא רצה לחדרה,וצחקה בשובבות. היא הורידה את החולצה ונשפה את הריח שלה,שהיה לו הריח של ג'יימס. שילוב של בושם טוב וחומר כביסה מתוצרת "בועות". היא לבשה את הפיג'מה שלה,ונכנסה למיטה. היא חשבה עליו,על הערב שהם בילו יחד,ונרדמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא