הבוקר עלה על פני הוגוורטס כמו בדרך כלל. אליס התיישבה בעייפות במיטתה, נזכרת בארועי אתמול. היא התארגנה, ונכנסה לחדרה של לילי, אחותה החורגת, הלומדת בשנה הרביעית. היא ביקשה מג'יימס, שכבר היה ער, להעיר את אלבוס והוגו. לילי העירה את רוז. עד מהרה כולם כבר היו בחדר המועדון, ישנוניים וסקרנים. אליס התיישבה על אחת הספות, וסיפרה להם על אתמול.
" אני לא חשבתי שדבר כזה יכול לקרות. שמעתי על הרבה דברים מוזרים, אבל זה... " אמר ג'יימס.
" חשבתי שאת באמת אחותי. לא יאמן. אמא ואבא הסתירו מאיתנו משהו... " מלמלה לילי. רוז חיבקה אותה ואת אליס חיבוק מנחם. אלבוס שתק, וקמט חשיבה הופיע במצחו. הוגו הביט באליס, המום.
" אז... מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו? " שאל הוגו, לאחר שהתגבר על ההלם.
" נצטרך לשמור על אליס בשבע עיניים. כל דבר קטן ומוזר שקורה איתה יכול להעיד על חזרתו של אתם-יודעים-מי. ננסה להמשיך בשגרה. " אמרה רוז. כולם הסכימו.
" נשלח ינשוף לאמא ואבא, ונבשר להם שאנחנו יודעים על ההיסטוריה שלך. הם יצטרכו להסביר לנו כמה דברים. בנתיים- אליס, כל דבר מוזר שקורה לך, את אומרת לנו, וכמה שיותר מהר. לא משנה באיזו דרך. " רוז תפסה פיקוד, ותפסה חזק. אפשר היה לסמוך עליה שאם רוז המפקדת, אז הכל תחת שליטה. אליס קיוותה לטוב. היא לא רצתה שאתם-יודעים-מי יחזור. וממש לא אכפת לה שהוא אבא שלה. היא לא רצתה לסכן אף אחד. בליבה החליטה שאם אביה יחזור, היא תגן על אחיה, או יותר נכון חבריה, בכל מחיר. למרות שבשבילה הם עדיין אחים.
|