מהלומות הגורל

מייק היה בן האדס היחיד במחנה, אם לא מחשיבים את המורה, ניקו די-אנג'לו, ולכן לא היו לו שותפים בביתן האדס. זה היה כיף, או כך הוא לפחות אמר לעצמו, הוא החליט בעצמו מה לעשות ומתי לעשות את זה אבל לאחר כמה זמן הוא החל להרגיש בודד, כאילו חומה חוצצת בינו לבין שאר המחנה. חוץ מזה, בלילות ביתן האדס האפל הפחיד את מייק עד מוות עם רחשי הרוחות וזעקות לא מזוהות, כאילו הביתן רדוף רוחות או יותר מזה, נמצא בשאול עצמו. אם זאת, למרות הבדידות והפחד היה לדברים צד חיובי, מייק יכול היה לבחור עם אילו ביתנים יוכל הוא להתאמן ומתי, דבר שמייק אהב מאוד.
מחשבות רבות כאלו התרוצצו בראשו של מייק למרות ניסיונותיו לנעול אותם במגירה נסתרת במוחו. הוא ניסה כמיטב יכולתו להינות מכול יום ויום שעבר, מאימוני הלחימה עם ביתן פוסידון, בראשות ג'ייק, למרות שלקח לו זמן רב לקלוט אותם. בשיעורי חץ וקשת הוא נכשל לעיתים קרובות אף יותר, בכללי נראה שמייק לא ממש טוב בשום דבר.
אך למרות המחשבות והקושי מייק לא הצליח שלא לחשוב שהמחנה היה הדבר הטוב ביותר שקרה לו בחייו. עבר חודש תמים מאז שהוא וקריסטל הגיעו למחנה והוא הצליח לגבש לעצמו מעין שיגרה הזויה. באותו הבוקר, כשמייק התעורר, לא היה לו שמץ של מושג שהוא הולך להיות יוצא דופן. הוא הלך לשיעור לחימה בחרב עם המורה, ניקו, ועוד מספר ביתנים קטנים, ביניהם ביתן בוראס, אחריו פנה לשיעור הטלת כידון עם ביתן פוסידון ומשם אל קיר הטיפוס, מנסה נואשות להשיג כמה סאטירים בדרך לפסגה.

מאוחר יותר באותו היום נפגש עם קריסטל והשניים ישבו יחדיו על אחד הספסלים ודיברו להנאתם בעודם צופים במחנה.
"היית מאמינה שאנחנו פה כבר חודש?" שאל מייק לפתע.
"זה באמת בלתי ייאמן, מוזר שכזה אבל גם מרגיש אמיתי הרבה יותר מהחיים שהיו לנו קודם..." אמרה קריסטל בחצי תהייה.
"אבל מה אמא שלך? בטח הכריזו עלינו כנעדרים והיא משתגעת מפחד," אמר מייק ובפעם הראשונה מאז הגיע למחנה עלתה בו המחשבה כי עליו לחזור.
"לא," אמרה קריסטל ברוגע, "נראה לי שהיא ידעה שנגיע לכאן, בשלב כלשהו, זה גורם להכול להישמע הגיוני, למה היא קראה לי קריסטל... זה בטח הזכיר לה את אבא שלי, היא בטח ידעה שהוא אל."
ובכך השיחה ביניהם הסתיימה והשניים רק המשיכו לצפות בחניכים מביתן אפולו משחקים כדור, החניכים מביתן דמטר מתחזקים את הביתן שלהם, שעשוי כולו מצמחים והחניכים מביתן פוסידון מציפים את השירותים כנקמה בביתן הרמס על המתיחה של אתמול.
'זה רק עוד יום נורמלי,' חשב לעצמו מייק, או לפחות כך חשב בתחילה, כי אין יום רגיל במחנה החצויים ונראה שצדק כי בדיוק באותו הרגע נראתה זואי ברינקייט, המדריכה של ביתן אפרודיטה, פונה ישר לעברו.
"מייק, כירון קבע אסיפה של כול מדריכי הביתנים ו... אתה מדריך, אז בוא," היא הודיעה, מעט במבוכה.
"מתי?" שאל מייק בבלבול קל.
"עכשיו, בוא כבר," אמרה זואי ותפסה את זרועו, גוררת אותו אחריה לכיוון הביתן המרכזי.
"ביי, מייק," אמרה קריסטל למייק הנגרר משם וחזרה על ביתן 21.

הפרק הקודם		הפרק הבא