אהבתו של דראקו מאלפוי

"הארי, רון, אתם פה?" נכנסה הרמיוני לחדר, רגעים אחדים לאחר מכן. וזה המראה שראתה:

הארי שכב במיטתו מכוסה מכף רגל ועד ראש ורון בהה בו בפה פעור ובמבט מזוגג, בעודו יושב על קצה מיטתו של שחור- השיער.

"בנים, קרה משהו?... אתם בסדר?!" שאלה הנערה בדאגה, מתיישבת על המיטה השכנה.
רון סובב אליה מבט מבוהל, יוצא מההלם בו נמצא היה. לקח לו כמה שניות להתעשת ולאחריהן אמר בכעס, "קרה? בטח שקרה!" הוא הביט על הרעמה הפרועה שבצבצה ממתחת לשמיכה, "מסתבר שהילד- שנשאר- בחיים, הוא גם הילד- שמסתיר- סודות- מהחברים- שלו!..."

"הארי, מה כבר סיפרת לרון שהוא הגיב ככה?!" הנערה קמה ממקומה והורידה את השמיכה מפניו.

הארי המשיך לשכב בפנים קפואות ובמבט מקובע לקיר.

"הארי, מה קרה?" ניסתה המתולתלת בשנית.

"הוא מאוהב במאלפוי, זה מה שקרה!" ענה במקומו הג'ינג'י, מחכה לראות את אותה הבעת כעס, בלבול ואי- אמון שלו, גם על פניה של הרמיוני.

למרבה הפלא, הרמיוני הגיבה בדיוק ההפך- בחיוך זורח היא קראה, "ידעתי!" ובזאת גרמה לזוג מבטים המומים להביט לכיוונה.

"מה זה?!" שאלו השניים המקהלה.

"הארי, אני שמחה שסוף- סוף הצלחת להודות בזה, גם בפנינו וגם בפני עצמך," המשיכה הרמיוני בחיוך, "ורון, אני לא מאמינה שככה אתה מגיב! תאר לעצמך שאתה היית מתוודא בדבר שכזה בפני חברך הטוב, ואני בטוחה שלא היה להארי קל לעשות זאת, לא היית רוצה שהוא יתמוך בך?!"

"אני לעולם לא הייתי מתאהב בנמייה הגועלית הזאת!"

"רונלד ויזלי!" הפנתה אליו הרמיוני מבט זועם, "דווקא ממך הייתי מצפה להבין שאהבה היא דבר שלא ניתן לשלוט עליו! אני מאוכזבת ממך קשות."

"הרמיוני, לא צריך..." התערב הארי בקול שקט ועגמומי, "הייתי מוכן לזה שרון לא יקבל את זה, ובצדק... אני בעצמי לא מבין איך יכולתי להתאבד באדם גועלי כל כך..." המשיך, ספק לעצמו, ספק לחבריו.

השתררה שתיקה למשך דקות אחדות. כל אחד שקע במחשבותיו. הרמיוני הייתה זו ששברה את הדממה.

"הארי, קרה משהו?" שאלה לפתע, מעט בחשש, "אני מתכוונת, לא היית מספר סתם כך, נכון?"

"ואז, כשמצאנו אתכם במגרש הקווידיץ'... יחד, מה זה היה?!" יצא גם רון מהרהוריו.

"כן, הרמיוני, דרה משהו... ורון, ירד גשם אז חיכינו שהוא יעבור ונרדמנו."

"זה עדיין לא מסביר למה הייתם שם, לבד, מלכתחילה!"

"טוב, סתם הלכתי להתאמן, ומאלפוי," הארי ביטא את השם בקושי, "הוא סתם היה שם..."

"שמת לב שאתה אומר 'סתם' יותר מידי?! ולפי מה שסיפרת, זה בכלל לא סתם!"

"אולי תרד ממנו כבר?!" התפרצה, "באמת ציפיתי שתגיב אחרת. אתה צריך להתנצל!"

רון נראה מהורהר, "כן, הארי, אני מצטער," אמר לבסוף, בכנות, "הייתי צריך לקבל את זה, להבין, פשוט, אתה מבין... למה הוא?..." שאל בשקט.

"זה בסדר, באמת," חייך הארי, ונראה כי באמת הוקל לו. "ותאמין לי, גם אני לא מבין למה דווקא הוא..." הוסיף בלחש.

"אני אסביר לכם בדיוק למה דווקא הוא," התפרצה הרמיוני בטון יודע- כל, "שמעתם על הביטוי 'הפכים נמשכים'? הוא נכתב בדיוק על שניכם! אתם שונים דנדן מזה בכל כך הרבה תחומים, שבעצם זה מה שמחבר ביניכם. ושימו לב- אתם תמיד מנסים למשןך את תשומת הלב, האחד של השני, תמיד יורדים זה על זה, ותאמינו לי, זו עוד אחת מהדרכים שלכם להתקרב!" הרמיוני עצרה את שטף דיבורה וחייכה חיוך מרוצה.

"רגע. מה זאת אומרת 'האחד של בשני'? את רוצה להגיד שגם הנמייה אוהב את הארי?!" שאל רון בפקפוק.

"בדיוק כך," ענתה, "ותפסיק כבר לקרוא לו בכינוי המטופש הזה!"

הארי בלע רוק. הוא ידע שהרמיוני בדרך כלל צודקת, רק חבל שהפעם, זה לו המקרה. בראשו עדיין הדהד אותו קול שחצני, בו דיבר מאלפוי אצל סנייפ. הוא שמע במוחו את אותם כינויים בהם כינה אותו הבלונדיני, ומשום מה היום, הם כאבו פי אלף. דראקו רק משחק בו, חשב לעצמו בעצב...

ואז פרט נוסף זיעזע את מחשבותיו- אם הרמיוני הבינה מה הוא מרגיש כלפי מאלפוי, סימן שעוד אנשים יכלו להבין! דראקו יכל להבין...

אז זאת הסיבה שהוא נישק את הארי! כן, זאת הייתה עוד דרך להתעלל בו- הדרך הכואבת ביותר.

הדמעות, שכבר הפסיקו לרדת, חזרו והרטיבו את השבילים שהתייבשו.

"הארי!" קראו חבריו בדאגה, מפסיקים את הויכוח הסוער בנוגע לרגשותיו של מאלפוי.

"הארי, זה משהו שאמרנו?"

"חבר, אתה כועס עלי?!"

הארי מחה את דמעותיו והביט ברון והרמיוני. אולי, אחרי הכל, זאת לא הייתה טעות לספר. נראה היה, כי רון מתחיל להבין, והרמיוני, נו טוב, מסתבר שהיא רק חיכתה לרגע שיתוודא בפניה.

"הכל בסדר," חזר שחור- השיער על הצירוף הקבוע.

"אנחנו לא עיוורים, הארי. רואים שאתה לא בסדר!" אמר הג'ינג'י נחרצות, מקבל על כך זוג מבטים נפעמים.

"זה מאלפוי..."

"כן, הבנו שזה קשור."

הארי נשף עמוק והודה בפרט נוסף, "התנשקנו... זאת אומרת, הוא נישק אותי."

"מה???" קראו השניים, "אז למה הדמעות?" הוסיפה הרמיוני.

"זה די ברור, לא?"

חבריו הנהנו לשלילה.

"נו מה, אתם לא מבינים שהוא עשה את זה רק כדי להתעלל בי?! הוא בטח הבין שאני..."

"הארי," קטעו אותו חבריו בו- זמנית.

"אולי לא התנשקתי אף פעם, אבל אני מבין מה זה אומר," הוסיף רון, "חבר- הוא נישק אותך!"

"עזבו, אתם לא מבינים כלום!" להארי כבר לא היה כוח להסביר שום דבר לאף אחד, מספיק היה לו קשה לחשוב על זה, אבל לומר בקול את האמת הקשה, את זה הוא כבר לא יוכל לסבול! הוא קם במהירות והשאיר את חבריו מבולבלים אחריו, טורק בחוזקה את הדלת.

רון והרמיוני החליפו מבטים.

"צריך לעשות עם זה משהו..."

"אני לא מאמין שאני אומר את זה- אבל אני מסכים איתך."

"צריך לדבר עם מאלפוי," המשיכה הנערה וניגשה לדלת בנחישות, רק אז נעצרת ומסתובבת אל עבר המיטה עליה עדיין ישב הנער המופתע. "נו אתה בא?!"

"רגע, את מתכוונת ברצינות?" פקפק הג'ינג'י.

"כן!"

"טוב, טוב," רון ידע שעם הרמיוני, הוא בחיים לא יצליח להתווכח... ולהפתעתו הוא באמת רצה לעזור.

'אני באמת הולך לעזור להארי כדי שהוא יהיה ביחד עם מאלפוי!!!' חשב לעצמו רון בשעה שנגרר אחרי הרמיוני

לעבר המרתפים.

***

הפרק הקודם		הפרק הבא