זה פשוט בלתי אפשרי!

מוקדש לכל אלה שביקשו המשך :)

מקווה שתהנו :D

כן, כן!

זה המשך של "זה פשוט בלתי אפשרי!", לא טעיתם.

הדירוג של הפרק הזה לא גבוה, אבל אני מזהירה- הוא הולך לעלות בהרבהבפרקים הבאים!!!

וכמובן,הזכויות על הפיק הזה, כמו כל השאר בינתיים, שייכים לסופרת המושלמת, ג'יי קיי רולינג. כן, הדמויות שלה, לצערי

אז תבלו

דראקו הלך לכיוון הטירה בערפול, שקוע בשלל מחשבות מבולבלות. בלייז הלך על ידו בדממה, מחליט בחוכמה שלא לדבר עם חברו המנותק, נכון לאותם רגעים, מהמציאות.

דראקו מאלפוי היה מבולבל. 'זה פשוט לא יכול להיות נכון'- עיניים ירוקות! אבל למה ירוק? למה לא כחולות או חומות, אלא דווקא ירוקות?! ועוד בגוון נדיר כל כך... גוון של עלים צעירים, הנוצצים אחר הגשם באור השמש השוקעת...

צבע יפה כל כך. רק לאדם אחד בכל הוגוורטס היו עיניים כאלו. 'אבל למה?! איך זה אפשרי?!'

'אני לא מאמין לזה!'

ולמה... פוטר?!

אז, בחורשה, דראקו ניתק את ידו מהחתולה במהירות, ברגע שהבין את המתרחש, מתפלל, שאיש מאלה שעמדו לצידו לא ראה את העיניים הירוקות. דבר אחד היה ברור לו: השמועה על כך שמישהו הצליח להפשיר את ליבו הקפוא של נסיך סלית'רין - עומדת לזעזע לפחות חצי בית-ספר.

לא, הוא לא מאוהב. כנראה התרחשה איזושהי טעות. הרי, זה הארי פוטר! אויב הילדות המקולל שלו, אחד האנשים השנואים עליו ביותר, ה-"סופר-גיבור" הדפוק, איזו התאהבות יכולה להיות כאן?! שנאה, גועל, קנאה - אלה רגשות מתאימים, אך ממש לא אהבה! במשך שש שנים שלמות, בכל פעם שפגש דראקו את שלישיית-הזהב הגריפינדורית, התעורר בו הרצון להרוג בוצדמים, ג'ינג'ים וילדי-פלא-ירוקי-עיניים! זה היה, יש וצריך להיות!

'ומעניין ת'תחת במי המשקפופר הזה מאוהב!'

לא, זה פשוט בלתי אפשרי! וכעת זה זמן לפעול. קודם כל, צריך לפרסם את העובדה שהגריפינדורי הוא פצצת-סקס מהלכת, שתתפוצץ אם רק יגעו בה.

"בלייז!"

"מממ? התעוררת, סוף-סוף. נו, אז מה אמרתי לך? אתה מאוהב בגיבור ירוק-העיניים שלנו!"

דראקו נעצר באמצע המסדרון ואחז בזרוע חברו, מסובב אותו לכיוונו.

"זאביני, עוד מילה על ההתאהבות הלא-קיימת שלי בפוטר - ואתה מת." נהם דראקו באיום, נועץ בחברו מבט קפוא.

"הבנתי," נכנע במהירות בלייז, משפיל את עיניו. ואז, אחרי שהתרחק במהירות במספר צעדים, הוסיף, "רק אל תשכח לשלוח הזמנה לחתונה..."

"איזה בן-זונה!" התרעם דראקו וקפץ בעקבות בלייז, אשר המשיך להתרחק בהמשך המסדרון. כעבור כעשר דקות של מרדף ברחבי בית-הספר, השניים נעצרו, נשענים על הקיר ומנסים להסדיר את נשימתם.

"אני... פשוט...אוף... שונא אותך!" התנשם דראקו.

"בטוח? ואני חשבתי... שאתה... אוף... שונא את... פוטר," ענה בלייז, מתנשם גם הוא.

"אותך... אני שונא יותר!" גלגל הבלונדיני את עיניו.

"הו, אז קיבלתי את הסטטוס 'האויב מספר אחת של מאלפוי'... איך אני אחיה עכשיו?!"

"תתחבא ואל תראה את הפרצוף שלך בציבור יותר!"

"אוי, אבל אני לא הטיפוס המסתתר..."

"את זה כבר הבנתי."

בזמן המרדף לאורך בית הספר, גילו השניים מספר דברים מעניינים. למשל, הסיפור על שיעור השיקויים והאף הסקסי הספיק להפוך לסיפור אהבה שלם, אשר לפיו פוטר, חסר הבושה, חושק בראש בית סלית'רין על מנת לעבור לבית הירוק-כסוף. העובדה שפוטר סומם בסם, הגורם לו לומר דברים בדומה לאלה שצויינו קודם, נודע גם הוא לרבים, והנערים אפילו פגשו בדרכם קבוצות שחיפשו אחר הגריפינדורי המעורר, היורד בהדרגה מהפסים.

"חיזוי עתידות מתחיל בעוד חמש דקות, זוכר?"

"כן. בוא נלך."

מבעד לדלתות הפתוחות של כיתת חיזוי העתידות, נראו תלמידים רבים יחסית, הדנים במהללי השיעור הקודם, מבלי למהר להתיישב בשולחנות הקטנים. דראקו הרים גבה למראה הכדורים לגילוי עתידות שניצבו על כל אחד מהם.

הם מזמן לא השתמשו בשטויות האלה... בעצם, שיעורי חיזוי עתידות כולם היו שטויות.

"פרופסור טרלוני..." נשמע קול מוכר.

פוטר עמד מטרים אחדים מהפרופסורית הממושקפת, מעביר משקל מרגל לרגל, פניו צבועות בגוון אדום, שכולם התרגלו כבר לראות. האישה לא הגיבה בשום צורה לפנייתו.

"פרופסור טרלוני!" קרא שוב הארי.

"אה... כן? מה? אה, מר פוטר, רצית משהו?" עיניה, המוגדלות על ידי העדשות העבות של משקפיה, סקרו במהירות את הנער.

התלמידים, אשר התאוששו בקושי מהתקרית בשיקויים, השתתקו במהירות, מנסים להקשיב לשיחה.

"כן... רציתי לבקש... נו, בעצם, אני... נמצא במצב לא נוח במיוחד, אז הייתי רוצה לבקש..." מלמל הגריפינדורי.

"מה-מה? דבר חזק יותר! אתה נמצא במצב?!" קראה הפרופסור.

הכיתה החלה לצחקק, ודראקו החליט, שכעת זהו זמן מושלם לריב עם פוטר.

"אני יכול, באופן חד פעמי, לשבת לבד, פרופסור?"

"אאאה, כרצונך, מר פוטר. הנה - שולחן פנוי על יד החלון, התיישב."

הגריפינדורי הנהן, ובצורה מגוחכת למדי, צלע עד למקומו.

"הו, פוטר, איזו הליכה! ממש דוגמנית..." קרא לעברו דראקו. הנקרא קפא במקומו, מסתובב באיטיות, "משהו מפריע לך ללכת?"

פוטר שתק, אך אם שמים לב לזעם שהופיע בעיניו, היה ניתן לומר בוודאות - הוא לא עומד לשתוק לזמן רב!

הייתה דממה מוחלטת בכיתה, כך שניתן היה לשמוע כל נשימה מיותרת. הנוכחים חידדו אוזניהם, מצפים לקלוט כל מילה מהנאמר.

"אז תגיד," המשיך הבלונדיני, מלגלג, "מהיום אתה הילד-שמעורר-מינית-ולמעשה-גם-מאוהב... כן, פוטי?!"

"זה לא עניינך, מאלפוי!" ענה הגריפינדורי בזעם, לחייו מאדימות אף יותר.

"ואני משער, שכולנו כאן יודעים מיהו האהוב הסודי..." הוסיף הבלונדיני במסתוריות.

הארי הביט בו בבהלה, מחוויר, הצבע יורד מפניו בחדות.

"כן-כן, אני יודע מי זה," קבע הסלית'ריני, "זה לא אחר, מאשר פרופסור אף-סקסי שלנו - סנייפ!" הוא ניסה לשמור על אשרת פנים רצינית, אך זה היה קשה. בתוך תוכו, רצה לקפוץ ולרקוד משמחה! הוא הצליח לעצבן את פוטר! ולא רק זה - פוטר גם ענה לו! הוא לא הולך להתעלם ממנו יותר!!!

הנוכחים צחקו במקהלה. ללא ספק, התיאוריה שסיפק מצאה חן ביותר בעיניהם!

דראקו היה מרוצה כל-כך מההשפעה של דבריו על שחור השיער, שהוא המשיך במשחקו המוגזם, מקווה מאוד, שדבר מן הנאמר לא יועבר למורה לשיקויים, "היום תיארת בהתלהבות כזאת חלקי גוף מסויימים של ראש הבית הנכבד שלנו, שאני פוחד לדמיין מה אתם עושים בפרטיות..."

"אני, הרי... אתה, הרי..." פוטר המובך פתח שוב ושוב את פיו, מנסה למצוא מילים. "זה הכל אתה!" אמר לבסוף.

"מה אני?" גיחך דראקו, נהנה מאי-היכולת של הגריפינדורי לדבר.

"אתה... אתה! אתה, נמייה גועלית, בן-זונה שכמוך!"

בכל מצב אחר, מאלפוי בוודאי היה מתנפל על פוטר במכות לאחר אמירה שכזאת, אך כעת, לראשונה, הוא נהנה, דווקא, למשמע המילים הללו. בכל זאת, זה היה הדבר לו ציפה, לאחר זמן כה רב של התעלמות מצדו של הנער השני! צעקותיו של הגריפינדורי נשמעו כמנגינה נעימה באוזניו.

"יודע מה, אם אנחנו כבר מדברים על התאהבויות, מאלפוי - אז אני יודע במי אתה מאוהב!"

לבו של הבלונדיני החסיר פנימה. ולאחריה אחת נוספת.

לא. לא יכול להיות. הוא לא יודע! הוא לא יכול לדעת! חוץ מבלייז, איש לא ראה את עיני הפייתר!

מאות מחשבות עברו במוחו, במשך אותן שניות ספורות, מנסות להסתדר בהגיון, באיזשהו הסבר הגיוני, אבל אז, לשמחתו הרבה, פוטר רק גיחך, מרים גבה למראה תגובתו של מאלפוי, ואמר "בעצמך, מאלפוי. אתה מאוהב בעצמך! וכל דבר אחר, כל בן אדם אחר, פשוט לא מעניינים אותך!"

'כאן, בדיוק, אתה טועה,' חשב דראקו, אך נשם בהקלה. 'ולמה, לעזאזל, נלחצתי כל כך?!'

"יודע, פוטר," הוא החליט להתעלם מההערה האחרונה, "מעניין אותי, איך יגיבו 'הנביא היומי', כאשר אספר להם אודות הרומן שלך עם סנייפ..."

"אתה פשוט...!"

פוטר זינק קדימה, ונראה כמתכוון לשבור את אפו של מאלפוי, אך משום מקום ממש, הגיח לפתע גויל, ניצב לפניו כחומה קשיחה, חוסם את דרכו. פוטר לא הספיק לבלום את עצמו, והתנגש בגרג בכל הכוח. זה האחרון, תפס אותו מיד בשתי ידיו - אין דבר שיצליח לבטל ניסיון של חמש שנים בתור שומר ראשו של דראקו!

"תעזוב, באמא'שך!" הספיק לצעוק הגריפינדורי, רגע לפני שעיניו השחירו, בדיוק כמו קודם לכן, אז בשיעור שיקויים, והוא התרכך משמעותית. "אוח, גויל, כמה שאתה חזק..." אמר הארי, בחצי לחישה, חצי גניחה, מחייך לסלית'ריני תוך כדי, "הייתי רוצה כל-כך שתנשק אותי עכשיו!"

"תעשה מה שביקשו ממך, גויל!" נשמעה קריאה מהשורות האחרונות.

ואז...

הפרק הקודם		הפרק הבא