דראקו מתאהב...

"תקבל חידוש" אמרה בקול נוקב, ודראקו חש כאילול החלה לנעוץ בו סיכות ביטחון, "אני יודעת מה עומד לקרות, וזה לא גורם לי לרצות שתקבל מה שאתה רוצה הפעם"

"אבל את יכולה לשנות אותי, לא?" שאל, "הרי את יכולה לדאוג שכל מיני דברים שיגרמו לזה לא יקרו"

"אבל זה יכלול פגיעה בחברים היותר טובים שלי, אתה יודע, אלה שאין להם שום קשר לרידל" אמרה בלגלוג, והסתלקה.

הוא הביט בה מתרחקת ונאנח, "אני פצוע, רחמים, שירן!, בלי חצים!"

בארוחה, שירן הופתעה לגלות שדראקו מתעלם מהם, ובמתעלם הכוונה ללא מסתכל עליהם, מלגלג עליהם ואפילו לא מצביע עליהם וצוחק.

התעלמות מושלמת.

היא לחשה להרמיוני את זה, וגם את מה שקרה לפניי זה, בחדר הנחיצות, והרמיוני העבירה את החלק עם ההתעלמות לרון והארי, שלקחו את זה ברצינות.

בסוף הארוחה, בדרך לשיעור שיקויים, הבחינה שירן במשהו שלא היה זכור לה: דראקו הסתובב עם... רייבנקלואית!

שער חום גלי, קצוות בלונדיניים ורזה, מאוד.

הוא חייך לעברה, כלומר לעבר שירן, חיוך של "מסתדר מעולה בלעדייך", אבל העיניים שלו, שלמדה לקרוא הביעו "הלוואי שהיא מקנאה".

כשהערה הסתובבה לעברה שתיהן הפכו חיוורות- הן נראו אותו הדבר בדיוק.

"מאיה?!" קראה שירן, והנערה, מאיה, הנהנה, עדיין חיוורת.

הן התנפלו זו על זו בחיבוק.

"מה את עושה כאן?!" שאלה מאיה את שירן, ודראקו סינן קללה כלשהי.

"לומדת, ואני מניחה שגם את" אמרה שירן בחיוך.

הרמיוני העבירה את עיניה מאחת לשנייה, בעודה ממלמלת "מה לעזאזל...?"

"תאומות" אמרה מאיה, "אני גדולה יותר, בכמה דקות?"

"דקה ושניים-עשר שניות" אמרה שירן, "את לא עסוקה עם כל השירה והכל?"

"יש לי את הדרכים שלי להיות בזמן בכל מקום. שלחתי לך מכתב לגביי זה, לא קיבלת?" אמרה מאיה מופתעת.

"לא!" אמרה שירן והבחינה בכך שדראקו הולך אחורה, ומתכוון לברוח.

"שתק" קראה מאיה וכיוונה לעברו את שרביטה.

שתיהן הלכו לפניו, "בטל" קראה מאיה, "הסבר" אמרו שתיהן בו זמנית.

"קיוויתי לגרום לשירן לקנא, אבל גם ככה אתן נראות דומות ואם היא תקבל את המכתב זה לא יהיה לה כל-כך אכפת, כי זה יהיה שקוף שזו את"

"דראקו, דראקו, דראקו" אמרה שירן, ונתנה לו סטירה.

"מה עשיתי?" שאל.

"ניצלת את אחותי התאומה" ענתה לו, והצביעה על מאיה המופתעת, שפניה הוסבו לכיוון החלון.

"אופסי" מלמל, וברח משם לכיוון הכיתה.

מאיה הביטה בשירן, ודמעות בעיניה.

"מאיוש, לא עבר לך? ברצינות?" אמרה שירן ונאנחה, גוררת את מאיה אחריה, לעבר הכיתה, עיניה נוצצות באור אדום מלא כעס.

"ריקי" לחשה לעבר נערה גבוהה למדיי, שערה אדמוני ועינייה ירוקות, "נקמה אחת בדראקו, סיבה: ניצול תאומה".

הנערה הנהנה, "כבר יש לי רעיון".

הפרק הקודם		הפרק הבא