אליזבת מאלפוי

העלתי את הפרק השני (למרות שלא מגיע לכם) אתם לא מגיבים וזה די מעצבן אותי! אני עובדת קשה על הפאנפיק ומצפה לתגובות. 
בפעם הראשונה שפתחתי את רשימת המנויים לפאנפיק, הלב שלי עשה סלטה והתגאתי כשראיתי שיש שש מנויים. (אני לא יודעת אם זה הרבה או קצת כי אני די חדשה, אבל בשביל פאנפיק ראשון שלי, זה די הרבה.)
אם יש שש אנשים שעוקבים אחר הפאנפיק, למה אתם לא מגיבים?
הפרק השני די קצר ולא ממש חשוב, אבל הייתי חייבת לכתוב אותו. אני רק יכולה לרמוז שבפרק הבא העניינים מסתבכים ונהיים יותר מותחים.
תהינו! 

פרק 2
מריבה

השבוע חלף מהר.
אליזבת צייפתה בקוצר רוח לאימון הראשון בקווידיץ'. כשסוף סוף הגיע יום שני, הלכו השלושה למגרש. "אני ממש מתרגשת מהאימון הראשון שלנו!" אמרה אליזבת בהתלהבות. "עם קצת מזל, אני אצליח להשתלט על עצמי ולא אשלח מרביצן לבן אדם הלא נכון." היא צחקה. חבריה צחקו איתה, הם הבינו בדיוק למה התכוונה. אחרי כמה דקות של דיבורים הם הגיעו למגרש. רינה התיישבה באחד המושבים הגבוהים בקהל.
"שלום קבוצה." קרא ג'וש אליהם. "מוכנים לאימון?" קהקבוצה מלמלה בהסכמה. הם עלו על המטאטאים. ג'וש הביא לאוליבר ולאליזבת מטאטאי בית ספר ישנים מדגם קלינסקוופ 7, עד שהם ישיגו אחרים.
אוליבר ואליזבת החליפו כיפים.
"בהצלחה אלי."
"גם לך." הם עלו למעלה. ג'וש שיחרר את המרביצנים ואת הקואפל. אוליבר התמסר עם כריסטינה ואז קלע. אחר כך, תמיר ניסה לקלוע אבל פרנק, שהיה השומר, חסם אותו. ואז המרביצנים נכנסו לתמונה. אחד התקרב במהירות אל אליזבת. היא חבטה בו. היא השתדלה לכוון ליד הקבוצה, אבל לא במדויק, כדי לא לגרום לפציעות.
האימון היה נהדר. כולם הזיעו (אם כמה שזיעה יכולה להיות נהדרת...) והלכו למקלחות. אליזבת הלכה למקלחת של הבנות עם רינה וכריסטינה. היא הרגישה רעננה אחרי מקלחת טובה.
היא יצאה מהחדר מועדון עם רינה. הם טיילו בשדות ודיברו על שיעורי הבית שיש להם בשיקויים.
"שמעתי שהתקבלת לנבחרת הקווידיץ'." שמעה אליזבת את סקורפיו מאחוריה. היא הסתובבה.
"כן." היא אמרה בקוצר רוח. היא לא ידעה מה הוא רוצה, אבל זה בטח לא יכול להיות טוב. סקורפיו לא היה בדיוק הטיפוס המחבק והמעודד.
"באמת אליזבת, קווידיץ'? קווידיץ'?! ועוד חובטת?! למה את ממשיכה לעשות דברים שעושים אותך שייכת אליהם?" הוא התפרץ פתאום. רינה מלמלה משהו על זה שהיא הולכת לחפש את אוליבר ועזבה את האחים לדבר.
"כי אני שייכת אליהם!" היא אמרה בשקט, אבל בקשיחות.
"את שייכת לסליתרין." הוא אמר בנענוע ראש.
"אני שייכת לגריפינדור, אחרת מצנפת המיון הייתה שמה אותי בסליתרין. ארבע שנים עברו. אתה פשוט תצטרך לקבל את העובדה שאני שונה." היא אמרה בכעס, אבל לא צעקה. "אבא קיבל." הוסיפה בשקט.
"אז אני מניח שלא אכפת לך שתצטרכי להיות נגדי במשחקי הקווידיץ'." הוא אמר ואז אליזבת נזכרה איך סקורפיו תמיד היה מתגאה על זה שהוא בקבוצה.
"בטח שאכפת לי. אבל זה רק משחק." היא הסתובבה. "תפסיק להקשות עליי." היא אמרה והלכה לחפש את אוליבר ורינה. היא מצאה אותם מדברים עם אלכס.
"היי. ידעת שאלכס התקבלה לנבחרת הקווידיץ' של רביינקלו?" שאל אוליבר את אליזבת. הוא נראה קצת עצוב, אבל אליזבת ידעה שהוא שמח בשבילה.
"אל תתבאסו שאתם צריכים לשחק אחד נגד השנייה. אחרי הכל, זה רק משחק." היא עודדה אותם וחזרה בגדיוק על מה שאמרה לסקורפיו. "בתור מה את משחקת?" שאלה אליזבת את אלכס.
"שומרת." ענתה אלכס בנימה קודרת.
"יש לי סיפור שיעודד אתכם!" התפרצה רינה. "פעם אחת, כשהאחים שלי רבו קשה - הם תאומים - אז אמא שלי דאגה. אז אבא שלי אמר לה: 'אל תדאגי לונה, הם לא יפוצצו את הבית.' ובאותו רגע, הספה התפוצצה." היא אמרה במהירות וכולם צחקו, לא רק מהסיפור, אלא גם מהמהירות שרינה סיפרה אותו ומתנועות הידיים המוזרות שליוו אותו.
הם צחקו בלי הפסקה, ובפעם הראשונה לאותו היום, אליזבת חשה שמחה וחסרת דאגות. תחושה שלא הצליחה לשמור להרבה זמן. 

הפרק הקודם		הפרק הבא