מתאחדים מול אויב חדש

היי! סליחה שלא עדכנתי מהר, פשוט לא מצאתי את הזמן...
מקווה שתאהבו את הפרק, ואל תשכחו להגיב! 

פרק 5
קרטר

הם ירדו במורד הגבעה והגיעו אל הביתן המרכזי. תאליה ניגשה אל דלת מסוימת, אחת מתוך עוד כמה שהיו שם. היא הכירה את המחנה טוב, אפילו שרוב הזמן הייתה רחוק מהמחנה, בחברת ארטמיס והציידות. כשפרסי ביקש ממנה עזרה, לא הייתה לה ברירה להסכים. היא פתחה את הדלת.
הם ראו נער יושב ליד שולחן פינג פונג. היה לו שיער שחור כהה ופרוע, ועיניים ירוקות כמו הים, רק שלא ראו אותן כל כך, כי הוא דפק את ראשו בשולחן והרעיד את כל חתיכות הנאצ'וס שהיו פזורות עליו.
לידו הייתה נערה עם שיער בלונדיני ועיניים אפורות שנשענה על השולחן ותופפה עליו באצבעותיה בעצבנות.
תאליה כחכחה בגרונה.
"יש לכם אורחים." אמרה בחוסר סבלנות ונשענה על השולחן. היא הניחה את ידה על חתיכת נאצ'וס מלאה ברוטב בטעות. היא הרימה את ידה מיד וניגבה אותה על השולחן בגועל. "ותנקו פה." הוסיפה. פרסי הרים את ראשו במהירות וחייך.
 קרטר חייך גם. הוא זכר את פרסי, ואת הציניות המעצבנת שלו. תוך חמש דקות הגיעו כל ראשי הבתים לפגישה. כולם היו בני נוער. הכי צעירים היו בני חמש עשרה, והכי מבוגרים היו בני שמונה עשרה פלוס.
"חבר'ה, תכירו. אלה קרטר, סיידי, זיה, אד, וולט וקליאו." אמר פרסי. קרטר הביט סביב. הפגישה נערכה מול שולחן הפינג פונג, כשצלחות עם נאצ'וס ורוטב, ושקיות חטיפים היו פזורים מסביב.
"הפגישה תהיה כאן?" שאל בהפתעה.
"כן." הנהן פרסי. "למה, איפה אצלכם נערכות הפגישות?" שאל פרסי וחייך. קרטר היה קצת נבוך.
"במרפסת המשקיפה על מנהטן, עם קרוקודיל משעווה שמשכשך בבריכה וארוחת בוקר אלגנטית." אמר קרטר וצחק. "אז אני מניח שאנחנו שווים." הוסיף וגם פרסי פרץ בצחוק. קרטר צפה בסיידי ובנערה שקראו לה אנבת' מגלגלות עיניים.
"טוב, אז בואו נתחיל." אמר פרסי וספק ידיים.
"אני מניחה שכולכם יודעים למה התכנסנו היום לכאן?" אנבת' לקחה את הפגישה לידיים שלה. פרסי נאנח והתיישב בכיסא. כל ראשי הבתים חייכו בינם לבין עצמם, כנראה שהיו רגילים על המריבה השקטה של פרסי ואנבת' על ניהול העניינים. וכנראה שהיו גם רגילים לכך שאנבת' מנצחת, מה שהיה הגיוני בהתחשב בנסיבות. קרטר ראה אחד מעביר לשני חמישה דולר בפרצוף עגום, ואת השני מביט בכסף באושר.
מלמולי הסכמה נשמעו.
"מפלצות מצריות תקפו את ניקו ואת החדשה." אמר אחד הנערים. הוא היה גבוה, עם שיער שחור ומתולתל שכתמי זפת עליו. הוא לבש בגדי עבודה, שהיו מלוכלכים באבק ועפר. עיניו היו חומות, וזיק של שובבות נצץ בהן. קרטר ידע שהוא בנו של הפייסטוס כי פרסי דאג להציג את כולם.
"אתה צודק במאה אחוז ליאו." אמרה אנבת'. נימת קולה הייתה... ריקה. קרטר הביט בפרסי והוא הנהן שככה היא תמיד בפגישות. מסתירה איך היא מרגישה, נימת קולה ועיניה לא מסגירות כלום.
"אני תמיד צודק." הוא ניפח את חזהו בגאווה.
"ליאו, תפסיק להשוויץ ותוריד קצת מהאגו שלך. מתחיל להיות צפוף פה." אמר ילד שישב לידו, שכנראה היה חברו הטוב. היה לו שיער בלונדיני ועיניים כחולות, זהות לאלה של תאליה. קרטר שם לב שעל ידו לא היה צמיד עם חרוזי המחנה, אבל כן היו לו כמה קעקועים שמציצים מתחת לשרוולו.
"דיי, ג'ייסון. אתה גורם לי להסמיק." ענה ליאו וקולות צחוק נשמעו, אבל אנבת' מיהרה לקטוע אותם.
"דיי. לא בשביל זה באנו לפה." היא אמרה ברצינות והביטה בקרטר בעידוד. הוא בא להתחיל לספר את סיפורו, אבל כמובן, שסיידי התחילה לפניו.
"הבוקר מפלצת יוונית תקפה אותנו. האריה מנוממאה או משהו כזה."
"האריה מנמאה." סינן קרטר.
"מה שתגיד. אז בקיצור, ללא עזרתו של פרסי היינו חטיפי אריה עכשיו. צריך לשנות טקטיקה. להילחם ביחד." זאת סיידי, תמיד מקצרת בדיבורים. קרטר היה מפרט קצת יותר, במידה כזאת שבטח סיידי הייתה עושה את עצמה כאילו היא נרדמה בשביל להראות לו שהיא משועממת.
"זה עושה את זה שלוש מחנות של אלים שונים." מלמל הנער שקראו לו ליאו.
"למה?" תהה קרטר.
"כי אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם עם מחנה הרומאים. האמת, שהם בעצם העבירו את המחנה שלהם לפה, הם הקימו עוד אזור משלהם אחרי המלחמה בגאיה." אמר פרסי.
"מי זו גאיה?" שאלה סיידי.
"אלת האדמה. הצלנו את העולם." אמר פרסי. הוא לא נשמע כזה שמח כמו שהיה אמור להישמע. קרטר שמע מעט... מרירות בקולו.
אבל הוא ידע מה ההרגשה.
"היי, גם אנחנו הצלנו את העולם, מנחש ענקי שרצה לבלוע את זיה." אמר קרטר והרגיש איך זיה מתאפקת לו להחטיף לו. פרסי הביט בו וחייך.
"אתה יודע מה זה אומר?" שאל וחייך חיוך שובב.
"שיש יותר מידי יצורים חיים שרוצים להשתלט על העולם?" שאל קרטר בחיוך.
"ושהעולם ממש מזניח את עצמו אם כל מטורף פשוט בא ומשתלט עליו." הסכים פרסי. קרטר ראה אותו פוזל אל אנבת', שתקעה בו מבט אפור וחמור סבר. פרסי הסיט את מבטו ממנה ומיהר להרצין.
עברה שעה של דיונים על מה כדאי לעשות, ופרסי סגר את הפגישה בטענה שמאוחר כבר. בשביל הפרוטוקול, הייתה רק שעת צהריים.
"אני רעב." אמר פרסי לקרטר בזמן שהלכנו אל חדר האוכל.
"מה אוכלים?" שאל קרטר והגביר מעט את קולו כדי שפרסי לא ישמע את בטנו המקרקרת. פרסי חייך, כנראה שקרטר נכשל בתוכניתו.
"אישית, אני אוהב פיצה וקולת דובדבנים כחולה. אתה בוחר את האוכל בעצמך." הסביר לו פרסי. קרטר רצה לשאול למה קולה כחולה, אבל החליט שעדיף שלא ישאל.  
כשהגיעו לחדר אוכל, פרסי אמר לנו שנשב איפה שהם חושבים שהם הכי מתאימים, ושלא נוכל לשבת איפה שלא. מיד התפצלנו.
סיידי הלכה לשולחן של ארס, קליאו הלכה לשולחן של אתנה, וולט הלך לשולחן של האדס, אד הלך לשולחן של הרמס, זיה הלכה לביתן של הפייסטוס וקרטר נשאר לבד.
פרסי קרא לו לבוא לשולחן של פוסידון. הוא הלך בעצבניות.
"מה קרה?" שאל ונגס במשולש פיצה.
"כל אחד הלך למקום שהכי מתאים לו." אמר ותופף על השולחן, לא מעז להתיישב.
"שב אחי. אני אגיד לך את האמת, שום דבר לא מתאים לך בול, אני חושב שפוסידון הכי קרוב." אמר פרסי בין ביס לביס בפיצה שלו. קרטר לא היה בטוח בזה כל כך, אבל התיישב בזהירות מול פרסי בציפייה שמשהו יתפוצץ.
עוד נערה התיישבה מולם. פרסי חייך.
"קרטר, תכיר. זו דיאנה, אחותי. דיאנה, זה קרטר. הוא מצרי." פרסי ערך ביניהם היכרות. היה לה שיער חום ארוך, וקרטר ראה שגם עיניה ירוקות, כמו של פרסי. דיאנה חייכה ולחצה את ידו, אבל נראתה כאילו היא בעולם אחר. היא כל הזמן הציצה מאחורי קרטר לכיוון שלא ראה. לא היה לו מספיק אומץ להסתובב.
אחר כך כל אחד הלך לישון בביתן שאימץ אותו.
קרטר חשב שזה לא פייר. כל אחד הלך למקום המתאים לו, וכל אחד ידע מה המקום המתאים לו.
ברור שסיידי תלך לביתן של אל המלחמה, האישיות הלוחמנית המעצבנת שלה בהחלט עברה את המבחן. קליאו, מין הסתם לביתן של אתנה (כשבידה עדיין הספר). זיה, שמתמחית בקסמי אש תלך לבניין של הפייסטוס. וולט, מין הסתם לבניין של האדס, עם אל המוות המצרי בתוכו זו הייתה התאמה יוצאת מין הכלל. אד הלך לבניין של הרמס, ביחד עם המוח המעוות שלו, אותו אחד שהצליח למתוח כל נפש חיה בבניין בברוקלין (כולל את ח'ופו).
הכל הרגיש לקרטר כאילו יצרו את האלים לפי האופי של כל אחד מהם, חוץ מקרטר.
פוסידון? קרטר לא היה בטוח שזה הוא. אבל פרסי אמר לו שהוא לא יכול לשבת איפה שהוא לא שייך אליו, מין קסם שהם עשו. קרטר לא האמין לו בלב שלם, אבל היה חייב לקבל את העובדה הזו.
הוא הלך לישון בביתן של פוסידון, מלא הרהורים ומחשבות. 

.........................................................................................
אני חייבת להודות שנתקלתי בקושי קל, כששמתי לב שקרטר באמת לא מתאים לשום אל... אני יודעת שזה יצא קצת קיטשי שהוא בבית של פוסידון. 
למישהו יש רעיונות איפה היה יותר מתאים לו? אם כן, אני אשמח לשומע אותם!

הפרק הקודם		הפרק הבא