משושה החורף

ריג'ל ישבה על שפת האגם כשרק מגבת לגופה, למרות שמזג האוויר היה קריר בגלל שהשעה הייתה מאוחרת, לריג'ל לא היה אכפת, לא היה אכפת לה מכלום, גם לא מהדמעות שזולגות כאילו אין מחר על לחייה. למרות שעברו
יותר משבועיים מאז שהיא וסיריוס חזרו לעבוד יחד, ההצקות מצד התלמידים לא נגמרו - חלק עדיין בגלל העלונים שסיריוס חילק בזמנו וחלק, יותר מהצד של הבנות, שהגיבו לשמועה הנוראה שריג'ל וסיריוס יוצאים, לריג'ל לא היה מושג
מי הפיץ שמועה שקרית זאת, אבל היא בהחלט סבלה ממנה, רוב הבנות היו בשוק מהשמועה על כך שלסיריוס בלק יש חברה - לסיריוס בלק אף פעם לא הייתה חברה, היו לו רק בנות ללילה ואף אחת לא נשארה איתו בוקר למחרת.
למרות שבחודש האחרון היחסים בין סיריוס לריג'ל היו בסדר - סיריוס הכין את כל המטלות שהיא הטילה עליו אחרי שחזרו לעבוד ביחד, הם לא בדיוק דיברו יותר מדי, רק על העבודה, ריג'ל בכלל לא הבינה למה בנות חושבות שהיא - ריג'ל
וואיט תעניין מישהו כמו סיריוס בלק. ריג'ל סבלה בשקט את ההצקות אבל התעלול האחרון היה פשוט נורא - מישהי דחפה אותה על הרצפה בכוח, גורמת לכך שמשקפיה יפלו על הרצפה, מישהי אחרת לקחה את משקפיה ושברה אותן,
מישהי אחרת שפכה על ריג'ל משהו ירוק ומגעיל, אחרי שהרימו אותה וגרמו לה ליפול שתי קומות במדרגות הן עזבו אותה לנפשה, ריג'ל לא יכלה לראות כמעט כלום בלי משקפיה - מזלה היה שהיא מדריכה, הדבר האחרון שהיא רצתה זה
לחזור לחדר המועדון של רייבנקלו, היה לה חשש שחלק מהבנות היו אפילו מהחדר שלה ברייבנקלו - היא לא רצתה להתקרב לשם, לכן היא התקלחה בחדר האמבטיה של המדריכים, ואם המזל שלה לא היה מספיק נאחס לאותו יום,
כשהיא יצאה מהאמבטיה וחיפשה את השרביט שלה, היא לא מצאה אותו - כנראה נפל לה מהכיס כשהבנות האלו זרקו אותה על הרצפה, או על המדרגות ולכן לא יכלה לנקות את בגדיה, אבל את האמת שגם לא היה לה אכפת, היא
עטפה את עצמה במגבת ויצאה למדשאות, ישבה על שפת האגם במקום שאף אחד לא יכל לראות אותה והסתכלה על השמיים - הדבר היחיד שהרגיע אותה ושגרם לה לקוות שהכל יהיה בסדר.
אמה נפטרה כשהייתה קטנה, זה לא הפתיע את ריג'ל כי היא הייתה חולה, חולה מאוד, ריג'ל זכרה את דבריה האחרונים של אמה: "אני לא עוזבת אותך, לא באמת, תסתכלי על השמיים - אני שומרת עלייך משם, מוודאה שהכל בסדר."
ריג'ל חייכה חיוך קטן, היא כל כך רצתה שאמה תהיה איתה עכשיו, תעזור לה להתגבר על התקופה הזו.

"היי," אמר מישהו לידה, היא הרימה את ראשה וראתה שזה סיריוס בלק, היא בהחלט צריכה להחליף מקום ישיבה, הוא כל הזמן מוצא אותה שם.

"היי," השיבה ריג'ל.

סיריוס בלק התיישב על הדשא לידה והביט בה במבט מוזר.

"מה ?," שאלה.

"את נראית טוב," ענה.

ריג'ל הרגישה את לחייה מתלעטות, היא ידעה שהיא יפה, אמה תמיד אמרה לה את זה וגם אביה, היא ידעה שאם היא תטפח את עצמה קצת - תפזר את השיער, תרכיב עדשות, תלך זקוף ואולי גם תתאפר - אין קוסם בהוגוורטס שישאר
אדיש אליה, אבל היא אהבה להיות בצללים, היא לא אהבה שמסתכלים עליה.
היא הייתה מודעת בעקיפין שהיא לא מרכיבה משקפיים, שהשיער שלה שתמיד היה אסוף היה כעת פזור והונח על כתפיה ברכות לאחר שהתייבש והיא עוד יותר הייתה מודעת לכך שהיא הייתה עטופה אך ורק במגבת שלא הוטירה הרבה
מקום לדימיון.

"תודה," ענתה בביישנות ריג'ל.

"את לא נורמאלית," אמר סיריוס בלק. "זה מה שאת לובשת ? את בטח קופאת !."

סיריוס בלק הוריד את גלימתו ועטף את ריג'ל בה, ריג'ל לא התנגדה - היה לה כל כך קר, למרות שלא רצתה להודות בכך.

"תודה," ענתה.

"למה את כאן ?," שאל סיריוס בלק.

"בא לי להיות לבד," השיבה.

"גם לי," אמר סיריוס בלק. "זה המקום שאני בא אליו כשאני רוצה שקט, וגם מפה רואים את הכוכבים הכי טוב."

ריג'ל חייכה, הוא צודק. "נכון."

"למה את רוצה להיות לבד ?," שאל. "ומה קרה לך ?."

לקח לריג'ל זמן ממושך לענות. "כמה בנות הגזימו קצת עם התעלול שלהן."

"למה שהן יעשו לך תעלול ?."

"בגלל השמועה." השיבה.

"איזו שמועה ?."

"שאני ואתה יוצאים."

מבט אשם נגלה על פניו של סיריוס בלק. "אני מצטער.. שוב."

"למה אתה מצטער, לא אתה עשית לי את זה."

"כן, אבל.." אמר. "יכול להיות שאני זה שהפיץ בטעות את השמועה הזו."

ריג'ל הסתכלה עליו במבט רצחני. "מה ?."

"הייתה איזו בחורה אחת," מיהר סיריוס להסביר. "אודריי משהו."

"אודריי אוסוולד," השלימה ריג'ל. "היא לומדת איתי ברייבנקלו."

"כן," אמר סיריוס בלק. "היא כל הזמן חפרה לי ונדבקה אליי ואת האמת שגם לא כל כך רציתי שבנות אחרות ידבקו אליי בזמן הקרוב, אז אמרתי לה שיש לי חברה וכשהיא שאלה מי אז אמרתי את השם שלך, אני ממש מצטער, אבל זה השם הראשון שעלה לי לראש."

ריג'ל נאנחה עמוקות. "טוב נו, אבל זה חייב להיפסק."

"מסכים," אמר סיריוס בלק. "אני לא רוצה שתפגעי."

"אז בוא נפיץ שמועה חדשה שאומרת שניפרדת ממני או משהו." הציעה ריג'ל.

"אני דווקא חשבתי על משהו אחר," אמר סיריוס באי נוחות.

"על מה ?," שאלה.

"אני שמעתי כמה בנות מדברות על כך שהן לא מאמינות שאנחנו באמת חברים ושהן מציקות לך בגלל שהן חושבות שאת הפצת את השמועה הזו כדי להיות יותר פופולארית והן חושבות שזה פוגע בי אז הן רוצות לפגוע בך," סיים סיריוס לספר את הסיפור המטריד.

"אוקי.." אמרה באיטיות ריג'ל. "אז מה יותר טוב מזה ש"ניפרד"?."

"כי אולי אני לא רוצה "להיפרד"," השיב סיריוס בלק.

ריג'ל הרימה גבה.

"תראי," הסביר סיריוס. "אני.. טוב לי ככה, לא בא לי עכשיו את כל הבנות סביבי, בא לי שקט, להתרכז קצת בלימודים ובתקופה האחרונה זה קרה."

"למה לא בא לך את כל הבנות סביבך ?," התעניינה ריג'ל. "נראה שאתה נהנה מזה."

"לא משנה," התחמק סיריוס. "את מוכנה לעזור לי ?"

"מה אתה מציא ?," שאלה ריג'ל. "ככה אני לא מוכנה להישאר."

"אני מבין," אמר סיריוס. "מה דעתך שפשוט נעמיד פנים שאנחנו בני זוג לכמה זמן?."

"מה ?," שאלה ריג'ל, בטוחה שלא שמעה נכון.

"לא לתמיד," ניסה סיריוס בלק. "רק לכמה שבועות הקרובים, מה דעתך ?."

"אני אומרת שלא," ענתה ריג'ל.

"למה לא ?," התחנן סיריוס בלק. "בבקשה."

ריג'ל גלגלה עיניים. "כאילו שמישהו יאמין שאתה יוצא איתי כשיש ים של בנות יפות בהוגוורטס."

"הסתכלת על עצמך ?," שאל סיריוס בפליאה.

"מה זאת אומרת ?."

"את יפהפייה, אולי הבחורה הכי יפה שפגשתי."

"כן בטח."

"טוב, אולי כשאת עם המשקפיים ועם השיער האסוף לא כל כך רואים את זה, אבל אם תשקיעי בעצמך קצת - אין יפה ממך בהגווורטס." המשיך סיריוס.

ריג'ל נאנחה. "תודה על המחמאה והכל, אבל הדבר האחרון שאני רוצה זה שתלמידים ימשיכו להציק לי."

"אף אחד לא יציק לך," אמר סיריוס. "ברגע שנעמיד פני חברים, אף אחד לא יגע בך כי אם הוא כן הוא יודע שהוא מתעסק איתי."

"אתה יודע מה ?," אמרה ריג'ל. "בסדר, נעמיד פני חברים, אבל בתמורה אני רוצה שאתה תעבוד על הפרויקט כמו שלא עבדת עליו בחיים, אני רוצה ציון קס"מ."

"אין בעיה," ענה סיריוס בלק. "אם האהובה שלי רוצה קס"מ, זה מה שהיא תקבל !."

ריג'ל גלגלה את עיניה, סיריוס עזר לה לקום ושניהם הלכו לכיוון הטירה.

הפרק הקודם		הפרק הבא