מועדון הקשת בענן

"אז... מי הזוגות?" שאלה הרמיוני בקול חלוש לאחר מספר דקות של רעש ובלאגן בכיתה.
"שאלה מצוינת" אמרה מקגונגל בתשובה וסקרה את תלמידי המועדון בניסיון להחליט על זוגות. "בואו נעשה הגרלה" הכריזה לבסוף והניפה בשרביטה להופעת קערה מלאה בפתקים. "בקערה יש פתקים עם השמות של חצי מהתלמידים בכיתה. החצי השני של התלמידים ירים פתק ומי שיוצא לו הוא בן הזוג שלו. מובן?" הסבירה המכשפה הזקנה.

הראשון שקם היה רון. הוא ניגש בצעדים קטנים אל הקערה, עצם את עיניו, הכניס את ידו והוציא אותה במהירות מהקערה עם פתק בתוכה. הוא פתח את הפתק ולאחר מכן לאט ובזהירות את עיניו, מפחד מהשם שיקבל. הוא הביט בפתק וחיוך רחב התפשט על פרצופו. "הרמיוני" הכריז בקול רם ומלא שמחה והלך להתיישב על-יד בת זוגתו שכל כך חשק בה.

השני לקום היה ג'ורג'. הוא ניגש אל הקערה וניסה לחקות את אחיו, רון, ואת הדרך בה הוא התנהג כשניגש הוא לשלוף פתק מהקערה, דבר שגרם לכל הילדים לפרוץ בצחוק ולרון להאדים. הוא התקדם בצעדים קטנים, עצם את עיניו, הכניס את ידו ושלף אותה בחזרה במהירות. הוא פתח את הפתק, פתח בזהירות את עיניו והביט מבט חטוף בפתק. הדבר הראשון שעשה היה להעלות חיוך רחב ומטופש על פרצופו בדיוק כמו אחיו, אולם הוא הביט בפתק בשנית וקרא את השם שכתוב בו, מה שגרם לפרצופו להשתנות בן רגע מפרצוף שמח ומאושר, לפרצוף מאוכזב ודיכאוני. "פנסי..." מלמל ודשדש חזרה למקומו.

הבא בתור היה הארי. הוא לעומת קודמיו, קם ביותר ביטחון. הוא הניח שהוא יצליח להסתדר עם רוב התלמידים בחדר כך שזה לא ממש משנה. אולם, היה בן אדם אחד שרצה להיות איתו יותר מכולם. הוא ניגש על הקערה הביט בה והושיט את ידו. הוא גישש בתוך הפתקים תוך כדי שהוא חושב  בליבו על האדם שקיווה שיצא. "בלייז... בלייז... בלייז... בבקשה..." המילים הדהדו בראשו עד ששלף פתק ופתח אותו. הוא הביט בפתק במבט מלא תקווה שבמהרה הפך למבט מאוכזב במעט. "צ'ו" קרא מהפתק והלך להתיישב חזרה בין רון והרמיוני.
"נשמעת מאוכזב" לחש רון להארי כשהתיישב. "חשבתי שאתה אוהב אותה. אתה צריך לשמוח".
"מה? אני ממש לא מאוכזב" שיקר הארי, שבהחלט היה די מאוכזב מהבחירה. הוא לא ממש ידע מה הוא מרגיש לצ'ו, אבל בין אם יש לו רגשות אליה ובין אם אין לו, זה הולך להיות סיוט. בגלל זה הוא שם אותה יחד עם פנסי בראש הרשימה "חברי המועדון שאני הכי פחות אסתדר איתם".

שני הזוגות הבאים היו סדריק וג'יני, וג'סטין ולונה. מה שהותיר אותנו עם הזוג האחרון שנשאר, פרד ובלייז. פרד הביט בבלייז במבט מלא שנאה ותיעוב. "אני לא מאמין שנתקעתי איתו" אמר פרד בעצבנות לאחיו התאום.
גם בלייז לא התלהב מהזיווג של פרד ושלו. כל מה שהיה חסר לו עכשיו זה להיות עם אחד התאומים. לתת להם להתעלל בו... היה עדיף כבר להיות עם הארי ולסבול את ההצקות של דראקו לבד. עכשיו הוא ייאלץ לסבול גם את התאומים וגם את הבלונדיני. "כמה נחמד..." חשב לעצמו ברוגז.
הארי, כמו שניהם גם הוא לא היה מרוצה. לא היה אכפת לו מהעובדה שפרד תיעב את בלייז או מכך שבלייז הולך לסבול בצורה שאי אפשר לתאר. הוא פשוט רצה להיות עם בלייז, אבל במקום זה הוא נתקע עם צ'ו.

"זה עניין של מזל" אמר רון בקריצה להארי באחד מהפעמים שהתלונן באוזנו אחרי השיעור על כך שזה לא הוגן שהוא והרמיוני ביחד.
"עניין של מזל..." חזר הארי על דבריו בטון עצבני. "בשביל לא להיהרג על ידי וולדמורט יש לי מזל, אבל כדי שאני לא אהיה עם צ'ו אין לי מזל?!" הוא המשיך להתלונן והעלה את הטון העצבני עוד רמה אחת למעלה.
"אני עדיין לא מבין מה הבעיה שלך. זאת צ'ו! הסינית, יפנית, קוראינית או מה שהיא לא תהיה שאתה אוהב! מה יש לך?" תמה רון שהחליט שנמאס לו מהקיטורים של הארי.
"זה פשוט ש... ש..." גמגם הארי. פניו הפכו אדומות והוא המשיך לחפש את המילים בראש. אותן מילים שיעזרו לו להמשיך לשקר לחברו הטוב, ואולי גם לעצמו.
"זה פשוט שמה?" שאל רון.
"זה פשוט שאני מפחד שאני לא אצליח לתפקד בעבודה איתה. שאני אעשה דברים טיפשיים, שהיא תפגע בי או שאני בה..." אמר הארי במהירות מנסה להיפטר מהמילים שעלו לגרונו.
"זה הכל?" שאל רון שציפה לתשובה יותר נוראית.
"מה זאת אומרת 'זה הכל'" חזר הארי על דבריו של רון בחוסר הבנה. "זה לא מספיק בשבילך?"
"תראה, הארי" החל רון לומר. "אני מבין אותך, באמת. אבל מה אתה חושב? שאני לא מפחד מהתגובה של הרמיוני? ממה שיקרה ביננו? אני כן, אבל אני בכל זאת שמח. אז גם אתה צריך" הוא אמר בטון מרגיע.
"אבל אתם חברים טובים, זה לא אותו דבר..." ניסה הארי לשכנע אותו שהוא טועה.
"בטח שכן. אל תדאג, הכל יהיה בסדר..." אמר רון.
"זה הכל עניין של מזל?" שאל הארי, חוזר על המילים מתחילת השיחה.
"אני מניח שכן" אמר רון. "הכל עניין של מזל".

הפרק הקודם		הפרק הבא