חייה של הרמיוני

היי, אני יודעת שמלא זמן לא פירסמתי ואני ממש מצטערת על זה!

הפרק הזה מוקדש לפז רוזן :)

אשמח לתגובות ^^

פרק חמישי: בעיות בשירותי הבנות

אני נכנסתי לאחד התאים בשירותי הבנות בקומה השניה. הורדתי את המכסה של השירותים, כדי לשבת עליו, ושמתי לב שאני לא יכולה לעצור את הדמעות. 

למה זאת תמיד אני?

למה תמיד אני הקורבן?

למה רק לי לועגים? 

יכולתי להמשיך לשבת ולהתייפח שם עוד שעות, כשפתאום שמעתי קול מתוך השירותים עליהם אני ישבתי. קמתי בבהלה ופתחתי את דלת התא במהירות, בגבי אליה. לא יכולתי להסיר את עיני ממה שעמד מולי, או יותר נכון מי שעמדה מולי.

לפני הייתה דמות נערה, בעלת משקפיים עגולים ופרצוף חמוץ, אבל היא לא הייתה אנושית - כלל וכלל לא - עורה היה לבן, כמעט שקוף ומיד ידעתי מהי לפי איך שהיא הצליחה לצאת דרך מכסה השירותים, ולפי איך שהיא, ובכן.. נראתה. מולי עמדה רוח, רוח אמיתית. קראתי עליהם המון בספרים אבל עכשיו סוף סוף ראיתי אחת. אבל כל ההתרגשות שלי התפוגגה ברגע שהיא פתחה את הפה.

"מה את מעזה לעשות בתוך התא שלי, ילדה?" קולה הצווחני הדהד בתא השירותים הקטן. נרתעתי ממנה במיידית ויצאתי מן התא.

"כן! נוסי, תברחי מפה! קדימה" התרחקתי מהשירותים בבהלה, עוד יכולתי לשמוע את קולה הספק-נעלב ספק-מעודד ממריץ בי להתרחק מהתא שלה.

באותו ערב לא הלכתי לארוחה, הלכתי לתא שירותים אחר - הרוח הזאת הפחידה אותי מאוד - וישבתי שם בוכה, מתייפחת, כשהמחשבות האיומות נכנסות לי למוח, נכנסות לי ללב. ופוגעות.

שמעתי נהמה מחוץ לתא, לא יכולתי שלא לתהות מה יכול להשמיע קול כזה. יצאתי מתא השירותים ונחרדתי לגלות שלא רק רוח תטריד אותי היום. מולי היה טרול.

כל אחת שתראה טרול תבכה, או תצעק או תברח. אבל אני לא כל אחת, אני לא מתכוונת לשבח את עצמי או משהו אבל.. אני פועלת לפי ההגיון, וההגיון שלי נתן לי מספר אפשרויות:

1. לצרוח

2.לא לזוז.

3.לנסות לבצע עליו לחש

4.לברוח

לצרוח בקולי קולות זהו מעשה פזיז שעלול לגרום למותי, אז אני מוחקת את האפשרות של לצרוח. 

לא לזוז זה רעיון סביר, אבל מרלין - אני בגריפינדור! אני חייבת לעשות משהו. אז אני מוחקת גם את האפשרות הזאת.

להטיל עליו לחש כלשהו זה גם מעשה לא חכם במיוחד, הרי מניין לי כשפים לשימוש נגד טרולים? אז אני מוחקת את האפשרות הזו גם כן.

לברוח עלולח להרתיע אותו, אז אולי לברוח אבל בזהירות? אני יכולה להתחבא באחד התאים. זה רעיון הגיוני. חוץ מזה אני בטוחה שמישהו מחפש אחר הטרול כך שיבואו לחלץ אותי. 

האפשרות הרביעית היא האפשרות הנותרת אז כך אני עושה. אני צוללת מרוב מהירות לרצפה, אני זוחלת בזהירות בלי להוציא צליל מתחת לכיורים, בצד הנגדי שבו הטרול עומד. הטרול, שנראה מבולבל עד עתה, כמו התעורר מחלום וקלט היכן הוא נמצא - הוא החל לשבור כל דבר הנראה לעיניים עם הנבוט הגדול שהחזיק. קפאתי במקומי מרוב פחד. הוא התקרב אל מקום מחבואי בצעדים מהירים בין הריסות השירותים. שמעתי כל נפץ חד ליד אוזני, והרגשתי בזכוכיות דוקרות את רגליי. בשלב הזה כבר התחלתי לצרוח לעזרה. 

צעדים. אני שומעת בצעדים מהירים מתקרבים לתא, מישהו בא להציל אותי!

התרוממתי ממקומי ובצעדים קלושים הלכתי לעבר הקיר, בראשי כבר החלתי לפתח אסטרטגיה, אני רק צריכה עוד אנשים.

הטרול ראה את תזוזתי והחל לסגור בינינו את הפער. ואז שמעתי את הלחשוש. "בלבל אותו!" זה היה קולו של הארי. ולפי דבריו נמצא איתו עוד מישהו. עוד קול ניפוץ מתהדהד בחדר. הטרול חיפש את מקור הרעש, ולמען האמת גם אני. ובעודי מחפשת את גורם המעשה הטרול מצא את הארי והתקדם לעברו בצעדיו הכבדים. "היי, ראש נצנץ". רון. זה היה קולו של רון מהצד השני של חדר השירותים. צינור מתכת נזרק לעבר הטרול - שנראה שאינו חש בו כלל. אבל את ההערה של רון הוא כן שמע ושוב הוא עזב את הקורבן הקודם והלך לאחר, מה שאיפשר להארי לבגיע אליי. אבל תחושת הקיפאון חלחלה בגופי. שמעתי את קריאותיו של הארי המורות עלי לרוץ. הייתי מודעת לידו החמימה לופתת את זרועי ומנסה לגרור אוי ממקומי. אבל נותרתי צמודה לקיר, מוכת הלם, וצורחת.

הטרול צמצם את הפער שהיה בינו לבין רון. רציתי לעשות משהו, לנסות לעזור לרון על כך שעבר לי. אבל לא הייתה לי שליטה על מעשיי. אבל הארי כן פעל, הוא רץ וקפץ לעבר הטרול והצליח לכרוך את זרועותיו סביב צווארו של הטרול מאחור. הטרול אמנם לא הרגיש את גופו הצנום של הארי על גבו. אבל הארי כדי למשוך את תשומת ליבו של הטרול, ברוב טיפשותו לדעתי, הכניס את שרביטו היישר לתוך אחד מנחיריו של הטרול.

המחזה שנגלה לפני היה מוזר ביותר. ביללת כאב הטרול התפתל והניף את הנבוט שלו לכל הכיוונים. הארי החזיק חזק בטרול מתוך חשש לחייו, הרי עוד רגע והטרול עלול לקרוע אותו מעליו או להכניס לו מכה חזקה עם הנבוט.

לפתע, רון במעשה פזיז, הלך ונעמד היישר אל מול הטרול, שרביטו מורם ומקולו בוקע "וינגארדיום לביוסה" חלוש. הנבוט החל עולה פתאום מתוך ידו של הטרול, עלתה גבוה-גבוה באוויר, התהפכה באיטיות - וצנחה, תוך שהיא משמיעה צליל מדאיג, על ראש בעליה. הטרול התנדנד במקום, ואז נפל על פניו בחבטה שהרעידה את כל חדר השירותים. 

הארי נעמד לצד הטרול, משקשק וחסר נשימה, רון עמד קפוא, שרביטו עדיין מונף לאוויר, בוהה בתוצאות פעולתו. החלטתי שאני חייבת להשתחרר מהקיפאון.

"זה.. זה מת?" שאלתי בקול חלש.

"אני חושב שלא," אמר הארי, "אני חושב שזה רק איבד הכרה."

הוא התכופף ושלף את השרביט שלו מתוך הנחיר של הטרול. הוא היה מכוסה במשהו שנראה כמו דבק אפור גבשושי. 

"איכסה - מוכטה של טרול" אמר ותוך כדי ניגב את זה על המכנסיים של הטרול.

לפתע קול טריקה פתאומי וצעדים מהירים נשמעו וגרמו לנו להרים את ראשנו.

הפרק הקודם		הפרק הבא