פוטר

היי, תקשיבו, אני באמת מבקשת תגובות..

זה נותן לי את הרצון להמשיך לכתוב, לא מתוך גאוותנות או שוויצריות.

סליחה שלקח לי זמן לעלות את הפרק, אני מבטיחה שהוא טוב! 

חוזרים ללמוד

כל האולם היה על הרגליים, כולם מחאו כפיים בהתלהבות למורה נועז שהסכים לקחת את המשרה "המקוללת" את המשרה של המורה להתגוננות מפני כוחות האופל!

כל האולם היה על הרגליים, מלבד ג´יימס. הוא היה המום. האמת הכתה בו! אבא שלו, מורה. זה לא נתפס. אבא שלו, עומד לעשות פאדיחות מול כולם. אבא שלו, עומד ללמד את ג´יימס. אבא שלו, יהיה לצידו כל הזמן.

"סיריוס" לחש ג´יימס ומשך בחולצת של חברו.

"פסססט! סיריוס!" הגביר ג´יימס את עוצמת קולו.

"מה אתה רוצה ג´יימס? קבל את המורה החדש בכבוד." התלווצץ סיריוס והרתיח את ג´יימס מכעס.

ג´יימס משך את סיריוס וגרר אותו אל מחוץ לאולם, סיריוס לא אהב את זה במיוחד. סוף מעשה במחשבה תחילה חשב לעצמו סיריוס ומשך בכתפיו.

"מה אתה רוצה ג´יימס?" שאל סיריוס בחוסר נחת. 

"אני רוצה להסביר לך, שאי אפשר שאבא שלי יהיה פה!!!!" צרח ג´יימס, גורם לחתולה של השרת, גברת נוריס, לצפות בהם במבט מאיים.

"אני דוקא חושב שזה נחמד.." אמר סיריוס לג´יימס עושה הכל על מנת לגרום לחברות להתעצבן עד מאוד.

"תן לי להזכיר לך משהו, אתה גר איתנו כבר כמעט שנה! אבא שלי הוא בערך כמו אבא שלך גם, הוא יודע עליך הרבה מאוד. יותר ממה שאתה חושב.." הזהיר ג´יימס את סיריוס.

"אוי ואבוי! אתה צודק. חייבים לעשות משהו!" אמר סיריוס, מבין כמה הדבר חמור בשבילו ובשביל ג´יימס. אבא שלהם (בערך) יהיה פרופסור בהוגוורטס, הם לא יוכלו לעשות את כל השטויות האהובות והבלגנים שהם תמיד עושים.

"טוב, סיריוס. עכשיו זה לא הזמן ולא המקום. בוא, נחזור לאולם הגדול ונלך ביחד עם כולם לחדר המועדון. חוץ מזה אני מדריך, אני צריך ללוות את החדשים" אמר ג´יימס בהגינות ושניהם נכנסו לאולם.

"אוליב.. היי אני רמוס לופין. אני מדריך. את רוצה לספר לי מה קרה ברכבת?" שאל רמוס בצורה הכי ידידותית והכי נחמדה שאפשר.

"אל תדבר אליי כמו אל תינוקת!" צעקה עליו אוליב.

"ו.. אני לא מוכנה לדבר על מה שהיה שם זה מכניס לי זיכרונות ממש לא נעימים." אמרה לרמוס בלחש, הדגישה את המילה זכרונות, ופנתה למצוא מקום ליד תלמידי השנה הראשונה ולא השישית.

סיריוס, רמוס, וג'יימס ישבו מסביר למיטה של פייטר. לא מבינים מה קרה לו. ורק רוצים עזרה, או קצה חוט שיוביל אותם לתשובה.

"אני אומר לכם שמשהו מוזר מאוד קורה פה" הכריז רמוס לחבריו.

"כן, הבנו את זה בעצמנו ירחוני" אמר סיריוס בשעמום. הוא היה רגיל שהכל בא להם בקלות. אבל עכשיו, הוא היה חסר אונים.

"אני לא מתכוון לזה, עם הילדה! היא יודעת הרבה. וזה לא משהו שהיא תספר לנו." אמר רמוס כמנסה למצוא רמז ללא שמץ של הצלחה.

"אני עדיין בטירוף מזה שאבא שלי מלמד פה." אמר ג'יימס לא קשור לכלום.

"אוי, קרניים, קרניים. יהיו לנו זיכרונות לא טובים מהשנה אה?" אמר סיריוס מתבדח.

"זהו זה!" צהל רמוס וקפץ מהמיטה.

"מה?" שאל ג'יימס, לא מבין מה קורה עם חברו.

"אוליב, הילדה, כשדיברתי איתה, בזמן ששניכם יצאתם מחוץ לאולם. היא אמרה לי שיש לה זיכרונות לא נעימים מהנושא הזה."

"מעולה! אבל.. איזה נושא? שאל ג'יימס לא מרוכז.

"עם פיטר, והקעקוע. סיריוס אותך זה אמור לעניין! אתה היית שם! למה אתה שותק?" שאל רמוס לאחר בקלט שסיריוס באמת לא פצה את פיו כמעט בשיחה.

"אני.. אני בסדר." מלמל סיריוס נדמה ששקעה עליו עייפות בלתי מוסברת.

טוב. נמשיך לדבר מחר, אני עובד על התכנית שלי." אמר רמוס, האחרי מבין שלושתם. ונכנס למיטה.

כך עשו גם סיריוס וג'יימס, כל אחד עם מחשבותיו הרבות.

היי סליחה שהפרק קצר, פשוט ממש רציתי להמשיך כדי שתראו שלא נטשתי.. מקווה שאהבתם :)

הפרק הקודם		הפרק הבא