רק בדיחה לא מזיקה

הרמיוני הגיעה לריתוק בבגדי מוגלגים, והלסת של פרד צנחה מיד. היא לבשה מכנס שחור וצמוד וחולצה ירוקה בעלת מחשוף שחשפה הרבה יותר ממה שפרד חשב שיש לה. סנייפ צעק עליה בגלל לבושה, אבל הרמיוני טענה שהם לא חייבים ללבוש את המדים כשהם מחוץ לכיתה. סנייפ הוריד חמש נקודות מגריפינדור על חוצפה.

 

הם היו צריכים להבריק את כל הגביעים שבחדר הגביעים, הרבה מאוד עבודה ללא אפשרות להשתמש בקסם. סנייפ הותיר אותם לבד אחרי שנבח את ההוראות, ופרד הסתובב לעבר הרמיוני. היא הייתה במעלה סולם, כבר מבריקה גביע בגבה אליו. פרד הביט בישבנה במבט של הערכה לפני שדיבר. "אוקיי, `מיוני`, תדברי. למה עשית את זה?"

 

"עשיתי מה?" היא שאלה, מקרצפת מעט לכלוך מהפינה של הגביע.

 

"למה נישקת אותי, כמובן."

 

“למה אתה נשקת אותי?" היא השיבה ברוגע.

 

פרד הרגיש שהוא מתחיל להתעצבן. “בגלל שאת עמדת להרביץ לי. חוץ מזה, רציתי לבלבל ולשחק עם כולם."

 

“ובכן, הנה לך. תעביר לי את הדלי, בבקשה."

 

“הרמיוני! תעני לשאלה שלי!"

 

“בסדר. אני באמת לא יודעת למה עשיתי את זה."

 

“כן, את יודעת!" הוא השיב. "את לא מספרת לאנשים ששכבת איתי ללא סיבה!"

 

“אתה עשית את זה," היא ציינה. "אצ`יו דלי!" היא הוסיפה, והדלי ריחף לעברה.

 

"מה, אז זה נקמה?" הוא דרש לדעת.

 

“לא, טיפשון, נקמה תהיה להרביץ לך חזק." הרמיוני תלתה את הדלי בראש הסולם והביטה בביקורתיות בגביע הענק שממולה.

 

"ובכן, אז למה?"

 

“כיף," השיבה בפשטות.

 

הוא נעץ בה מבט במשך דקה, ואז נאנח. "בכנות הרמיוני, זה מתיישן. אני חושב שעלינו להתוודות."

 

"הו?" היא אמרה. "אז תהיה הראשון. ספר לכולם ששיקרת."

 

הוא חייך, מבין מה היא מנסה לעושה, "הו, אני מבין. את מנסה לגרום לי לספר את האמת."

 

"באמת?" הרמיוני ירדה מהסולם והתייצבה לפניו בקרירות, אבל מנטאלית בעטה בעצמה; היא לקחה את תוכניתה רחוק מידי, אבל לפחות עכשיו היא תוכל לעבוד עליו. "אז אני לא אעשה זאת שוב."

 

“למה את מתכוונת?" הוא שאל, מצר את עיניו לעברה.

 

“אני מתכוונת, אני לא אעשה את זה שוב," היא חזרה, ונשענה כלפי מעלה ונישקה אותו, שפתיהם נפגשות בדרך מוכרת שרדפה אותו. היא הצמידה את גופה כנגדו, ולו זה כבר לא שינה מדוע, הוא רק ידע שהוא התגעגע לנשק אותה ויתגעגע לכך שוב ברגע שהנשיקה תגמר.

“ובכן," אמר קול שקט, מסוכן מאחוריהם, ושניהם קפצו, נפרדים באשמה, וחוששים בעודם מסתובבים כדי לגלות מאחוריהם את פרופסור סנייפ. פרד יכול היה לבעוט בעצמו; כמובן, סנייפ השאיר אותם לבד כדי שיוכל לתפוס אותם במצב הזה שוב. למה לא חשבתי על זה? אה, כן...בגלל שלא ציפיתי שנעשה את זה שוב.

 

הוא בלע את רוקו; סנייפ חייך, מה שאף פעם לא היה דבר טוב. "עשרים נקודות מגריפינדור, ועוד ריתוק לכל אחד משניכם." הוא אמר שוב.

 

"רואה למה גרמת?" אמרה הרמיוני ברוגז, וטיפסה שוב על הסולם.

 

"למה אני גרמתי!" פרד חזר על דבריה, פוער פה לדבריה, "למה אני גרמתי! סליחה?"

 

הרמיוני סירבה לדבר איתו בשנית, והוא העביר את שאר הריתוק בניקוי גביעים, בוהה בגופה שהשתקף בזכוכית; חזה נע כשהיא רכנה לנקות או כשהיא ניקתה טבלה גדולה בעזרת מברשת, וכשהוא לא יכול היה לראות את חזה, הוא הביט על ישבנה בעודה עובדת. היא לא אמרה מילה נוספת עד שהגיעה לגביע מסויים. הוא הבחין שהיא החווירה ולא נגעה בו.

 

"למה דמבלדור שומר את הדבר הטיפשי הזה?" היא דרשה בכעס. "טום רידל, שירותים מיוחדים להוגוורטס בתחת שלי..."

 

הוא ניסה לגרום לה לדבר על זה, מקווה שאם יצליח לגרום לה לדבר על דבר אחד אולי הוא יצליח להסיט את הנושא לבסוף, אבל הרמיוני לא ענתה לו. היא ניקתה בחוזק רב יותר אחרי שראתה את הגביע, על כל גביע שהוא ניקה היא ניקתה ארבעה, והוא התבונן בתנועותיה אפילו יותר. היא הייתה יפה, באמת- בעלת עצמות לחיים גבוהות ושפתיים מלאות, עיניים חומות גדולות ועור חלק; היא קלעה את שערה לצמה (בעידודה של ג`יני), מה שהסתיר את העובדה ששערה היה כה סבוך, והוא הבחין בשנה שעברה ששיניה עתה שוות ושחיוכה היה הרבה יותר יפה. הילדה הקטנה, הטובה של אמא והשתלטנית מלפני חמש שנים התחלפה ב... ובכן, נערה בת שש עשרה מושכת ושתלטנית. הוא הכיר תריסר בחורים- מלבד רון ונוויל לונגבוטום, ששניהם אהבו אותה עידנים- שהחלו לפתח בה עניין. לעזאזל, באליפות העולם בקווידיץ`, אוליבר ווד העיר הערה לגבי הרמיוני שגרמה ללסתות של פרד ולג`ורג` לצנוח; פרד לא זכר במדויק את ההערה, אבל היא הייתה משהו כמו "היא ממש מושכת, חבל שהיא רק בת ארבע עשרה." הוא וג`ורג` הזדעזעו והסתכלו עליה, ראשיהם נוטים לצד כשהם הבינו את מה שאוליבר כנראה כבר הבין, שהרמיוני הייתה יפה. עדיין, אף אחד משניהם לא חשב על כך הרבה. היא הייתה הידידה של רון, חברתה של ג`יני, עבור שניהם היא הייתה יכולה גם להיות ג`יני.

 

לא, כבר לא, הוא חשב במעורפל, מתבונן בה בבוהק של הגביע שהוברק וקורצף.

 

היה זה כמעט חצות כשסיימו, ובזמן שפרד התבונן בגביע האחרון שנותר לו, הרמיוני נעלמה.

 

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 

הרמיוני הייתה בחצי דרכה בגרם המדרגות שהוביל למעונות הבנות כשהיא נתקלה במישהו, מעיפה אותה מאיזון וכמעט נפלה במורד המדרגות. יד נשלחה כדי לייצב אותה, היא הרימה את מבטה והבינה שהיא בדיוק נתקלה בג`יני.

 

"אנחנו צריכות לדבר," ג`יני אמרה בשקט, יורדת מהמדרגות ונענדת לפני הרמיוני. הרמיוני נאנחה, יודעת שגם אם תחלץ מלדבר עימה עכשיו, ג`יני תסמן בעדיפות עליונה לדבר איתה מאוחר יותר. היא ישבה לצד ג`יני, מחליטה לגמור עם זה.

“מה את רוצה?" הרמיוני שאלה, למרות שהיא חשבה שיש לה מושג די טוב לגבי מה שג`יני רצתה.

 

“את יודעת היטב מה אני רוצה לדעת," ג`יני אמרה בפשטות. "מה קורה?"

 

“בקשר למה?" הרמיוני שאלה בזהירות.

 

ג`יני נחרה. "אל תשחקי אותה הטיפשה, `מיוני`."

 

הרמיוני נאנחה שוב. "פרד, כן?"

 

ג`יני הנהנה, מגלגלת את עיניה. "את מעולם לא שכבת איתו, נכון, `מיוני`." זאת הצהרה, לא שאלה.

 

"מה גורם לך להיות כל כך בטוחה?" הרמיוני השיבה, לא בטוחה שהיא צריכה להיעלב מכך שג`יני הייתה כה בטוחה שפרד לא שכב איתה.

 

“בגלל שהיית מספרת לי!" ג`יני צעקה, מרוגזת. "אנחנו מספרות אחת לשנייה כמעט הכל, אדיוטית, ואני בטוחה שאת לא הזכרת שמזמזת את אחד מאחיי הגדולים. אני חושבת שהייתי זוכרת את זה. אין מצב שאת היית עם פרד ולא סיפרת לי, במוקדם או במאוחר. אז מה באמת קורה ביניכם?"

 

הרמיוני חייכה בחולשה. "אני מצטערת, `גין`, את צודקת. הייתי צריכה לספר לך. בכל הכנות, הוא באמת רק נשא אותי במדרגות ופבראטי ולבנדר ראו אותו עוזב...ואז פרד היה כזה מגעיל, ובכן..."

 

ג`יני נעצה בה מבט במשך די הרבה זמן לפני שהיא החלה לגחך באיטיות. "את מנסה להחזיר לו, נכון?"

 

הרמיוני הנהנה, מרגישה יותר מקצת מבוישת. ג`יני, בכל מקרה, התפרצה בצחוק. "זה מעולה!" היא קראה תוך כדי שצחקה. "לא ידעתי שיש בך את זה!"

 

"זה היה הרעיון של מקגונגל," הרמיוני אמרה במבוכה.

 

ג`יני הרימה גבה. "מקגונגל? כמו, מקגונגל!"

 

"לא, ג`יני, מקגונגל כמו האגריד. כן, מקגונגל."

 

ג`יני הנידה את ראשה. "המוזרות לא מפסיקה. אז...מה את מתכננת? בגלל זה את לבושה כאילו את באמת יודעת שיש לך חזה?"

 

"ג`יני!" הרמיוני קראה.

 

"ובכן, מעולם לא התלבשת ככה בעבר," ג`יני אמרה בהתגוננות. "בעיקר לא בהוגוורטס. אני אפילו לא ידעתי שיש לך בגדים כאלה."

 

“דודה שלי לקחה אותי לקניות בחופש שעבר," אמרה הרמיוני. "יש לי הרבה בגדים כאלו."

 

“ובכן, את תזדקקי להם," ג`יני אמרה, ניצוץ מרושע בעיניה. "זה הזמן שאחי הגדול ילמד לקח."

 

“בהחלט," אמרה הרמיוני, מחייכת.

הפרק הקודם		הפרק הבא