מכשפה מתחילה

אני מצטערת על הפרק המאוד מאוד מאוד קצר. אני אשתדל לפרסם עוד אחד בקרוב מאוד... הייתי עסוקה בימים האחרונים. הפרק מוקדש הפעם לroz Weasley, הרמיוני2014 (כן כן, שוב), ולMrs. Salvatore , הקוראות הנאמנות שלי, שהגיבו כמעט על כל פרק. תודה רבה לכן!

קריאה מהנה.

אורות המסעדה החלו להכבות. המנהל בכבודו ובעצמו ניגש אל איימי, הרמיוני, הגבר והבנים וביקש מהם לעזוב את המקום, משום שהם סוגרים.

החמישה יצאו מהאולם. איימי, ניקו וליאו השתדלו להתרחק כמה שיותר מהאנשים המשונים.

"תזכירי לי איך קוראים לך?" שאל ליאו את הרמיוני.

"שמי הרמיוני," ענתה האישה המתולתלת.

"הרמיוני – כמו הרמיוני גריינג'ר?" שאלה איימי. הרמיוני והגבר החליפו חיוכים.

"כיום אני הרמיוני וויזלי," הסבירה הרמיוני. "אבל – כן. בעבר הייתי הרמיוני גריינג'ר." איימי, ניקו וליאו החליפו מבטים המומים.

"הפתעתי אתכם, נכון? אני מניחה שחשבתם שאני לא קיימת. רון," הוסיפה ופנתה אל הגבר הג'ינג'י, "תוכל בבקשה להסיע את הבנים הביתה? עלי לדבר עם איימי, בפרטיות."

"אין בעיה," אמר רון. זו הייתה הפעם הראשונה שדיבר. "בואו, בנים. אני אקח אתכם. נתראה בבית, הרמיוני." הוא החל ללכת לכיוון מגרש החניה, אך הבנים לא עקבו אחריו.

"בואו כבר!" קרא רון מעבר לכתפו. ניקו וליאו החליפו מבטים, והחלו לרוץ בעקבות הגבר.

"בואי נלך קצת," הציעה הרמיוני. "אני אוהבת לחשוב תוך כדי הליכה. התזוזה עוזרת לי להתנסח, ויש לי משהו חשוב מאוד להגיד לך."

השתיים החלו ללכת באיטיות, ופנו אל תוך שביל צדדי ואפל מעט, שגרם לאיימי לחשוש.

הרמיוני נעמדה מול הנערה.

"איימי, תקשיבי לי," אמרה. "אני מקשיבה," אמרה איימי, בחוסר סבלנות.

"אני מניחה שאת לא תאמיני לי, אך אני עומדת לספר לך משהו שישפיע על עתידך. איימי, אנחנו אחיות."                             

הפרק הקודם		הפרק הבא