שי- נשף

גיא לא ידע כמה זמן עבר מאז שהגיע, אבל הניח שעבר הרבה. היה ממש כיף, והוא שמח שהחליט לבוא. אפילו שהיה צריך במשך כל הזמן הזה להתחזות לשיזאו.

הוא ומאז רקדו הרבה, ולאחר שהתעייפו, התיישבו על יד אחד השולחנות שבפינת האולם.

"אני עייף!" התלונן מאז.

"מה אני אגיד?" שאל גיא, "הייתי צריך להיות בעקבים ערב שלם. אתה יודע איזה קשה זה?!"

"מישהו יכול לשמוע..." אמר מאז בטון משועמם.

"אין פה אף אחד. וגם לא שומעים כלום בגלל המוזיקה."

"אה הא..." הוא אמר תוך כדי פיהוק, מניח את ראשו על ידיו ועצם עיניים, "הלכתי לישון!"

"היוש!" נשמע קול מאחוריהם, כמה דקות לאחר מכן. הייתה זאת קלי.

"היי." הופיע איתן מאחוריה, "אז את שיזאו?"

"כן. אתה בטח איתן. קלי סיפרה לי עליך."

"אז מה, נהנים?" קלי שאלה.

"אה הא..." ענה מאז בקול ישנוני.

"מאז!" קלי שילבה ידיים, "זה לא יפה. ככה אתה נרדם באמצע דייט?! איפה חינכו אותך??"

"אני לא נרדם." הוא הרים את ראשו, "רקדנו מלא ואני עייף."

"זה מאוד מעליב, שתדע לך!" גיא ענה בטון נעלב, מגחך מיד לאחר מכן.

"אז איך הכרתם?" שאל לפתע איתן.

"הכרנו?" גיא התבלבל לרגע, "הו, כן. קלי הכירה בנינו. היא נסיעת מועדון המעריצים שלי!"

"מגניב."

נראה שאיתן רצה לשאול משהו נוסף, אבל לפתע התחלף השיר הרועש, וברקע החלה להתנגן מנגינה איטית. איתן הביט בקלי, והיא הסמיקה. שניהם קמו וחזרו לרחבת הריקודים.

גיא ומאז נשארו בשולחן ועברו כמה שניות מביכות עד שמאז דיבר. "אני חושב שאנחנו צריכים גם..."

"צריכים מה?"

"נו, אתה יודע..." מאז הביט לעבר הרחבה, "לרקוד?!"

"הו. עכשיו?" גיא הסמיק.

"כן. הרי אנחנו אמורים להיראות בדייט! וגם למה עשינו חזרות??"

"וואלה."

"נו, אז למה אתה יושב? בוא כבר!"

"סליחה!" גיא חזר לטון הנשי, "אתה צריך להזמין אותי יפה!"

מאז גלגל עיניים, "רציני, גיא?!"

"כן. אני רצינית." גיא שילב ידיים.

"שיהיה. אז האם תרקדי איתי?"

"בשמחה!" גיא צחק.

זה לא אמור להיות שונה ממה שכבר עשינו. חשב גיא בדרך לרחבת הריקודים. טוב, חוץ מזה שעכשיו אנחנו לא בחדר לבד, אלא מול כל השכבה. אבל הם עסוקים בבני ובנות הזוג שלהם, אז הם לא אמורים לשים לב אלינו.

וזה הרי היה נכון. הרי זה לא שגיא הוא איזו גיבורת על מפורסמת שכולם מעריצים!

הו, רגע! בעצם הוא כן...

טוב, אבל עדיין נראה שזה לא חשוב להם כל כך.

שני הבנים נעצרו בפינת הרחבה והביטו מובכים זה בזה.

"אוקי- כמו בחזרות," לחש מאז.

"כמו בחזרות!" ענה גיא, מתקרב ומניח את ידיו על כתפיו של מאז.

והם התחילו לרקוד.

בדקות הראשונות, גיא הביט כלפי מטה, מוודא שהוא לא דורך על מאז, או להפך. מאז עשה בדיוק את אותו הדבר. שניהם נראו מאוד לחוצים. לקראת אמצע השיר, הם החלו מעט להירגע ומאז הרים את מבטו. הוא לא יכול היה שלא לצחוק כשראה את המבט המרוכז של חברו.

"מה מצחיק?" גיא נעלב, אבל לפחות הרים מבט.

"כלום." מאז החניק צחקוק נוסף.

"היי!!! אני לא כזאת גרועה!"

"זה לא קשור..." מאז נכנע והמשיך לצחוק.

"אז...?"

"כלום."

"נו!"

"נופ!"

"מה קרה?"

מאז לא ענה, רק המשיך להביט בפרצוף המאדים של שיזאו, שהביטה בו במבט נעלב.

ואז, לפני שהבין מה הוא עושה, לפני שחשב על ההשלכות של המעשה, הוא צעד צעד גדול קדימה ונישק אותה בפה.

לאחר ההלם הראשוני, גיא התנתק והתרחק כמה צעדים במהירות אחורה, נתקל בזוג אחר. "סליחה..." הוא מלמל, ואז הסתובב להביט במאז, "תגיד לי, מה זה היה?!" הוא צרח בקול.

מאז לא ידע מה לענות. הוא לא היה מוכן לענות. אפילו לעצמו, הוא לא ידע להסביר מה זה היה. אז הוא פשוט המשיך לעמוד שם, קפוא כקרח.

"מאז?!" גיא המשיך, לא שם לב שהפנה את תשומת ליבם של כל הנוכחים.

אבל מאז שם לב. הוא האדים. האדים כל כך, עד שהעגבניה הבשלה ביותר הייתה נראית חיוורת לידו. הוא רצה לרוץ, לברוח, להיעלם. זה לא היה נכון מה שקרה פה הרגע. זה לא היה אמור לקרות!!! הוא העביר את מבטו על המבטים המסוקרנים והמבולבלים שמסביבו, ואז מביט לבסוף בגיא, שהמשיך לצרוח בקול גבוה. מאז הרגיש את עצמו קופא

מיד אחר כך, הוא התנער, והחל לרוץ. הוא היה חייב להתרחק משם. להתרחק מכל הטירוף הזה. הוא לא הבין למה הוא עשה את מה שעשה, הוא לא הבין מה גרם לו לעשות את זה. הוא רק ידע שזה לא אמור היה לקרות. משום שעכשיו, דבר לא יהיה כמו קודם!

ומאז לא רצה שזה יקרה.

הוא רץ ורץ, ונעצר רק כשהגיע לגן שעשועים אחד. רק שם הוא עצר. מתנשם ומתנשף. מבלי לחשוב יותר מידי, הוא התיישב על אחת הנדנדות. הוא היה עייף. עייף כל כך! ומתוסכל. וכועס. כן- הוא כעס. כעס על הכל! הוא כעס על עצמו, על שעשה את הטעות הטפשית ביותר בחייו, כעס על גיא, כי גם הוא היה אשם לא פחות ממנו, כעס על כל הבנות האלה שסירבו לו, כי גם הן אשמות... אבל כן- הכי, הוא כעס על עצמו.

מאז טמן את ראשו בידיו וישב ככה במשך כמה דקות, מנסה להירגע. מנסה שלא לבכות.

אחר כך, הרים את ראשו, והתכוון לחזור הביתה. הרי אם הוא כבר רץ עד לפה, בטח הבית שלו לא כזה רחוק. ואיפה הוא בכלל?

מאז הביט סביבו, מקבל את התשובה לשאלתו מיד.

הו, לא! דווקא לכאן היה צריך לרוץ?! דווקא לפארק הזה?! למה הרגליים שלו החליטו להתעלל בו והביאו אותו דווקא לכאן?! ואולי זה לא סתם. אולי, אולי זה הגורל, שהביא אותו לכאן בכוונה, לאותו גן שעשועים בו הוא וגיא המדון הכירו, מאיזושהי סיבה?! הרי הם הכירו כאן בדיוק. הנה, מאז בדיוק התגלש במגלשה הזאת שלפניו, כשאמם של גיא וקלי הביאה לכאן את שניהם. זה היה כשהם עוד לא גרו כאן, והיו באים רק כדי לבקר את דודתם (זאת שגיא ירש ממנה את טבעת השיזאו). מאז זכר איך ראה את גיא מנסה למשוך את קלי לכיוון המתקנים, אך היא אמרה שהכל שם מטונף ומלא מחלות. אלוהים יודע איזו ילדה בת ארבע אומרת דברים כאלה! בכל מקרה, גיא עלה לבד על המגלשות, ונראה ממש בודד ומשועמם. אז מאז החליט לגשת אליו. משם הכל היסטוריה.

וואו! כמה דברים עברו מאז! כמעט אחת עשרה שנים!

ועכשיו הכל בטח נגמר. גיא יתרחק ממנו והחברות שלהם תהרס. והכל בגלל הטעות הטפשית הזאת! הכל בגלל הרגע האחד הזה, שבו מאז איבד שליטה. אוף! למה, למה, למה?! ומה, בכלל, גרם לו לעשות את זה?!

מאז לא ידע מה לענות על כל השאלות האלה.

הוא קם באיטיות, ופנה לכיוון ביתו, שהיה, למעשה, במרחק רחוב אחד מכאן.

הפרק הקודם		הפרק הבא