הפכים נמשכים?

אני ממש מצטערת שהרבה מאוד זמן לא העלתי פרק, אני אנסה להעלות בתדירות יותר גבוהה.
מאוד מקווה שתהנו מהפרק.
אני לא אגיד 5 תגובות ממשיכה אני רק אגיד שכיף לי לקרוא את התגובות שלכם וזה מעודד אותי להמשיך לכתוב. 

פרק 5

בל פקחה עיניים שלושה ימים לאחר מכן. טוב פקחה עיניים זו אולי לא המילה המתאימה. עיניה היו חצי סגורות וחצי פקוחות, התמונה שנגלתה מולה הייתה מטושטשת.
"בל." שמעה קול קורא, היא יכלה לזהות את הקול הזה כל יום ובכל שעה. גם כשהיא חצי מעולפת במרפאה.
"ניק..." היא הספיקה למלמל לפני שעיניה נסגרו שוב.

"היא תהיה בסדר?"
"כן, היא תהיה בסדר. היא רק צריכה להתאושש, מה שקרה לה לא היה קל. הערבה המפליקה לא ידועה בתור אחת שמרחמת, גם  לכאלו שלא עשו לה כלום."
"בל!" בל שמעה את לילי קוראת לה, ומיד רעמת שיער ג'ינג'י הוטחה בפניה, היא הייתה היחידה ששמה לב שבל קמה.
מיד לאחר מכן, בל חשה בכובד שאר חברותיה מחבקות אותה והיא החלה להשתעל.
"אוקיי, כולם לזוז. שישארו פה רק שלושה." בל שמעה את גברת פומפרי אומרת, ומיד לאחר מכן קולות מלמולים ודלת נסגרת.
בל פקחה את עיניה, ועכשיו ראתה הרבה יותר ברור. היא הייתה במרפאה, לידה בכיסאות ישבו לילי, מרי  החברות הכי טובות שלה וניק.
"אל תשארו פה יותר מדי זמן, היא צריכה לנוח" גברת פומפרי אמרה.
בל מיהרה להסתכל עליה. "אני בסדר, אני יכולה לקום, הנה," אמרה וניסתה לקום "אחח." ללא הצלחה.
"או שלא, בל את צריכה לנוח." אמרה לילי.
"מה קרה?" שאלה והרימה את ראשה כדי לראות יותר טוב.
"אני לא יודע בדיוק. אני רק יודע שבלילה לפני ארבעה ימים,"
"ארבעה ימים?" שאלה בל כמעט בצעקה, "ישנתי ארבעה ימים?"
"כן... מאוד דאגנו." אמרה מרי.
"תמשיך," אמרה בל ניק מודאגת יותר ויותר.
"אוקיי, בלילה שלפני ארבעה ימים בלק בא והביא ואותך כשאת בידיו בלי הכרה. הוא רק אמר שהוא שמע צעקה,אז הוא ירד למדשאות מצא אותך מעולפת עם דם עלייך, הניח אותך במיטה שמרפאה פה, והלך. את זוכרת משהו?"
ואז זה היכה בה, היא נזכרה בהכל.
"אהה כן אני זוכרת, זה היה ערב מאוד נעים אז יצאתי החוצה לשבת ליד האגם, ואז שמעתי כזה מן קול אז הלכתי לבדוק. כנראה הלכתי יותר מדי רחוק ובלי לשים לב הגעתי לערבה המפליקה. אני זוכרת שמשהו היכה אותי ולא הבנתי מה זה ניסיתי להסתובב אבל שוב פעם משהו היכה אותי, כשהבנתי איפה אני זה היה מאוחר מדי, כנראה התעלפתי מהכאב." אמרה בל ורעדה.
לא היה לה נעים לשקר ככה לחברותיה ולחבר שלה, אבל לא היה לה ברירה, טוב לפחות עד שתבין מה קרה שם בדיוק.
"אויי בל." אמרו לילי ומרי "רק את מסוגלת לעשות את זה ולהסתבך ככה."
בל צחקה ומיד השתנקה ותפסה בצלעותיה.
"מה קרה?" שאלה.
"גברת פומפרי אומרת ששברת את היד שלך,  נקעת את הרגל שלך, שברת צלע וחטפת זעזוע מוח. את מאוד מוכשרת." ניק אמר וצחק,  אך על מבטו היה פרצוף מודאג, והוא הסתכל על הרצפה כאילו זה הדבר הכי מעניין שיש.
"היי." אמרה לו "היי, תסתכל עליי." אמרה בל והרימה לו את ראשו. הוא היה הכי קרוב אליה, ממש ליד מיטתה. "אני בסדר, ואני הולכת להיות בסדר. הכל טוב." אמרה ונשקה לו על שפתיו.
"כמה התעגעתי לשפתיים האלו." אמר לבל, והתקרב אליה שוב.
"אחחמממ" לילי השתעלה.
"אני חושבת שכדאי שנשאיר את שני זוג היונים האלה לבד." אמרה מרי וצחקה. ושתיהן קמו, חיבקו את בל והלכו.
"את לא מבינה ככמה התגעגעתי אלייך." אמר ניק.
"גם אני." אמרה בל ונישקה אותו שוב, והוא רק העמיק את נשיקתם.
"אני אוהב אותך."
"גם אני אותך."

הפרק הקודם