חשיבה קוסמת

לכל בני הדודים החמודים והיקרים שלי שלום רב מאוד!

רק הגעתי, וישר התיישבתי לכתוב לכם. זו הייתה נסיעה ארוכה, של יום. טוב, באמת נשארנו מדי הרבה זמן בנמל אנגליה, ובעצם אנחנו רגילים לנסוע יום, כי אנחנו נוסעים להוגוורטס. אבל לא משנה. ככה זה כשנוסעים בלי מבוגר.

אני ומאלפוי החלטנו שנהיה ידידים לשלושה חודשים ואחרי כן נחזיר אחת לשני את כל מנת העלבונות. שנינו שחקנים ממש טובים. זה כמעט משעשע.

אנחנו בחדר יחד עם שני ישראליים. קוראים להם יהודה ויסמין. יהודה הוא חמוד וצחקן, ויסמין היא שתקנית... אין דברים כאלה. היא מסתגרת כזאת, אבל אני לא יודעת בעצם מה הסיפור שלה. היא לפעמים שוקעת בחלומות, ולא מתעוררת. היא ויהודה חברים ממש טובים, ואני לא מבינה איך הם נהיו כאלו!

במקביל לתחרות הגדולה, שהיא נועדה לבחון יכולת חשיבה מהירה, קליטת פרטים קטנים וחיבורם מתנהלת גם תחרות קטנה יותר- תחרות של כישרונות בין כל המתמודדים. אפשר להשתתף בתחרות עם כל כישרון בולט; קווידיץ', שירה, משחק... מה שבא לך. אפשר להתמודד בהרכבים, וההשתתפות לא חובה. איזה כישרון כדאי לי להשתתף?

החדרים שלנו יפהפיים. הם בצבע לבן לגמרי, ואתם יודעים כמה אני אוהבת את הצבע הזה. זה חדרים בערך כמו בהוגוורטס, שמכילים ארבעה במקום חמישה. יש ווילונות, אמבטיה פרטית לכל חדר, אבל הבדל אחד- יש שולחן ענק עם ספריה, והמיטות הולכות בקומתיים. אני ישנה במיטה למעלה, ויש לי אפילו ארון קבוע, בקיר! זה מהמם.

התחלנו לעבוד. ההתמודדות הראשונה שלי תהיה בחמישי הקרוב, נגד הגברת מצרפת- מריאן דלוב. זה הולך בצורת שאלות חביבות ונחמדות על כל נושא שיתחשק לבוחן.

אם אני מנצחת- אני עוברת לשלב הבא. ואם לא... מאלפוי יוכל להציל אותי, כשהוא יתמודד נגד הצרפתי, כשהצרפתי נמצא ביתרון של... אוי, אוף, זה קצת מסובך להסביר בכתב. נגיד היה לו שש נקודות- הוא מקבל יתרון של שלוש נקודות עליו.2:X

אני טיפה לחוצה, תסלחו לי אם אני אפשל?

קשרתי קשרי ידידות עם מיס הולי יורק, אמריקאית מתולתלת שאם זו הכי חכמה אצלם, כולם טיפשים מטופשים. טוב, היא לא באמת טיפשה. פשוט, יחסית לכל החכמים שהולכים כאן- היא קצת פחות ברמה.

יש נוף מהמם מהחדר שלנו, של כל אתונה ככה מתחתינו. זה בניין ענק לפי מה שראיתי. יש מסביבו גינה ענקית, והוא שלוש קומות;

בקומה התחתונה יש כניסה, לובי ענק, אולם שעוד לא נכנסנו אליו אבל בהתמודדות הראשונה, מחר- שבדיה נגד בולגריה, נראה אותו. זה נראה די מלחיץ. הבולגרית הפסיקה כבר לדבר.

בקומה השנייה יש חדר אוכל גדול ונחמד שהוא יותר כמו חדר פטפוטים- כולם נכנסים לשם כל הזמן כי למי יש כוח לרדת ללובי? יש מטבח, וספריה ענקית- פי שתיים משל הוגוורטס! יש שם ספרים על כל נושא שלא תרצה- שלשם גם נכנסים כל הזמן. אבל יש איסור לפטפט!

בקומה השלישית זה החדרים שלנו, ומרפסת גדולה שנשארת ריקה כי כולם הולכים לספריה/ללובי/לחדר אוכל. יש שם רק את יהודה ויסמין, שסתם יושבים ושותקים. אה, וגם אותי, שיושבת מול הנוף המדהים.

יסמין הולכת להירדם שם. על בטוח. היא סתם יושבת וצופה בשמיים. יהודה הלך לפני דקה, להצחיק את כולם בחדר אוכל. כולם אוהבים אותו, ואף אחד לא אוהב את יסמין- חוץ מיהודה וממאלפוי.

אומרים שהישראליים חוצפנים. אני לא רואה את זה. מצד שני, אומרים שהאנגלים אדישים, ואתם- יקירי, ממש לא כאלו!

דווקא מה שאומרים על האמריקאים הרדודים די הולך עם מיס הולי, אבל עם החבר שלה- מיסטר טום גרין, העניין לא הולך חלק.

מסקנה: סטיגמות הם לא נכונות בכל מצב.

כתבתי די הרבה על הישראליים האלו! טוב, לדעתי אתם ויהודה הייתם מסתדרים מצוין.

מתגעגעת,

ד"ש לכל תלמידי הוגוורטס שאני מייצגת,

רוז.

"השבדית טובה!" אמרה רוז כשהם יצאו מהאולם. השבדים נצחו בסיבוב הראשון, ובסיבוב הערעור גם. בולגריה יצאה מהמשחק, אבל הם עדיין נשארו. המתמודד הבולגרי דיבר על זה שהם הולכים לתחרות הכישרונות, ואולי שם הם יזכו- אין לדעת.

מחר עומדת להתקיים עוד תחרות- ספרד נגד מצרים. הנציגים הספרדים העדיפו לא לרדת לתחרות. המצריים ירדו, דברו עם כולם, אכלו... בכלל לא במתח.

"הלוואי עלי להיות כמו המצריים." אמרה רוז בקנאה. "אני לחוצה מעכשיו לעוד יומיים. הלוואי שהייתי עוברת את זה כבר."

"לפי מה שראיתי עד עכשיו, גברת, את חכמה למדי." אמר יהודה, שפיתח מנהג ללכת אחריהם לכל מקום, וסקורפיו הודה על כך, למרות שבהתחלה הוא ממש לא חיבב את הישראליים, הוא התחיל לחבב את שניהם. ליהודה היה כשרון להוציא אותו ממצבים מביכים. הוא לא רגיל לחלוק מחמאות לרוז, וכמובן שזה מה שמתבקש כרגע.

"את ידעת את כל השאלות, נכון?"

"נכון. אבל עובדות לא מרגיעות אותי, יהודה. איפה יסמין?"

"היא נשארה לקרוא למעלה. מה, התחברת איתה? לא ראיתי שדברתם בכלל."

"נכון," רוז הסמיקה. טקט בהחלט היה חסר לשאלה הזו. "פשוט... אתה ויסמין לא זזים אחד בלי השני."

"היא רצתה להיות לבד. הגיע לה אתמול מכתב מהבית. הוא די הזכיר לה.. אה... ובכן, זה הזכיר לה משהו. אתם באים לאכול?"

"כן, ונשמח אם תבוא איתנו." אמר סקורפיו.

כשהיא נגררה אחרי שתי הבנים, תהתה רוז מה הבשורה שהגיעה מהבית של יסמין. אבל היא שכחה את זה עד מהרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא