הנשף

מגיע יום הביקורת, יום חמישי. יום רביעי – אתמול – עבר חלק, בלי שום בעיות. כתבתי את הסיכומים שפרופסור בינס ציווה עלינו לכתוב (18 סנטימטרים).

 יום חמישי, לפי דעתי, הוא יום עמוס. בגלל זה אמברידג' באה ל"ביקור" נחמד דווקא היום. בואו נראה אם היא באמת "כלבה מזורגגת" – לפי דברי המנהל.

כולנו מתכנסים לארוחת בוקר מסודרת. אישה בעלת פרצוף קרפדה, שיערה חום ועכברי (והיא לבושה וורוד) יושבת לצד פרופסור מק'גונגל, בסגל המורים, משמאל לפרופסור לונגבוטום. זו אמברידג', כמובן.

אנחנו מסיימים לאכול והולכים לשיעור. היא מסתכלת עלינו. היא נועצת מבט בי, באל' ובג'יימס, והיא מחייכת אל מאלפוי כל זמן שהוא מפנה לה את מבטו. והוא לא יודע מה לעזאזל היא רוצה מהחיים שלו.

"תגידו לי, מה יש לה?"

"אין לי מושג, " אומר ג'יימס. "עזוב אותה. "

"כן, " אני מצדדת בג'יימס. "זה בטח יעבור שנגיע להאגריד, היא תתפחלץ שם, מתערבים על חמש אוניות. " אני אומרת וכולנו צוחקים. אני והעקרב מתערבים על שבע אוניות, האמת.

"היי, האגריד, " אומר אל' להאגריד. הוא נראה די בסדר, האמת, לאור ביקורה של אמברידג'. "מה קורה?"

"הכל בסדר, " משיב בשמחה. נראה שהוא שמח. "כולם פה?"

כולם מצביעים. "בואו אחריי! שיעור נפלא מצפה לנו היום. עם פרופסור אמברידג'. איפה היא, זאתי?"

"הנה אני, רובאוס. " צצה מבין הסלית'רינים, מצפה במתיקות ארסית לתחילת השיעור.

"מצוין. עכשיו, היום נלמד על הניפלרים. הם מוצאים זהב, תכשיטים וכל דבר העשוי מתכת, יהלומים וכסף. וגם, הוא נמשך לדברים נוצצים. התחלקו לזוגות. כל זוגות יקבל ניפלר אחד. פיזרתי זהב לפרקונים בכל רחבי היער. איזה ניפלר שימצא הכי הרבה זהב, יזכה בפרס. "

אותי ציוותו עם מאלפוי, לצערי. אלבוס עם דניאל ווטסון, לוסי עם ג'ונאס ואוליביה עם רייבן – שיעור מעורבב.

"קדימה, תתחילו. "

כולם התפזרו ורק אני ומאלפוי לא זזנו.

"טוב, אז מה עושים עכשיו?" אני שואלת.

"אני לא יודע, " עונה, מפוחד. "אולי נזוז – ככה היא תפסיק להסתכל עליי. "

"אני חייבת לך 7 אוניות, מאלפוי. תתעודד אם כסף מעודד אותך. "

"זהו, אז שלא כל כך. פשוט בואי כבר. "

אנחנו נכנסים ליער האסור. הניפלר שלנו מוביל אותנו לזהב לפרקונים, כנראה. אמברידג' עוקבת אחרינו. היא מתקרבת אלינו ולוחשת.

"אם אתם צריכים עזרה, " היא לוחשת במתיקות, בעיקר למאלפוי. "כד הזהב הכי גדול נמצא שמאלה. פשוט תלכו ואז תסטו ימינה וישר. "

"איך את יודעת?" אני שואלת.

"העלמה וויזלי, " היא מדגישה את שמי בכעס – כאילו משהו לא בסדר איתו. "אם את כל כך חכמולוגית כמו אימא שלך, מומלץ לך לא לדבר אליי. אני לא סובלת חכמולוגים. במיוחד לא גריינג'ריות. "

"אבל אני וויזלית. "

"את שילוב של השניים. " אומרת ועוזבת.

"מה לעזאזל יש לה?" שואל מאלפוי. אני מושכת בכתפיי, ואנחנו מובילים את הניפלר לכד הזהב הכבד ביותר. האגריד נותן לנו את הפרס: קופוני הנחה למטאטאי קווידיץ'. אלוהים יודע, תחשבו על זה...

השיעור הבא הוא השיעור עם פרופסור טרלוני. חיזוי עתידות. המקצוע השנוא עליי. זאת אומרת, זה טיפשי לגמרי! למה, לכל הרוחות, מישהו צריך לדעת את העתיד של עצמו? הכי כיף זה לחיות את הרגע!

חוץ מזה, הנבואות של טרלוני ממש – אבל ממש לא מדויקות בעליל.

הפרק הקודם		הפרק הבא