מראה שבורה

דראקו עבר על פני ג'יני וויזלי והארי פוטר בדרכו לשיעור טיפול בחיות פלא בדרך כלל הוא היה מגחך ומוציא הערה על צבע שעה העז של משפחת וויזלי או על פוטר ובחירתו הגרועה בבנות אך הוא שתק וכתוצאה מכך שניהם הסתכלו עליו מופתעים והחלו להתלחשש. הוא החליט להתעלם, והתקדם למדשאה הענקית, רוב התלמידים התיישבו על הדשא בזמן שהאגריד עמד והניח את ידו על חיה שדראקו זיהה מתחילת שנה כזו מניעה את המרכבות המובילות להוגרוסט. "אלו מכם אשר היו עדים  למוות של מישהו, אני מניח שזה כולל את רובכם כתוצאה מן המאורעות של שנה קודמת, יוכלו לראות את החיה שמולי, כן בהחלט איבדנו בהחלט אנשים ותלמידים טובים."
את המשפט האחרון הוא אמר בשקט יותר לעצמו מאשר לכיתה, דארקו הצליח להבחין בדמעה שמנמנה המוצאת את דרכה לזקנו הסבוך של האגריד. "זה תאסטראל" קולה המתנשף של הרמיוני גרינג'ר התעלה על קולות התלמידים, היא החלה לסדר באגביות את שערה שהיה מפוזר מהריצה.
"נכון הרמיוני" האגריד אמר בחיוך "האם יש מישהו הרוצה  לתאר לנו את  מראה התסטראל?" מאלפוי הרים את ידו ונזכר בסיבה שבגללה הוא יכול לראות את היצור הזה, כל המוות שהתרחש באחוזה בביתו הישן הוא ראה הכל. וכל מוות העניק לו את הרצון להקיא למרות שלא הודה בכך בפני אימו המודאגת שהבינה בעצמה, ולמרות שחייך חיוך מזויף בכדי לספק את רצונותיהם  דודתו ואת אביו הוא לא יכל לשקר את לעצמו המוות שראה היה מבעית ."כנפיו דומות לכנפי דרקון ועיניו לבנות לגמרי, וגופו כחוש" האגריד הנהן וכחכח בגרונו  והוסיף "נכון, ובנוסף הם מהירים, טורפים ובעלי חוש התמצאות טוב ולכן אם אי פעם תצטרכו הכוונה, להשתמש בתסטראל זה יהיה רעיון טוב אבל תוודאו שהוא אכל קודם, עכשיו  תפתחו את ספריכם בעמוד שלוש מאות עשרים ואחת ותקראו את המידע עליו."  כל התלמידים החלו להסתדר בקבוצות, דראקו החל להתקדם לכיוון בלייז שהתיישב בקצה השני של המעגל וסימן לו לבוא  אך הוא הרגיש דקירה קטנה שנוצרה מפתק בצורת ציפור שהתעופפה לצידו, הוא תפס את הפתק המציק בקלות ופתח אותו "בוא אחרי כשהשיעור הסתיים –הרמיוני-" דרקו הסתכל היכן שהיא ישבה ליד  פראווטי והארי אך היא הסיתה את מבטה מימנו ונמנעה מלפגוש את עיניו, הוא הכניס את הפתק לכיסו והתקדם לעבר בלייז שלא הבין למה הוא התעכב. דראקו נשך את פנים לחיו והתיישב לצד  בלייז המבולבל, מנסה שלהתרכז בספר או בדבריו של בלייז שהחל לדבר אך לא להישמע, הוא סובב את הטבעת על אצבעו, גורם לאות החרותה עלייה להתסחרר, מאז שאביו נתן לו אותה הוא העז לא הוריד אותה, היא העניקה לו משהו מוחשי להיאחז בו כשראה את אביו נלקח לאזקבן או כשראה תלמידים שלמד איתם מתים כמו זבובים, הטבעת הייתה סוג של מקור כוח בלתי נגמר. והיא השיגה את מטרתה דעתו הוסחה, והרצון לתפוס את מבטה של הרמויני גרינג'ר הוקטן.

 גם אחרי שדראקו עמד מולה באזור מרוחק שופע עצים ושומם, עינייה לא תפסו את מבטו בעבר הוא היה בהחלט נהנה מהסיטואציה, שהרמיוני גרינג'ר תשפיל מבט כשהוא לידה זה בהחלט היה יכול להיות מן הישג מעוות בשבילו. אבל עכשיו זה בהחלט תסכל אותו "מה רצית?" כשהיא לא ענתה הוא תפס את סנטרה וישר את פנייה אליו "דברי אלי, זה קשור לכאבים, גילית משהו?".
"לא" היא לקחה מן נשימה עמוקה למרות ששניהם השנה בני שבע עשרה הם הרגישו לרגע כמו בני עשר. "זה קשור לוידוי שלך בספרייה" הפעם עיניו היו אלו שנפלו ופיו התעוות במן כעס, הרעיון שהרמיוני גרינג'ר מחבבת אותו לא התקרבה לקצה מחשבותיו. "אז הבאת אותי לכאן בשביל לדחות אותי והעניק לי מבטים מרחמים ופתטיים?". הוא צחק צחוק ללא הומור והפנה לה את גבו  "עצור!" היא אמרה בחוזקה אבל הוא התעלם והתקדם לכיוון הטירה " ס‏טריפיקוּס טוטאלוּס"  קולה לחש ודראקו חש את גופו מתאבן, ידיו ורגליו לא זזו לפקודתו הוא נפל על פניו ללא האפשרות להגן על עצמו, ואנקת כאב מעוררת רחמים יצאה מפיו. הוא חש ידיים נכרחות סביב כתפיו והופכות אותו כך שהוא יכל לראות את עיניה החומות של הרמיוני הבוהקות משעשוע מסוים מעורב בחרטה , אך עיניו האפורות בניגוד אליה בהקו מכעס ובעיקר כאב. "מה נראה לך שאת עושה-" משפטו נקטע על ידי ידה שהונחה בחוזקה על פיו "פשוט תשתוק לרגע ותנסה  להקשיב למה שאני מנסה להראות לך" הרמיוני הוריד את אצבעותיה מפיו ,ביצעה את לחש הנגד בזמן שהיא התיישבה לצידו. דראקו נשאר על האדמה, ממשיך לשתוק בעיקר בגלל ההפחד של להיות בהשפעתם של לחשים נוספים. "אני מרגישה כמוך" היא אמרה אחרי זמן מה, והיא החלה לנשוך בחוזקה את שפתה התחתונה. "למה את מתכוונת?" דראקו התרומם מבט מבולבל על פניו וליבו דופק מהר, "אני מתכוונת שאני מרגישה כמוך" היא חזרה על דבריה ובפתאומיות נשענה לעברו וגרמה לכך ששפתיהם היפגשו, דראקו המופתע נדחף בחזרה על האדמה והידק את אחיזתו בהרמוני, הסיבה היחידה לכך שהם נפרדו זה מזו הייתה כדי לנשום.                                                                                          
 "אני לא חשבתי שזה אפשרי בכלל, שתרגישי ככה "  סנטרו נח על כתפה של הרמיוני  וחיוך היה מרוח על פיו "גם אני לא" הוא השתחרר מימנה וקם על רגליו, לא טורח לנקות את הדשא מבגדיו הוא הושיט את היד שלו בכדי שתוכל לקום היא אחזה בה אך כאשר הוא לא עזב אותה היא חשה מתכת קרירה נחה בין אצבעותיה. באותו רגע היא חשה הרגשה עצומה ,נוראית ואפלה עוטפת את נשמתה, הטבעת נפלה בין אצבעותיה  והיא הרימה אותה במהירות למרות שהדבר שרצתה באמת זה להתרחק מימנה ככל האפשר. "מצטערת, הייתה לי סחרחורת לרגע" הרמיוני חייכה חיוך שהארי, ג'יני ורון היו מזהים כסימן לא טוב, "זה בסדר" דראקו לקח את הטבעת והשחיל אותה לתוך האצבע השנייה בידה שמאלית. היא הצטמררה אך חשקה שיניים בשביל לא להראות זאת.
"קיבלתי אותה מאבי בשנה הרביעית שלי , היא עוברת במשפחה שלי כבר דורות "  מבט של צער חלף על פניו "אני צריך ללכת, יש את המשחק נגד ריוונקלו עוד קצת" .
"לך אני צריכה ללכת לטירה בכל מקרה" הרמוני העבירה את ידה על שערו הבלונדיני אך הוא לא עזב עד שהעניק נשיקה קטנה על קצה ראשה. הרמוני צפתה בו הולך למגרש הקווידיץ ואז הלכה במהירות לטירה, עוברת על פני תלמידים נלהבים בדרכם למגרש בכדי לצפות בקבוצות מתחממות לפני המשחק. 

הפרק הקודם		הפרק הבא