לונה ועמית נפגשו באחד המסדרונות בקומה הראשונה. דראקו, פנסי, גויל ובלייז נשארו כדי להגיש את שיעורי הבית בשיקויים (שהם שחכו להגיש יום קודם לכן). לרגע לונה הרגישה סוף סוף שלמה. יש לה חברים. שני החברים הכי טובים שלה מאוהבים. היא לא תהיה שוב לבד. אבל אז...
העיינים הכחולות פגשו בעיינים החומות. אבל גם העיינים החומות וגם הכחולות שיקפו שנאה, שנאה רבה. וזה הדבר היחיד שחשה לונה כלפי חברתה הישנה, שנאה. לונה שנאה את ג'יני וויזלי. פניה של לונה עתו קרירות שהתאימה לחבריה החדשים. ליד לונה עמדה עמית. עייניה החומות ירוקות של עמית היו נעוצות בשל חברה הטוב לשעבר, הארי פוטר. השנאה בהקה בעייני שניהם. הארבעה שלפו שרביטים. שרביטיהן של לונה ועמית היו מכוונים אל ג'יני והארי והשרביטים של הארי וג'יני כוונו כלפי לונה ועמית.
הארי שאל "מה אתן עושות עם הסלית'רינים?" לונה שמה לב לקור ולארס שבקולו. "למה אתה מסתובב עם הוויזלית?" שאלה עמית בכעס. "בסך הכל עבר חודש ואת כבר משתמשת בשם המשפחה שלי!" צווחה ג'יני. "מה זאת אומרת למה אני מסתובב עם ג'יני? אנחנו זוג!" הארי צעק מזועזע. "גם עמית ודראקו!" צעקה לונה בחזרה. "אבל עמית חצוית דם! אין סיכוי שמאלפוי יסתובב איתה!" צעק הארי. עמית פערה את פיה. "ואת, לונה מה את עושה איתם?" המשיכה ג'יני. "זה לא עיניינכם!" צעקה עליה עמית. ואז מאחורי הארי וג'יני הופיעו בריצה רון הרמיוני ונוויל, שנראה המום כשראה את לונה. ובאותו הזמן, בדיוק לא אמיתי, הופיעו מאחורי לונה ועמית דראקו פנסי ובלייז, גויל נשאר בכיתת השיקויים כדי שפרופסור סלגהורן יעזור לו בשיעורים. לקח לכולם שניה להבין מה קורה ואז הם שלפו במהירות שרביטים. עברה עוד שניה ואז התחיל הקרב... הרמיוני חטפה לפנים קללת עטלפי נזלת, ג'יני נפלה משותקת, דראקו נפל אחרי שנעלו את גופו,פנסי התחילה לקפץ בלי יכולת לעצור,רון התחיל לצחקק בלי שליטה,לונה קיבלה קללת מעידה ולא הצליחה לזוז ובלייז ונוויל שניהם חטפו קללת רגלי ג'לי. היחידים שנשארו עומדים היו הארי ועמית. הם פתחו את פיהם כדי לקלל אחת את השני אבל אז הגיע בדיוק פרופסור פליטיק. הוא הוריד מכולם כול כך הרבה נקודות עד שהפלפאף, הבית שהיה בתחתית הטבלה, הפך להיות הבית המוביל. כולם הלכו למרפאה, עם פציעות שריטות וקללות שהשאירו סימנים על גופם. בשניה לפני הכניסה למרפאה לונה התילה על הארי קללה מכשילה וזה נכשב כניצחון לצד של לונה. עמית דראקו ולונה החליפו חיוכים כשלכולם בראש עלתה המחשבה 'ניצחתי עכשיו את פוטר, בקרב הזה אני זכיתי. תיקון, בקרב הזה כולנו זכינו.'
|