במשך אלף שנים

תודה לבטא שלי katherine221  :)

-----------------------------------------

פרק 5
הרמיוני הייתה בדרכה לביתו של רון שהיה ממוקם ליד הכניסה לסימטת דיאגון, למרות שהם קבעו להיפגש בעוד חצי שעה היא כבר הייתה
בחצי הדרך לשם מקווה לסיים את זה כמה שיותר מהר ולחזור להיות כמו פעם חברים טובים, רצון אופטימי ואנוכי לחלוטין בעיניה אבל הוא עדיין היה שלה.                                                     
בדרכה לשם היא עברה על ידי חנות ספרים גדולה ומהבהבת שבחלון הראווה הוצג הספר דמדומים מאת סטפני מאייר, הרמיוני החניקה חיוך כשנזכרה מה קרה לאחר שהארי הלך...

דראקו מאלפוי ישב במשרדה בזמן ההפסקה השנייה טוען שהוא בא לארח לה חברה אבל במקום הוא ישב על הספה וקרא ספר בדיוק כמוה , רק שהספר שלו היה מוגלגי ושלה עסק ביצורים קסומים חדשים שהתגלו.
לקח לה כמה שניות להבין שזה הספר הפופולארי החדש שיצא ושעורר עניין אצל הרבה מוגלגלים.                             
"אתה קורא דמדומים?!", היא אמרה מופתעת כשהסתכלה שוב על כריכת הספר, למען האמת היא עצמה קראה אותו לפני שבוע מתוך סקרנות אבל שנאה אותו, היה שם חוסר דיוק מוחלט בנוגע לערפדים.                                        
"הספרים האלה הגיעו למחלקה שלי, כישפו אותם כך שיהיו להם ניבים ורצון לנשוך" דראקו אמר בעודו קורא.

  "זה עדיין לא מסביר למה אתה קורא את זה",  היא המשיכה להסתכל עליו קורא באופן מרוכז ואז המסקנה השתגבשה במוחה היא שהוא נהנה מזה.
    "אתה אוהב את זה!" היא אמרה בהתלבות קופצנית כאילו הצליחה לפתור חידה שהייתה מסובכת אפילו בשבילה "אתה אוהב ספר מוגלגי ועוד דמדומים!"
היא חייכה באופן אירוני, הילדה בת האחת עשרה שבתוכה רצתה לחזור על המשפט באוזניו עד שיתעצבן.                                                                                           
"טים אדוארד" הוא משך בכתפיו עדיין מרוכז בעמודים האחרונים שנשארו לו לסיים, הרמיוני לא יכלה עוד לעצור את עצמה והחלה לצחוק בקול.

 היא כבר הייתה בכניסה לביתו של רון, הדלת הייתה פתוחה כמו תמיד משהו שהרמיוני תמיד הסבירה לו שלא נכון לעשות מפני שלונדון זה לא עיר של קוסמים אלה עיר מוגלגית ואנשים לא יהססו להיכנס ולגנוב.
  היא נכנסה בשקט האופייני לה ואז שמעה שני קולות מוכרים שלא חשבה שתשמע באותו חדר.                                                                                     
"אני שמח שיכולת לבוא אתמול", קולו של רון נשמע מהסלון "צדקת, הייתי צריך לעזוב אותה ולהיות איתך", הוא הוסיף באומללות.                                              
"אני אוהבת אותך רונאלד ואני לעולם לא אעשה לך מה שהיא עשתה", קול מוכר וצייצני אמר בהחלטיות.                                                                          
רון לא השיב והקול הנשי והמוכר המשיך לדבר "היא השלת אותך, שמעתי מה שהארי אמר כשחיכיתי לך בחדר השינה, הוא אמר שהיא אמרה שהיא לא אוהבת אותך
בצורה רומנטית וזה בדיוק מה שגם שאני אמרתי לך", המילה היא נאמרה בצורה מזלזלת והחלק האחרון של המשפט נאמר בנימה נעלבת.

הרמיוני שהייתה משותקת היכן שעמדה במסדרון החלה להתקדם אט אט כלפי הסלון ולא האמינה למה שעיניה הראו לה, לורה חברתה הטובה ממשרד הקסמים
נישקה את צווארו של רון שלא נראה מתנגד כלל ,להפך הוא נראה להוט לגמרי להמשיך לשלב הבא.
לורה היתה נמוכה מהרמיוני בכמה סנטימטרים אחדים היה לה שיער שחור ועיניים כחולות כהות מעט מצבע עיניו של רון והיא עבדה עם הרמיוני באותה מחלקה.
בגלל אהבתם המשותפת לספרים ודאגתם לגמדוני הבית הן נהפכו לחברות טובות באופן מידי, למרות שלורה התלהבה כשהרמיוני הכירה לה את החבר שלה
רון וויזלי, אחד הגיבורים של מלחמת הקוסמים השנייה היא החלה לשנוא אותו לאחר כמה משפטים מלאי חוסר טקט מצד רון.
זה לפחות מה שהרמיוני חשבה, כשלורה דחפה את לשון שלה לגרון שלו זה לא נראה כמו התנהגות מלאת שנאה.

הרמיוני כחכחה בגרונה והתקדמה אל הסלון כך שהשניים יוכלו לראות אותה. היא לא ידעה מה יותר מפריע לה, העובדה שרון כניראה בגד בה, העובדה
שלורה היא זו שהוא בגד איתה או זה שהיא בעצם לא הרגישה שום שבריר של קינאה רק כאב קטן בלב.                                                                                                  
"הרמיוני", רון העיף מעליו את לורה ונעמד, עיניה של לורה נפערו ושפתה רעדה מעט                                                                                              
"רון, לורה" הרמיוני אמרה בקרירות כמין ברכת שלום ונשארה לעמוד למרות שרגליה כאבו מההליכה.
------------------------------------------

קצת הערות בסוף למרות שזה לא משהו שאני נוהגת לעשות אממ.. טוב

* במציאות הספר דמדומים יצא בשנת 2005 והזמן שבו מתרחש הפאנפיק הוא שנתיים לאחר המלחמה כלומר-שנת 2000.

* ואלה שחוו תקופת התאהבות  מביכה בערפדים/ דמדומים מתישהו אז מסר בשבילכן - team edward & damon  4ever  

וכמו תמיד אשמח ל- הערות/ ביקורות /תגובות 

הפרק הקודם		הפרק הבא