שאלות

"היא לא מתה." אמר סנייפ בהלם. 

אז מה היא? חשב הארי. 

"כן, היא חיה!" צעק רון בעצבים, ממשיך להחזיק את הרמיוני ולנשק את לחייה.

"הירגע, וויזלי!" צעק סנייפ חזרה. 

"אדון האופל שיתק אותה." אמר סנייפ. 

"יש כישוף לשיתוקים, נכון, סוורוס?" אמר דמבלדור בהנהון. 

"לא. אבל- אוכל לרקוח שיקוי, ופוטר יעזור לי." אמר סנייפ בחיוך זדוני לעבר הארי. 
דמבלדור הסתכל עליו במבט של לך, רק תלך. הארי הלך עם סנייפ, בשקט. 

"מופתע מאדון האופל כמותי, פוטר?" אמר סנייפ. 

"אתה יודע פרופסור, אני לא מבין למה אתה קורא לוולדמורט-" 

"אתה מעז לנקוב בשמו? חצוי דם מטונף!" אמר קול רע וזדוני. בלטריקס לסטריינג'. איך? היא מתה. 

"חשבת שאני מתה, פוטר?" היא אמרה בחיוך רע. 

"אדון האופל הציל אותי." 
היא אמרה. הארי נזכר כשהשיג את אבן החכמים, וולדמורט אמר לו:
'יחד נוכל להחזיר את הורייך לחיים.' הארי הבין שהוא מסוגל. 

"בלטריקס, לכי." אמר סנייפ והיא הלכה. הארי לא היה מופתע, הוא ידע שסנייפ אוכל מוות. 

הם הגיעו לחדר הקטן והחשוך של סנייפ. 

"לומוס מקסימה." אמר סנייפ והחדר התמלא אור. 

"תן לי ציפורן דרקון, שלוש חתיכות של משי, וגם כף." אמר סנייפ והוציא קערה גדולה. 
הארי לא ידע איפה כל הדברים האלו. 

"גם את זה אתה לא יודע? טוב נו, ירשת את החוכמה של אבא שלך. גובה עצום ושכל בצמצום." אמר סנייפ בסרקסטיות. 

"תסתום את הפה!" שאג הארי והתנשף. 

"מה אמרת לי, פוטר?" אמר סנייפ בשקט. 

"אל תדבר על אבא שלי ככה." אמר הארי. 

"ואני מניח שאתה, עולל בשנה חמישית יכול להגיד לי מה לעשות." 
השתיקה נמשכה ונמשכה עד שסנייפ רקח את השיקוי בשקט.

"תן את זה לחברה שלך, פוטר." הוא הושיט בקבוקון קטן והביא אותו להארי. 

הארי יצא מן החדר, מפוחד מסנייפ. הוא לא ייכנס לחדר הזה שוב, חשב. 

"הו הארייייייי!!!!" נשמע קול מצחקק, בלטריקס שוב. הוא רץ, ורק רץ עד שהגיע לדמבלדור ורון. 

רון פתח את פיה של הרמיוני והארי השקה אותה. היא הייתה נראית נורא. 

היא פתחה את עינייה. 

"הרמיוני!" צעק רון ונישק את לחייה.

"מי אתם? איפה אני בכלל? למה אתה מחזיק שרביט מטופש?" שאלה הרמיוני. הרמיוני שכחה את הכל. היא שכחה מה זה קסמים, שכחה איפה היא. שכחה את רון והארי. 

"למה נישקת אותי? אני אפילו לא מכירה אותך!" צעקה הרמיוני וניגבה את הנשיקה מלחייה. 

"אני החבר שלך." אמר רון בשקט, נעלב. 

"לא, אתה לא." אמרה בשקט. 

"ומי אתה, איש זקן?" אמרה הרמיוני בצחקוק. 
דמבלדור היה המום. 

"אני מעדיף שתקראי לי פרופסור, נערה תמימה." אמר דמבלדור באיום. 

"תוציאו אותי מכאן! אתם חטפתם אותי! אני אתקשר למשטרה ואתם תהיו בכלא —" 

"הרמיוני, תירגעי!" צעק הארי. 

הרמיוני שאלה המון שאלות. 
הרמיוני לא ידעה איפה היא. 
הרמיוני שכחה הכל.
הימים לא יחזרו לקדמותם.
הם לא יהיו יותר שליישיית החברים הכי טובים. 
היא שכחה הכל.... הכל כולל רון והארי. 
-----
הימים עברו, והרמיוני שכבה במיטה שלה, חושבת על האירועים לפני חודש. היא ראתה את הדף שכתוב באותיות שחורות
The dark Lord is here. 

ולא הבינה מה זה.

היא הרגישה שהיא צריכה לחזור לשם. אך לא... אין דבר כזה קסמים, חשבה. אין דבר כזה שרביטים אמיתיים.
אחרי כל המחשבות האלה, היא ישנה. פשוט ישנה. 

בהוגוורטס היה רע. עקב השיכחון של הרמיוני, סלית'רין עקפו את גריפינדור בנקודות הבית.

רון והארי התגעגעו להרמיוני.. אך לא היה להם מה לעשות בנוגע לזה חוץ מהחלטה אחת — לבקר אותה בביתה שבלונדון. 
-----

מה ייקרה בפרק הבא?????? הישארו כאןןןןןןןן! 

הפרק הקודם		הפרק הבא