המלך הקטן

הם לא הצליחו לראות את סיריוס ביום התקרית. נראה שהוא הסתגר בחדרו ולא התכוון לצאת, ואחרי שאמר להם לעזוב איימי באמת הייתה צריכה לעזוב ["זה מקרה חירום איימס, כאילו חמישה רצים החליטו להיפגש בשלושה בחורים, אנחנו זקוקים לאקדחים הכבדים"]

רגולוס חשב ללכת לבדו לעודד את סיריוס, אבל כששמע צעקה כעוסה ברכיו נפקקו והוא ברח לחדרו בפחד. הוא לא היה אמיץ כשהוא היה לבד, במיוחד לא מול זרים.

סיריוס הפך לזר.

הימים עברו ולא נראה שמישהו עומד להתעודד. איימי נעלמה אחרי מקרה החירום ההוא, מה שהוא לא יהיה. סיריוס בילה את רוב הזמן בחדר ולא שלח אף מבט אל רגולוס, שהעביר את ימיו בדממה כמעט מוחלטת לגמרי [למעט התודה המזדמנת].

אבל אחרי חמישה ימים איימי חזרה. היא נראתה מוזר, עיניה היו אדמדמות והיו שריטות על כפות ידיה, אבל היא חזרה. היא אפילו חייכה את החיוך המוכר שלה אל סיריוס ורגולוס, ורגולוס חייך חיוך אמיתי לאחר הרבה ימים בהם שרירי פניו נותרו רפויים.

היא אפילו הביאה את שני הילדים שלה, ג'ייק בן השלוש ואלסטור בן השנה. רגולוס אהב לרדוף אחריהם ולתת להם לנצח כי היה להם את החיוך המיוחד שרק ילדים מתחת לגיל חמש יכולים לחייך.

סיריוס גם היה שם, צופה מהצד בפרצוף חמוץ. איימי ניסתה לדבר איתו כשהיא נתנה לו תה, אבל היא לא קיבלה אף תשובה. גם בשאר הפעמים שהיא ניסתה, נראה שכלום לא עוזר.

כשג'ייק ניסה לגשת אליו סיריוס נראה כועס וקר, והמבט שנתן לו גרם לג'ייק להתחיל לבכות באימה.

"אתה, בלק," אמרה איימי למחרת. היא לא צעקה, אבל היה ברור שהיא לא מרוצה. "מה לעזאזל עובר עליך?"

זו הייתה שעת בוקר מוקדמת ועד כמה שאיימי ידעה, רגולוס, ג'ייק ואלסטור ישנו בשלווה בחדר של רגולוס, וסיריוס ישב בטרקלין וקרא מכתב במבט ירוק מקנאה.

"מה את רוצה?" הוא שאל, לא מרים עיניים מהמכתב שלו.

"סיריוס, תסתכל עלי בבקשה."

הוא לא הרים מבט.

"סיריוס, אני מבקשת ממך שתסתכל עלי כשאני מנסה לדבר איתך."

הבמט שלו היה מקובע בקלף המתקפל.

היא חטפה מידיו את המכתב.

"היי!" הוא קרא, ידו נשלחת לאחוז במכתב שברח.

"תקבל אותו אחרי שנדבר. אתה בוהה בדבר הזה הרבה יותר מדי זמן."

הוא הביט בה בכעס רושף.

"אל תכעס עלי," היא ביקשה, אבל המבט של סיריוס לא השתנה. "אני רק רוצה לדבר איתך."

הוא נכנע והביט בה, ממתין לדיבורים המיוחלים שלה.

"אני דואגת לך."

"לא קרה כלום, תחזירי את זה בבקשה."

"אם לא קרה כלום למה אתה הולך כאן בפרצוף כזה? כל פעם שאתה זז אני פוחדת שתהרוג מישהו."

"אני לא עושה שום פרצוף."

"מה קרה בדיוק?"

הוא נאנח. "כאילו לא שמעת שאני מקורקע עד עכשיו."

"בטח שאני יודעת, אבל לפחות הם לא נעלו אותך בחדר או משהו. אתה כאן, איתי, עם רגולוס, זה לא מספיק? זה לא ג'יימס פוטר וזה לא אידיאלי אבל בכל זאת..."

הוא לא ענה.

"אתה כועס עלינו?"

"עלינו?"

"עלי, על רגולוס, עשינו משהו?"

הוא שתק לרגע. "לא," הוא ענה לבסוף. "לא עשיתם כלום, וזו בדיוק הבעיה. במקום לעזור לי כשצעקו עלי, נטשתם אותי. שניכם גרועים בדיוק כמו אמא ואבא."

"ומה ציפית שאני אעשה, אצעק חזרה?"

"למה לא?" הוא שאל וקם, גבוה ממנה רק במעט.

"היא המעסיקה שלי. אני לא אחותך, אני אפילו לא קרובת משפחה, אני רק עובדת בשבילה. אתה רוצה שאני אצעק עליה ושנינו ניכנס לצרות?"

"אולי זה מה שצריך לקרות!"

"אוי, אל תצעק!" אמרה איימי במהירות והביטה בדלת. "כולם יושנים."

"אז אולי גם אותם נכניס לריב, הא?"

"אנחנו לא רבים סיריוס, זו שיחה. תקשיב, להיכנס לצרות בשבילך זה להיות מקורקע. להיכנס לצרות בשבילי זה אומר שאני מפוטרת, ולא אתה ולא רגולוס תראו אותי יותר בחיים-"

"לא!" קרא רגולוס ורץ לחדר, נצמד אל זרועה של איימי בכוח. "אל תלכי-"

"רג, כמה זמן אתה כבר שם?" שאל סיריוס, רחמים מתחילים להישמע בקולו. אחיו הקטן נראה מפוחד עד בכי. ידו נשלחה בעדינות אל שיערו של רגולוס, שדחה אותה.

"סיריוס, לא אכפת לי שאתה שונא אותי עכשיו! אל תגיד לאיימי ללכת..."

"אוי, אוי, אף אחד לא אומר לי ללכת..." איימי חיבקה את רגולוס בעדינות. "רגי, אני אוהבת אותך ואין לי שום כוונה לעזוב. ורק שתדע שסיריוס ממש לא שונא אותך, נכון?"

"נכון, אתה אחי הקטן."

רגולוס הביט בסיריוס עם מבט מוזר בעיניים, שמילא את סיריוס באשמה לא מוסברת.

"יש לך אחים חדשים."

סיריוס נאנח. "אבל אתה אחי, אני לא אשנא אותך."

"רג, לך לחדר שלך בבקשה. תשמור על אלסי וג'ייקי, טוב?"

"אבל-"

"אני רוצה לדבר עם סיריוס, בבקשה."

רגולוס עזב אותה, הנהנן ועלה לחדר שלו בשקט.

אחרי שהם שמעו את הדלת הנסגרת ברכות, איימי שלחה מבט חמור בסיריוס. "הוא חושב שאתה שונא אותו ואתה אומר לי שהיית בסדר?"

"ההורים הרעילו אותו נגדי, הוא מתנהג מוזר מאז חג המולד."

איימי נאנחה ביאוש והתיישבה על אחת הכורסאות, מעסה את גשר אפה. "סיריוס..."

"זה כאילו הוא השתנה. הוא הפך להיות יותר כמו ההורים. הוא אפילו לא אהב את החברים שלי, ולמה? איזו סיבה יש לו שלא? כי אמרתי לאמא שהם לא טהורים, והוא שמע את זה!"

"אתה באמת טועה, סיריוס."

"לא, את טועה. את תראי שבשנייה שהוא יהיה בהוגוורטס הוא יהפוך לסלית'רין, בדיוק כמו אמא ואבא, והוא יתחיל להסתובב רק עם בני הדודים שלנו כי הם טהורי דם בעצמם, ועד סוף השנה השביעית הוא בטוח יהרוג איזה בן מוגלגים."

"די כבר," אמרה איימי בקול החלטי. "אל תדבר ככה."

"לא לומר את האמת?"

"סיריוס!"

הוא התיישב חזרה על הכיסא שממנו קם קודם לכן. "לא הייתי צריך להשאיר אותו לבד."

איימי הנידה בראשה. "אולי אם תפסיק לבהות במכתב המטומטם ההוא, תראה שהבעיה כאן היא ממש לא רגולוס."

היא שלפה את המכתב מהכיס שלה ונתנה אותו לסיריוס, שהותיר אותו מקופל בידיו.

"בבקשה תנסה להרים את הראש מדי פעם."

היא עזבה את סיריוס לבד, שהעביר את המכתב בין אצבעותיו בעודו שוקע במחשבות.

כן, סיריוס יכול להיראות לחלקחם קצת אאוט אוב קרקטר, אבל ככה אני רואה אותו. סליחה שהפרק קופץ במהירות, אבל אני חושבת שאני במחסום או משהו. קשה לי לכתוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא