שנה ראשונה בהוגוורטס

אני נושכת את שפתי בחוזקה, כמנסה להשתיק אותי. אני עוצמת את עיניי ונושמת עמוק.

אני יושבת במהלך כמה דקות, בוהה בקירות הלבנים.

אני מחליטה לקו, להביא לי משהו לשתות. אני מגיעה למטבח ומוציאה מהמגירה כוס זכוכית. 

אני מסוחררת וכמעט מפילה את הכוס. אני מוזגת לי מים קרים.

אני חוזרת לסלון ומתישבת על ספה באיטיות. אני מכריחה את עצמי לשתות. אני כמעט ולא מסוגלת.

זכרתי את חלומי במעורפל אך גם זכרתי כלפרט ופרט בו.

פניו של הנער בחלומי גם הם- מעורפלים אך עם את כל כך ברורים..

אני גומרת את המים ומניחה את הכוס על הולחן בסלון. אני מדליקה טלוויזיה.

אני בוהה כמה דקות בטלוויזיה ומחליטה שאני לא מסוגלת לצפות בה כעת. אני מרגישה כאילו אני ממש חייבת לדבר עם אלמוג עכשיו.

מעניין אם הוא בכללל ענה..

או לפחות ראה מה ששלחתי.

אני מוציאה את הטלפון מהטעינה. יש לי 100%, כמובן.

אין לי הודעות חדשות בוואטצאפ. אני נאנחת בעצב. אני נכנסת לוואטצאפ ובודקת את הוא ראה.

כן... הוא ראה. הוא היה מחובר בפעם האחרונה בערך כשעתיים אחרי שרשמתי לו את ההודעה.

אני מביטה לשתי שניות בתמונת הפרופיל שלו. אני יוצאת מהוואטצאפ לאחר מכן במהירות.

שיהיה... כמו תמיד, אני כבר רגילה להסתדר לבד. למרות שממש רציתי את התמיכה ממנו. זה יכול להיות נחמד לפעמים.. שיש שם מישהו בשבילך...

אבל הוא בטח היה חושב אני משוגעת. מה הסיכויים שהוא היה מאמין לי שמשהו מוזר באמת קורה?

אני לא יודעת למה אכפת לי אבל בכלל מה אכפת לו ממני.

אבל עובדה שכן אכפת לי.

חוץ מזה- אני לא מבינה למה אני בכלל לא חושבת שהוא משוגע! רק לפני שבוע הוא חפר לי על מישהי שהוא ראה בחלום ושהוא יודע שהיא אמיתית.

ועל דמויות מוזרות ושקופות שהוא היה רואה פעם שהוא היה קטן, שעקבו אחריו לכל מקום אליו הלך.

אז הוא משוגע. למי אכפת?

האמת שדי חיבבתי את זה אצלו.. היה נחמד להרגיש נורמלית לפעמים. וזה היה קל להרגיש כזאת כשהוא סיפר על רוחות רפאים ועל חלומוות מוזרים.

טוב, אולי אין לי זכות בעצם לשפוט בהתחשב בשמועות שיש עליי.

למרות שהן לא נכונות! כלומר, רובן...

כאילו- מה הקטע עם ההוא שהמציא שזימנתי את איינשטיין באמצע מבחן?! אולי כולם יודעים שזה לא באמת קרה, אבל שואלים אותי בתקופה האחרונה אם זה נכון בכל מקום שאני הולכת אליו. 

אפילו אנשים שאני לא מכירה..! 

אבל האמת, דיי מצחיקה אותי המחשבה על השמועות האלו. לפחות שיבססו אותם על משהו אמיתי- אני מתכוונת, אם הם היו רואים מה הוא ממוצע הציונים שלי 

במחצית האחרונה של השנה שהייתה הם לא היו חושבים על שמועות כאלו בחיים. 

אז כן, נכשלתי בחמש מקצועות במחצית ההיא.

אבל אני יודעת שאני כן חכמה. גם המורים שלי יודעים את זה. הם אפילו אמרו לי שהם יודעים שנכשלתי רק כי לא למדתי בכלל.

הם צודקים.

אפשר לומר שלמדתי דברים אחרים. ציירתי אז כל הזמן בשיעורים, במקום ללמוד. אפילו הפסקתי להעתיק מהלוח.

אבל השתפרתי מאוד בציור במהלך הזמן הזה.

גם המצאתי כל מיניי טכניקות ציור חדשות, כי היו אנשים שבקשו ממני לפיעמים ללמד אותם לצייר.

האמת, הסיבה שלא לימדתי אותם לצייר באוצן טכניקות שאני משתמשת זה כי אין לי טכניקות. אני אפילו לא בטוחה מה אני עושה עם היד שלי.

אני פשוט מציירת. נותנת ליד להוביל. המוח חושב על דברים אחרים.

או לעטים לא חושב בכלל.

אלא רק מתמקד בציור.

בדמויות שנראות ריאליסטיות יותר ויותר עם כל קוו או הצללה שנוספה.

בקצב הציור המהיר- שכבר לאחר פחות מדקה היה ניתן לראות פנים ריאליסטיות למדי של אדם.

אז נכון, אולי לא למדתי אך לימדתי את עצמי דברים אחרים.

עד לא מזמן לא האמנתי בכישרון מולד. לא עד שסיפרו לי שלאנשים שטובים בצורה מסויימת בדבר כלשהו גם בלי ללמוד את הדבר ההוא, הם בעצם נולדים עם החלק במוח שאחראי על זה מפותח יותר.

אז בסדר אולי אני לא ממש טובה בלהביר את זה אבל בעקרון הבנתי את הרעיון. והאמת שזה די מעניין.

אז החלק במוח שלי שאחראי על כל היצירתיות וכאלה אצלי יותר מפותח מאצל אנשים אחרים.

אבל אני עדיין מאמינה שגם אנשים שאין להם כישרון מולד יכולים להיות ממש טובים בציור.

הכל תלויי בכמות האימונים והסבלנות.

למרות שאני כבר לא צריכה סבלנות בשביל לצייר.

לדעתי אני מציירת בקצת נורמלי, כן מהיר אבל עדיין נורמלי.

למרות שהרבה אנשים שאלו אותי איך זה בכלל אפשרי שאני מסיימת ציורים לאנשים אחרים יכול לקחת חודשים לגמור אותם- רק בכמה דקות בלבד?

אף פעם אין לי תשובה אחרת מלבד: אני לא יודעת.. האמת שאני אפילו לא בטוחה מה אני עושה כשאני מציירת- אני פשוט נותנ ליד להוביל.

אני כמו מדקלמת את התשובה הזאתי כבר לאותם האנשים הששואלים, מכיוון שהם דורשים ממני תשובה רצינית אך כמובן שזאת בעיה כשאני באמת שלא יודעת מה לענות..

אלמוג אוהב את הציורים שלי. אולי זה לא מיוחד כי... טוב , רוב האנשים שאני מכירה אוהבים אותם...

אבל זה שונה. הוא הראה פעם כמה ציורים שציירתי לאמא שלו! אני לא יודעת למה אבל... לא חשבתי על זה לעומק בזמנו וגם כשניסיתי לחשוב על זה אז לא הבנתי.

נכון, אולי יש אנשים שעדיין שומרים אתת הציורים שלי בחדר שלהם או תולים אותם עדיין על הקירות שלם- במיוחד אם מדובר בציור שלהם- אבל עדיין.

אוף נו.. אני באמת שלא מבינה למה כל כך אכפת לי מאלמוג.

אני די בטוחה שלו כבר לא אכפת ממני. הוא בטח התגבר עלי ממזמן.

כן אני די בטוחה...

וואוו הוא גרם לי הרבה בעיות הילד הזה..

עד שסוף כל סוף פגשתי ידיד שבאמת שנחמד אז כל הדרמות היו חייבות לבוא נכון?!

כאילו- מי אומר לידידה שלו שהוא פגש רק לפני ארבע ימים שהוא אוהב אותה?!?!

והיה גם את הסטוץ שהיה לו עם החברה הכי טובה שלי לפני שהיא עזבה את הארץ...

היא אמרה לי שיום לפני זה הוא אמר לה שהוא יהיה מוכן לחכות לי.

זה קרה כבר הרבה זמן אחרי שהכרנו..

אבל אני יכולה להגיד שהוא אפילו לא מכיר אותי בכלל!

הוא יודע עלי רק עובדות כלליות וכאלה.. או שאולי כבר לא? אני לא יודעת.. להמ כל כך אכפת לי בכלל?!

ואז הייתה את הפעם ההיא שהוא השתכר.. הפעם הראשונה שהוא שתה.

זה קרה אפילו אחרי שהיא עזבה את הארץ.

הוא אמר שהוא עדיין אוהב אותי.

יום למחרת הוא לא זכר כלום וכשנועם שאלה אותו בקשר זה הוא מת מבושה..

אבל הוא בטוח כבר התגבר עלי.

הוא אפילו לא רוצה חברה. גם מתי שהוא אהב אותי הוא לא רצה.

אני לא רוצה לחשוב על למה כל כך אכפת לי מה הוא חושב עלי. אבל אני לא יכולה להכחיש את זה יותר.

אני חושבת... אולי אני.. בעצם.... דיי....... מחחבבת אותו.. כזה....?

אוף גאש דיי לא לחשוב על זה!

את סתם תתאכזבי..

אבל אולי אני מחבבת אותו קצת פחות מאתמול אני חושבת... הוא כמעט אף פעם לא עונה לי בזמן כשאני צריכה אותו.

אבל אני יודעת שזאת לא הסיבה היחדיה והאמיתית שאני מתחילה קצת להתגבר עליו.

הנער ההוא מהחלום.

הסקרנות הורגת אותי.

אני חייבת לדעת מי הוא.

אני מנסה להיזכר במראהו אך הוא מטושטש בזכרוני.

אני יודעת שאם אני אראה אותו אני אזהה אותו- אףך אינני מצליחה להיזכר באיך הוא נראה.

אני נושכת בשפתי התחתונה בלי משים.

אני חייבת לדעת מי הוא.

החלום היה כל כך אמיתי...

עד כדיכך שאני אפילו לא בטוחה שהוא באמת היה חלום.

וההודעות המוזרות שקיבלתי עדיין בטלפון שלי.

הם ההוכחה שאני לא הוזה.

אני יודעת שאני לא הוזה. 

וזאת האמת.

האמת שאני הולכת לגלות.

הפרק הקודם		הפרק הבא