חצי פוסידונית

לכל מי שאמר שאני מעלה מהר מידי... שידע שזה יהיה סיפור די ארוך אז לא לדאוג... וואו 14 נרשמו לעידכונים ממש תודה:)

ואני ממש אוהבת את זה שאתם כל הזמן מגיבים זה ממש כיף.. אם יש דברים לתקן בקטע תגידו ואני ממש ישמח לתקן.. טוב קריאה נעימה:)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרנק:

"הצילו! פרסי! הצילו!" מקול נשי, ו"פרסי! הצילו! אנחנו הולכים למות!" מקול גברי ונשי משולבים יחד הידהדו.

פרסי לחש במתח: "אבא, אמא?". הוא קם מהכיסא בלי לקחת את הנשק, ורץ בעקבות הקול. אנבת' חטפה את החרב של פרסי ורצה בעקבותיו, נחושה להמשיך להציל אותו שוב ושוב, לנצח. עד שפעם אחת כבר לא תצליח. זה די רומנטי.

פרנק לקח חרב מגייסון המחלים שלא בטוח יוכל להילחם, ורץ בעקבותיהם.

"אמא? איפה את? אבא?" פרסי צעק בעודו מתקדם.

"פרסי! עצור! חכה לנו!" אנבת' צרחה.

לעזאזאל, הם מבריחים את האויב.

פרנק הפך לנשר ודאיה מעליהם. כחיה ביכולתו להתקדם יותר מהר. הוא ראה מולו זוג ציפורים שחורות. הם אלה שקראו בקולות של פוסידון ואמא של פרסי.

"הצילו, הצילו!" צרח אחד בקול גברי, ואחת: "פרסי! אני א חושבת פווו ל... הצילו! וווו!"

פרנק נחת על ענף עבה מספיק וחזר לדמות מתבגר זעפן. הוא שיפד את הציפורים בחצים והם גססו.

הקולות השתתקו, והציפורים נפלו על הקרקע.

"לאיפה נעלמתם?" פרסי צרח.

"פרסי, בוא. זה רק ציפור. הציפורים האלה חיקו אותם".

מאחורי פרסי צצו כל שאר החצויים, ואנני, קטניס ופיטה.

"אמא!" אנבת' חיבקה את פרסי ונישקה אותו ארוכות כשמיצמץ בתדהמה.

"תרגע". היא אמרה. היא נישקה אותו עוד די ארוך ככה שזה עורר מבוכה בכל הסובבים. גייסון הביט בניקו כאילו הוא רוצה לומר לו משהו.

"אני אוהבת אותך. תרגע, הכל יהיה בסדר. ברור?" קולה היה חנוק.

"הם... חזרו", לחש פיטה.

"אני לא מאמינה! העורבני המלשן!"

אנני התחילה לבכות יותר. "בזירה... בפעם האחרונה... עורבני חקיין... פיניק... אותי".

קטניס ופיטה ליטפו אותה בהיסח דעת.

"הם...הם מתו! איך הם חזרו?"

"הם מפלצות?" שאל ניקו.

"כן. במלוא מובן המילה. אכזריות ו - ארר - מענות אנשים".

"טוב, אז זה ברור", אמר ניקו. "טרטרוס, הם כנראה ברחו לפני שנעלנו את השערים".

הייזל נצמדה לפרנק בחיבוק בהול, כאילו להספיק לפני המלחמה הבאה שבה הם יכולים למות.

"מה זה אומר?" שאלה אנבת'. "הקולות האלה באמת היו?"

"כן. הם מחקים את מה שהם שמעו", אמר פיטה. במרחק כמה קילומטרים הבזיק ברק, ופרץ גייזר עצום. הלחץ של פרסי וגייסון ביחד מניב תוצאות... לא צפויות ורצויות.

"תתחדשו על הגייזר, הוא ממש הולם את המחוז", אמרה הייזל.

לגייסון כנראה ממש אכפת מפרסי אם בלי להתכוון היה ברק כי ההורים שלו נחטפו.

"תתחדשו על האגמון", פייפר מילמלה תיקון כשהמים התפשטו בגלים לכיוונם. פרסי עצר אותם כך שלא יתקרבו מדי.

"איך אני יודע איפה נשמעו הקולות האלה? אני חייב להציל אותם!" אמר פרסי. כל השאר באמת לא היה חשוב באותו רגע.

פייפר:

הכיוון היחיד להוריו של פרסי היו העורבנים מלשנים. היכול לתקשר אותם הייתה של פרנק ופייפר אבל פרנק כל כך פחד שהוא נתקע בצורת בן אדם ולא יכל לעבור לצורת העורבני המלשן. המעמסה נפלה על פייפר לבדה.

"מי שלח אותכם לפה?" הרבה דיבור הקסמה.

"אל", הם ענו.

"איזה?"

"אני לא יודע", אמר הראשון.

"מה הוא עשה להורים שלי?" פרסי התפרץ בכעס.

"תענו לו."

:רק חטף", אמר אחד.

"הוא ידע שתבוא להציל אותם".

"מלכודת?" שאלה אנבת'.

הם שתקו. "תענו!"

"כן. הם לא רוצים אותם. ישחררו את ההורים שלך. אבל אתה תמות".

"אין מצב!" פרסי היה זועם.

"כן, הוא כועס. הוא מאוד כועס. והוא משוגע".

"תוכלו לוהביל אותנו למקום שבו הם נמצאים?"שאלתי.

"כן."

"זה שעה וחצי טיסה".

"החל מרגע זה", אמרה הייזל, ואוריון בא רתום למרכבה. "לא צריך את בלגקא'ק וסער", אמרה.

פרסי דיבר עם הסוס ואז אמר להייזל: "הוא אמר שהוא חושב שיוכל לעשות במהירות יותר מהיה מהרגילה תמורת זהב".

"זהב?" אנני שאלה.

"קלי קלות," השיבה הייזל,  ולידה ריחף גוש זהב עצום. ואוריון נישנש.

כולם, כולל קטניס ופיטה, עלו על המרכבה הרתומה לאוריון, והעורבני המלשן ישבו על הסוס והסבירו לו לאיפה ליסוע.

הפרק הקודם		הפרק הבא