אדון השושנים

"את עשית מה?!" קולה של רוז התרעם על פני הקולות הלוחשים של הספרייה וגרם לכמה מבטים של תלמידים כעוסים להתמקד בנו, ישבנו באחד השולחנות ובידי אחד הספרים שלקחתי אתמול.

רוז היא האדם הראשון שסיפרתי לו מרצוני על הרגשות שלי לסקורפיו ועד כמה שאני אוהבת את דארן, הוא לא הטיפוס שאפשר לספר לו שאני נישקתי בחור או בפרט את סקורפיו מאלפוי.

"תהיי בשקט" לחשתי לעברה בכעס, זה מה שחסר לי, שקבוצת תלמידים רכלנית תשמע שנשקתי את סקורפיו מאלפוי.

"לילי ומה הוא אמר אחרי שהפסקתם?" עיניה החומות ננעצו בי באופן כזה שלא יאפשר לי לשקר או להשמיט פרטים.

"הוא רק אמר שזה לעולם לא יחזור על עצמו וגם שיש לו חברה ,כמו שאני יודעת" נשכתי את שפתי בכעס וגלגלתי את עיני כשחשבתי על הנימה החצי מלגלגת וכמעט אכזרית בה הוא דיבר.

"לעולם, זו בהחלט מילה  קשה" רוז הסתכלה עלי במעט מלא רחמים ויכולתי לראות את החשיבה החריפה שירשה מאמא שלה מתחילה לפעול,

"אבל הוא היה מפסיק לנשק אותך ישר אם הוא לא מחבב אותך בכלל או לפחות בגלל העובדה שיש לו חברה, לילי אני חושבת שאולי כן יש לו רגשות כלפייך"

גיחכתי והתכוונתי לסתור אותה בטיעון שהמחשבה שהוא מחבב אותי באופן רומנטי לא עולה כלל על הדעת וחוץ מזה לבנים לא אכפת לנשק בנות שאין להם שום רגשות אליה אך עיני תפסה בין מדפי הספרים דמות מוכרת.

"אם כבר מדברים על החמור" נעצתי את עיני בג'ימי שלא הבחינה בי או ברוז ודיברה עם תלמיד שגבו היה מופנה אלינו, פניה היו רציניות ושערה השטני שסודר בתסרוקת מתוחכמת מסגר את פניה באופן מחמיא.

"רוזי, אל תספרי על זה לאף אחד בבקשה, זה היה מספיק מטופש לנשק אותו אני לא רוצה שעוד אנשים ישמעו על זה"

שחקתי בשרשרת על צווארי והרגשתי איך הסומק מקשט את פני עם תוספת של חמימות שחשבתי על אתמול, שפתיו על שפתי וזה שלרגע הייתי בטוחה שבאמת היה שם משהו.

"ברור שלא לילי" רוז אחזה בידי ועל פניה המוכרות  מבט שניתן לבטוח בו "לפחות הוא לא צריך ללוות אותך כמו שהוא היה אמור להיות, משרד הקסמים שולח הילאים היום נכון?"

הנהנתי כשנזכרתי במכתב מאבא שקיבלתי בארוחת הבוקר, נכתב שם שהוא עובד על מציאת האנשים שאחראים לכך ושתגבורת הילאים ממשרד הקסמים תהיה כאן בכדי לאבטח את המקום ובינהם אחי הגדול ג'יימס סיריוס פוטר.

"ג'יימס גם יבוא" אמרתי במן שילוב של כעס שנובע מכך שג'יימס הולך להתנהג באופן שיהפוך אותי לילדה קטנה חסרת יכולות, למרות שהוא מכולם יודע כמה קללת עטלפי הנזלת שלי חזקה.

"על מה אתם מדברות?" קולה של ג'ימי העיר אותנו מן השיחה שאנחנו היינו שקועות בה.

"ג'יימס אחיה של לילי יבוא עם ההילאים ממשרד הקסמים היום, כמו שהמנהלת אמרה בבוקר" רוז הסבירה בקול הצייצני שלה באופן שמרמז שאני מתרגשת מכך מאוד, מה שכמובן לא נכון.

"את בטח ממש שמחה" ג'יימי אמרה עם חיוך גדול וחשפה שיניים מושלמות, "אבל אני מקווה שזה שג'יימס בא לא יהרוס את ההפתעה הקטנה שהבאתי לך"

"הפתעה?" אני ורוז אמרנו בו זמנית, זה לא סוד שאני וג'יימי שרידן לא חברות קרובות בכלל, אם כבר המילה בעלת הקרבה הכי גדולה שניתן לתאר אותנו זה מכרות.

"כן הפתעה!" היא ענתה וניתן לראות שהיא כמעט מתפוצצת מלספר לנו, "טוב, לפני כמה זמן אלבוס הזכיר שמעולם לא היה לך חבר, ואני פשוט לא האמנתי לא כי את אחת הבנות הכי יפות בהוגוורסט.

בקיצור ההפתעה היא שמצאתי מישהו מושלם בשבילך, סקורפיו כמובן אמר באופן המעצבן שלו שזה יהיה מושלם כי רק  אז יהיה להם יותר זמן מבלי שתציקי לאלבוס אבל אלבוס כמובן החטיף לו על זה אז אל תדאגי"

היא סיימה את המשפט בצחוק שנראה כמעט ולא מודע למה שהיא אמרה כרגע, אם לרוז היו ספקות בחוסר הרגשות של סקרופיו כלפי אז עכשיו זה הוכח.

"אז ההפתעה היא שאת רוצה לשדך לי מישהו" אמרתי בסיכום קצר לדבריה

"כן" היא הנהנה בהתרגשות "חכי כאן, אני יביא אותו" לפני שהספקתי להתנגד היא הלכה לנקודה בה לא ראינו אותה וחזרה שזרועה שלובה בזרועו של תומאס גרין שעיניו הירוקות בהו בי וגרמו לי להסמיק.

"לילי לונה פוטר, אני תמיד חיבבתי אותך אבל לא היה לי האומץ לשאול עד עכשיו ואני ממש מקווה שתעני בחיוב לכך שתנסי לצאת איתי להוגסמיד שבוע הבא?" תומאס גרין השתחרר מן זרועה של ג'יימי והתקרב אלינו כך שידיו נשענו על השולחן וגופו החסון היה מופנה כלפי.

התשובה המתקבלת על הדעת היא באופן מוחלט 'לא' מכל כך הרבה סיבות אבל רוז ענתה במקומי את התשובה שממילא עמדה לצאת מפי, "היא תשמח" רוז אמרה בנימוס מושלם.

היא הקימה אותי מן הכיסא "למה שלא תלכו עכשיו למקום אחר להכיר זה את זה יותר טוב" היא פנתה אלי הפעם ולא ניסיתי להסתיר את הבעת ההפתעה שעל פני.

"אוקי" לחשתי באופן קלוש למדי במחשבה שאם רוז אומרת לעשות משהו יש סיבה לכך תפסתי  במבוכה קלה את ידו המושטת של תומאס גרין ונתתי לו להוביל אותי למקום מבודד בחצר הענקית של הוגוורסט.

"אז מה היא עשתה בכדי לשכנע אותך?"  שאלתי לאחר שהתיישבנו על הדשא בפיסוק רגלים, " לשכנע אותי?" הוא גיחך וחשף גומה שלא היה לי מושג שקיימת "את באמת לא מודעת לכמה שאת יפה נכון?"

"יפה" חזרתי אחריו, אף בחור מעולם לא אמר לי שאני יפה, למרות שידעתי זה, "גם אתה יפה אבל יופי זה לא משהו שגורם לאנשים לחבב אותך"

"אמת" הוא הרים את ידו להחזיר קצוות שיער שוררת לאחורי אוזני, מעשה שגרם לי לנוע באופן בחוסר נוחות במקום, הבחור הזה באמת חסין להכל.

"ובגלל זה, שאת מציירת בשיעורים, משחקת באופן מדהים קווידיץ ומעולה בלימודים חוץ משיעור שיקויים, בגלל כל זה, אני די הרבה מחבב אותך והייתי רוצה לגרום לך לחבב אותי", הוא אמר

בפשטות שגורמת לי לרצות להיות מאוהבת בו ולא בסקורפיו.

"אני-"

"את מאוהבת במישהו אחר?"

"לא!"

"אז..." הוא התקרב אלי  כך שיכולתי להריח את הבושם המשכר שלו ,עיניו הסתכלו על השפתיים שלי "אני מניח שאת תעני בחיוב ומרצונך ליציאה להוגסמיד איתי שבוע הבא?"

לא עניתי, שתיקה שהוא פירש כחיוב ולכן הוא התקרב עוד יותר, ועוד יותר, גורם ללב שלי לדהור.

רגע לפני שהוא נישק אותי, רגע לפני שהכוונתי להתרחק מימנו בדחיפה מכאיבה קול גרם לו להתרחק מימני, "תראו מה אני מוצא פה" קולו המוכר של ג'יימס, אחי הגדול התרעם מעלינו משועשע למדי. 

---------------------------

אשמח לתגובות:)

הפרק הקודם		הפרק הבא