עכשיו ולתמיד-מאלפוי.

"אתה כזה, כזה..מפלצת" הרמיוני אמרה בכעס לאחר שהם הגיעו לביתו של דראקו מאלפוי לאחר שדראקו סיפר להוריה של הרמיוני שהיא בהיריון הייתה שתיקה מביכה ודראקו ניצל אותה כדי להתעתק משם.

דראקו מאלפוי שחרר את ידה בהיסח דעת והתיישב על הספה שעל פניו הבעת גיחוך שחצנית, "מפלצת, זה העלבון הגדול ביותר שהרמיוני גרינג'ר הצליחה לחשוב עליו" הוא פיאק והסתכל על עיניה שהיו נעוצות בו כמו שני סכינים.

"נו באמת עשיתי לך טובה" הוא אמר מנסה לא לצחוק  "אלמלא הייתי מספר היינו נשארים שם עד שהתינוק היה נולד" הרמיוני גלגלה את עיניה לעברו בכעס "זה עדיין לא נותן לך זכות לעשות דברים כאלה".
דראקו פתח את פיו כדי למחות (הרי הוא דראקו מאלפוי הוא יכול לעשות מה שבא לו) אבל קולות לא מוכרים  נשמעו מן החדר השני ודראקו סימן באצבעו להרמיוני להקשיב, "נניח את זה כאן" קול נשי אמר בהתרגשות בזמן שקול גברי נאנח.
"הוא לא יצפה את זה" אמר קול גברי שני בסיפוק מסויים.
הרמיוני הקשיבה בתשומת לב בזמן שדראקו התקדם לאט לעבר המטבח כששרביטו מושט לפניו, "אקפליאמוס" קולו של דראקו מאלפוי נשמע ואחריו צעקה נשית, "דארקו!" הקול הנשי הצתעק והרמיוני כבר לא יכלה לגבור על הסקרנות שלה והלכה למקור הרעש.
היא הבחינה בהם אבל לא נגלתה אליהם, הם היו שלושה חוץ מדראקו, והיא זיהתה שניים מהם מימי לימודיה בהוגוורסט, "פנסי, בלייז?" דראקו שאל כלא מאמין ובקול קריר וכעוס הוא הוסיף את שמו של האדם השלישי "ג'ק".
"מה אתם עושים פה?"
"זה יום ההולדת שלך דביל" בלייז אמר ולגם מן הכוס מלאת הבירצפת בידו "יום הולדת?" דראקו שאל והרמיוני כמעט יכלה לראות את פניו המבולבלות "יחסית לגאון אתה ממש שכחן" פאנסי נאנחה אבל חיבקה את דראקו "מזל טוב דראקו".
"מי עוד אמור לבוא?" דראקו שאל בקול לחוץ והרמיוני הבינה למה, יש סיכוי שמבחר גדול של סליתרינים הולכים להגיע להיכן שילידת מוגלגים וחברתו הטובה של הארי פוטר נמצאת. 
"לא עשינו משהו גדול" פנסי הסבירה "רק עוד כמה חברים וההורים שלך".
"אהה אוקי" דראקו אמר באיטיות "אני אלך עכשיו לסיים כמה סידורים ואתם, אתם תארגנו את מה שאתם צריכים, שלחו לי ינשוף או משהו שהכל יהיה מוכן ו-" דראקו החל להתקדם לעבר הרמיוני אבל ג'ק קטע אותו בגיחוך שהזכיר להרמיוני את חיוכו השטני של דראקו, "מי הבחורה".
"כל הארבעה הפנו את ראשם להיכן שג'ק זקר את סנטרו "איזו בחורה?" בליז הסתכל סביבו בלהיטות "פאנסי חשבתי שלא רצית שנזמין את הויולה החשפנית".
"אני לא", הרמיוני הבחינה בגופו של דראקו מתקשח ותהתה אם היא צריכה לצאת ממחבואה שלהגנתה היה די טוב (מאחורי ארון גדול למדי שהסתיר את כולה והיה סמוך למטבח), "למה של תציגי את עצמך יקירה" ג'ק בקולו החלקלק אמר והרמיוני כנכנעת התקדמה לעברם.
למראה של הרמיוני גרינג'ר פאנסי עתתה על פניה הבעה מופתעת וחמוצה, בלייז נראה זועם וג'ק, האדם הלא מוכר שהרמיוני הבחינה טוב יותר במראהו כשעמדה מולו נראה מרוצה משום מה.
"הו, תראו כולם  זו הרמיוני גרינג'ר" ג'ק הסתכל סביבו לנוכח הבעת ההפתעה של חבריו "טוב" הוא אמר במשיכת כתפיים כמו ילד קטן  " אז מסתבר את לא צריכה להציג את עצמך".
"מה את עושה כאן בוצדמית" פאנסי מיהרה לשלוף את שרביטה ולכוון אותו לעבר הרמיוני, אך בלייז שעדיין נראה המום לא עשה כמוהה, "פאנסי, תורידי את השרביט ותשמרי על הפה שלך" דראקו אמר בנימה מצווה שהפכה את פנסי ובלייז למבולבלים יותר.
"היא הגיעה איתי" הוא הסביר לאחר שפאנסי עשתה כדבריו "למה?" בלייז  שאל כחושד "אני יודע שאתה הפסקת עם קטע טוהר הדם אבל אתה לא ביחד איתה, נכון?" 
הרמיוני הקדימה את דראקו וצחקה כאילו בלייז עכשיו הכריז על אהבתו  המטרידה והנצחית למנגו ולא על האפשרות שהיא ודראקו מאלפוי ביחד "כן בטח" שאני יצא עם מאלפוי, אתה לא יכול לחשוב על משהו מגוחך יותר אני אפילו לא רואה אותו בתור גבר".
"מה זה אמור להביע?" דראקו שאל שוכח לרגע שיש עוד אנשים בחדר, "דראקו!" פאנסי צווחה "מה היא עושה פה?" היא שאלה מתעקשת לקבל תשובה.
"אנחנו הולכים לעבוד ביחד והוא אמור להביא לי כמה מסמכים" הרמיוני אמרה עם נימה קרירה לעבר פאנסי לאחר שזיכרון שלה ושל חבריה בבר מדברים על המינוי של דראקו למשרד הקסמים קפץ לראשה.
"כן, זה למה היא כאן" דראקו הסכים ונראה שפאנסי ובליז  קיבלו את זה אבל  ג'ק רק במשיך לחייך באופן שהטריד את הרמיוני מעט, הוא בחור גבוה בערך בגובה של דראקו ושערו
היה בצבע מחוספס של חום בהיר ,עורו בדומה לעורו של דראקו היה חיוור.
" אני כבר אחזור, בואי גרינג'ר אני יביא לך את המסמכים" הוא אמר ויצא מן החדר  כאשר הוא אוחז בזרועה  של הרמיוני אך לא לפני שהרמיוני קלטה שג'ק קורץ לה ומפריח נשיקה לעברה, לאחר שהם הגיעו לחדר מרוחק מן
המטבח דראקו הוציא את שרביטו והטיל לחש משתק על החדר כך שאף אחד לא יוכל לשמוע על מה הם מדברים.
"הג'ק הזה די פלרטטן" הרמיוני אמרה בהיסח דעת מסתכלת סביבה  וקלטה שהם הגיעו לחדר שינה גדול שצבעיו העיקריים היו בהירים, "הוא בן דוד שלי, והוא מסוג הבנים שאוהבים לשבור לבנות מתחסדות כמוך את הלב אז תתרחקי מימנו"
"הוא אמור להתרחק ממני הרי הוא מאלפוי" דראקו גלגל את עיניו לעברה "יחסית למישהי שנחשבת למכשפה החכמה בדורה את דיי אטומה לפעמים, זה שהוא בן משפחת מאלפוי לא אומר שהוא תומך בטוהר דם".
"אתה צודק, טעות שלי" הרמיוני הסכימה והשתחררה מן ידו של דראקו שהתחילה להכאיב לה מעט ושתיקה שהעיקה על שניהם החלה, הרמיוני הפנתה לדראקו את גבה והסתכלה על אחת התמונות התלויות על הקיר כאילו היא המעניינת ביותר בעולם.
"מזל טוב" היא אמרה לבסוף "למה לא אמרת שזו היום הולדת שלך?".
"שכחתי" דראקו אמר בפשטות ונעמד לצידה מסתכל על אותה תמונה של נוף אלוהי ופראי "חוץ מזה" הוא הסתכל עליה ועל פניו הייתה את הבעה שהרמיוני יכלה לתאר בתור הבעה מאלפואית ביותר "אם הייתי אומר לך היית מביאה לי מתנה?".
"אולי" היא הודתה עם תוספת של הסמקה שדראקו הבחין בה "אנחנו הולכים לגדל ילד ביחד אני חושבת שאנחנו לפחות אמורים להיות מיודדים".
"את יכולה להביא לי מתנה עכשיו"
"מה זאת אומרת?"
הוא חייך באופן שטני למדי והתקדם לעברה בעוד שהיא התרחקה לאחור עד שהמיטה שמאחוריה חסמה אותה וגרמה לה ליפול על גבה, נראה שזו הייתה כוונתו העיקרית של דראקו כי הוא התיישב על המיטה, מקרב את פניו לפניה ומונע מימנה להתרומם.
"את אמרת מקודם שאת לא מחשיבה אותי כגבר, אף בחור לא אוהב לשמוע את זה אפילו לא מימך".
"אז מה אני אמורה לעשות, בדיוק לשכוב על המיטה בזמן שאתה הולך לבצע את זממך" הרמיוני שאלה בכעס ובציניות בזמן שהיא ניסתה להשתחרר מאחיזתו של דראקו, ותוהה בכנות עם עליה לבעוט באיזוריו הרגשיים.
"כמובן שלא, אני לא פרא אדם" הוא נראה כמעט נעלב "אני מבקש רשות...לנשק אותך, בתור מתנת יום הולדת ובתור בונוס לעצבן אותך".
"אתה רוצה לנשק אותי?" 
"אין לזה משמעות, רק הוכחת פואנטה" דראקו מיהר להגיד מקרב מעט את פניו עוד יותר לפניה "את יכולה לראות בזה התחלה של ידידות מופלאה" הוא הוסיף בגיחוך שנועד ללעוג לה.
הרמיוני לא הייתה בטוחה מה היא עושה בדיוק, אולי בגלל שהוא היה קרוב מידי והעיינים שלו היפנטו אותה, אבל היא סגרה את עיניה ושמעה אותו קרוב מידי לאוזנה לוחש שהוא מחשיב את זה כהסכמה.
לא עברה אפילו שניה אחרי שהוא אמר זאת ושפתיו נחתו על שפתיה, בהתחלה בריפרוף קל ואז כששניהם הרגישו את הרגש המחשמל ההוא, הנשיקה  הפכה לעמוקה יותר ויותר.
הרמויני חשה את ידו שעזבה את כתפה ועברה ללחי שלה, מלטפת אותה בזהירות, וידה ששוחררה מבלי ידיעתה נחה על עורפו וקירבה אותו קרוב יותר.
זה היה יכול להימשך זמן רב אילו תיקתוק בדלת לא היה גורם לשניהם לקפוץ בבהלה, "דראקו אתה פה?" פאנסי שאלה.
"אני מתלבש" הוא ענה לאחר שהעלים את הלחש המשתק, הוא כחכך בגרונו וסירב  להביט בפניה של הרמיוני ,"יופי, תמהר מחכים לך".
"אני צריכה ללכת" הרמיוני אמרה בפתאומיות לאחר שהם שמעו את צעדיה של פנסי מתרחקים "כן, יש לך חברים לספר להם ולי יש הורים להתמודד איתם".
"בי" היא אמרה במהירות מנסה לא לנשום עמוק מידי בכדי שהוא לא יבחין שאיךשליבה דופק מהר מידי, היא לא טרחה לחכות לתשובתו של דראקו שנשאר במקומו זמן מה והביט היכן שהיא ישבה לאחר הסתלקותה.


 

הפרק הקודם		הפרק הבא