בטוחה ומוגנת

רו הייתה לבד.

לבד עם ארבע קירות, עם שולחן אחד, עם מיטה אחד, עם כיסא אחד, עם טלפי אטומי אוויר שריחפו בחלל החדר וזרמו דרך פתח ניקוז בתקרה. רו שנאה להיות לבד, בעיקר בחדר הזה, שהלובן שלו בהק וסינוור אותה.

היא לא ידעה כמה ימים היא כבר שם- אין הבדל בין יום ולילה, והספירה מעייפת מדי. רו הזיזה את אצבעותיה. חמש אצבעות ביד ימין, חמש אצבעות ביד שמאל. ספירת מלאי. עשרים ושלושה שיניים בצורת חצי ירח. שני שרירי ידיים מפותחים.

רו היססה שנייה. היא חיפשה מכשירים נסתרים- שתי מצלמות בפינות החדר, אחת על המראה, שלוש מכשירי ציטוט בארון. היא תלשה את כולם בקול צורם ובידיים חשופות.

רו טיפה על המיטה שלה ברגליה היחפות- מפלי סאטן מבוזבז. המיטה שקעה תחת כובד משקלה, כאילו נוצרה כדי לתמוך בה, ההתאמה המושלמת. רו לקחה תנופה וקפצה באוויר. לרגע היא נתנה לתחושת חוסר המשקל להשתלט עליה- היא שוב מרחפת, כמו בזירה. היא שוב הילדה הרואה ואינה נראת. רו תפס בידיה בזיז שהיה קבוע בתקרה, ובעזרת נידנוד חלש לקחה תנופה וקפצה לזיז שאחרי. ידיה מתורגלות להימתח באופן מושלם, כמו לולינית קרקס שמתכוננת לנחיתת הטרפז. היא התקדמה עד למרכז החדר- לעבר םתח היאוורור. היא הנחיתה את אגרופה וטילטלה את המסגרת שלא הושפעה כלל. רו שלפה סיכת ראש מתוך הרעמה המדובללת שלה- רשת שערות שזורות ומלולכות ופרועות. היא שיחקה עם הבורג המחזק את המסגרת לכמה שניות לפני שהבורג נשר על הרצפה. רו הורידה את כל המסמרים שנחתו בחבטות רכות ואז השתחלה דרך הפתח הצר. היא הגיעה לרשת מנהרות איוורור סבוכות.

משימה ראשונה- ת'רש. היא העלתה את דמותו בעיני רוחה כשזחלה לאורך ההתפצלויות לפי תחושת בטן. קמה פעמים נאלצה לחזור על עקבותיה כשנתקעה במבוי סתום. כפות ידיה וברכיה שבאו במגע עם רצפת הבטון המחוספסת דיממו בקלות מכל מגע והעור היה מרוטש וקרוע, עדין כמו חבילת טישו. בסוף רו הגיע ליציאה ממערכת המנהרות החשוכה- חדר מבואה רחב. היו כמה דלתות וכשרו הציצה בפתח המנעול גילתה כמה מערכות חדרים כמו האחד שבו הייתה. בין כל החדרים הריקים היה רק אחד מאויש- ת'רש שכב על המיטה באפיסת כוחות. היא שלפה שתי סיכות ושיחקה במנעול: שומשום היפתח! יכולת שלמדה מהמדריכה לפני שנכנסה לזירה. נשמע קול חריקה חירשי, אבל רןעש מספיק לאוזניו של מיועד דרוך תמיד. ת'רש התעורר בבהלה והיא הניחה יד על שפתיו- שלא יצעק. כשזיהה שזו היא משכה את היד שלה בלהיטות- היא הרגישה חום פתאומי שמתזדחל במעלה היד, וזעה קרה.

"מצאת אותי." קולו חסר רגש, מציין עובדה.

"כן." שתיקה. פניההשל רו נפלו.

"טוב, אתה בא?"

משיכת רגליים חירשית במסדרון.

"יש שם מישהו," עיניו של ת'רש חשדניות. "זו מלכודת, נכון? הזיה."

רו הנידה בראשה בחוזקה. "לא זו לא. אין לי זמן בשביל זה. אתה בא?"

"נסיון עלוב," נחר בבוז.

באנג! ראשו של ת'רש מחוץ לקיר.

"אני ממש מצטערת," רו מילמלה לנער מחוסר ההכרה מולה. היא גררה אותו דרך מערכת המנהרות ועקבה אחרי נתיבי הדם שלא שמה לב שהשאירה. היא צריכה להיות יותר זהירה, גערה בעצמה. מיועדת לא יכולה חהיות מרושלת. אבל נתיב הדם עזר לה להתחקות אחרי עקבותיה. היא שילשלה את ת'רש לחדר שהיה ריק וחא היה נראה שכף אדם דרכה בו אי פעם- כולו חוטים שטוו עכבישים, מחכודות לנמלות וחרקים וזבובים ומקקים ענקיים, דבר שלא היה חסר שם.

"מקווה שאתה לא מפחד מזה," מילמלה בשקט. לה עצמב לא היה המותרות של להיבהל מחרקים. "ושתתעורר מהר. ושנבין מה קרה. ולמה נתנו לנו לברוח."

היא הימבם משהו לא ברור. שמע אותה? לא, הוא מילמל מתוך שינה. "אנחנו לא מתנו... גן עדן... לא אגדה..." ואז קולו השתתק.

הפרק הקודם		הפרק הבא