אסופת פיקצרים - האחיות בלק

בלטריקס פותחת עיניים אל אור שמש זהוב. הקרניים החמימות מלטפות את פניה ושערה השחור מדגדג את כתפיה. אבל הוא קצר משזכרה והתלתלים קופצניים ולא שמוטים. היא מרימה את עיניה אל השמיים הכחולים ונושמת נשימה עמוקה של אוויר צלול. משהו מרגיש לה לא בסדר. בלטריקס עוצמת עיניים. כשהיא פותחת אותן היא רואה מעליה את התקרה הכהה של תאה באזקאבן. באוויר יש ריח מלוח והוא טיפה מעופש והשמיים בחוץ מכוסים בעננים, אין שמש באזקאבן.
הצרחות מהדהדות במסדרון. פעם היה לבלטריקס הכוח לגרום לאנשים לצרוח ככה למען אדונה, וכשהלורד יחלץ אותה תוכל לעשות זאת שוב ותהנה מכל רגע. אבל בנתיים היא תקועה בתא הזה, עם הסוהרסנים שמרחפים במסדרונות ודואגים שלא תחוש דבר מלבד אומללות, שנאה, געגוע, עצב וכאב עד שאלה יתלכדו לכדי טירוף. היא יודעת שזה מה שמצפה לה, דעה משובשת שתחליף את המחשבה הצלולה והחריפה שאפשרה לה לשרת את אדונה ביעילות המירבית. אבל בלטריקס היא מכשפה מוכשרת והיא לא תיתן לטירוף לגבור על אהבתה ללורד האפל שלה. 
בלטריקס מרגישה את העיניים שלה נעצמות. הסוהרסנים מעוררים את הסיוטים בשינה, אבל גם להיות ערה באזקאבן זה סיוט בפני עצמו. היא מוצאת את עצמה מקווה לפתוח עיניים אל בוקר שמשי של זיכרונות ילדותה, געגוע שקט עדיף על התעוררות בצרחות שיתווספו למקהלה המהדהדת במסדרונות הכלא. געגוע יעזור לה לשמור על רצון לצאת אל העולם של זכרונותיה, רצון שירחיק ממנה את מפלצת הטירוף ששולפת ציפורניים ומחכה להזדמנות לנעוץ אותן בה. 

המחשבות בורחות לה ובלטריקס פותחת עיניים אל בוקר סגרירי של סוף אוגוסט, והצללים של אזקאבן נמוגים מתודעתה במשב רוח. נרקיסה ואנדרומדה עומדות לידה על המדרכה, צוחקות ממשהו שלא שמעה, והיא מגלה שיש חיוך על שפתיה. הן לבושות בבגדי מוגלגים כדי לא לבלוט, אבל חוסר הגלימה לא מפריע לה. אמא לא נמצאת בסביבה, הן ברחו ממנה ומהאחוזה עם הכללים הנוקשים לכמה שעות של חופש. 
אנדי מחזיקה את ידה של קיסי ותופסת את ידה של בלטריקס ביד השניה. 
"בואו, יש לי משהו שאני רוצה שנעשה." אנדי אומרת. הן ממהרות אחריה ברחובות העיר המוגלגית עד לחצר קטנה של בניין. יש שם שלושה דברים עם גלגלים שלבלטריקס אין מושג מה הם, ואליהם אנדי ניגשת. 
"אלה אופניים," היא מצגיה את הדברים הלא מזוההים. "מוגלגים משתמשים בהם כמו שאנחנו משתמשים במטאטאים. ידיד שלי השאיל לנו אותם להיום." בלטריקס מסוקרנת מידי מכדי להעיר הערה מעליבה על המוגלגים ולשאול על הידיד ההוא של אנדי. היא ניגשת אל אופניים בצבע ירוק ובוחנת את הצורה המשונה של המתכת. 
לידה, אנדי לוקחת זוג כחול ועולה עליו. זה לא נראה נוח במיוחד, אבל בלטריקס מנסה לחקות אותה, ומצליחה להתיישב בצורה סבירה על האופניים. היא מסובבת את ראשה כדי לראות את קיסי על זוג אופניים סגול.
"צריך קצת שיווי משקל, אבל אני בטוחה שתסתדרו. רגליים על הדוושות, והנה אנחנו יוצאות לטיול קטן." אנדי אומרת בחיוך. בלטריקס מניחה רגל אחת על דוושה, מחכה עם השניה כדי לשמור על שיווי המשקל שלה. אנדי לפניה יוצאת מהחצר הקטנה בנסיעה איטית ובלטריקס מחקה אותה, מגלה שזה לא קשה לשמור על שיווי המשקל כשהיא נמצאת בתנועה. 
הן רוכבות ברחובות העיר, כמו סתם שלוש אחיות שנהנות ביחד. הרוח מערבלת את שיערה השחור של בלטריקס והצחוק של קיסי ואנדי משמש מנגינה נעימה לתנועת רגליה החוזרת על עצמה. עלי השלכת על הקרקע מתערבלים ברוח ומסתירים מעיניה את אנדי. כשהם מתפזרים היא לא שם. מבוהלת פתאום, בלטריקס מסתכל אחורה אל קיסי, שלא שם. זוג אופניים בצבע סגול מתקלף שעון על עץ יבש. 
בלטריקס מאבדת שיווי משקל. היא מתעוררת ומתרוממת לישיבה על המיטה הנוקשה, נשימותיה מהירות ולא סדירות. סוהרסן מפנה אליה את פרצופו מכוסה ברדס מבעד לסורגים. באזקאבן אין מקום לזיכרון של צחוק ושלוש אחיות שמחות ואופניים. 

הפרק הקודם		הפרק הבא