עולם חדש

תודה רבה לכל הקוראים המדהימים שלי שמעודדים אותי כל הזמן להמשיך לכתוב! אוהבת אתכם!

הפרק הזה הוא באמת פרק ארוך מאוד, מאוד, מאוד (10 דפי וורד!) וזה רק חלק א' של הפרק.

רק רציתי להבהיר משהו- כל החצויים באותו הגיל וליאו כבר חזר לחיים. כל האירועים שקרו בגורלו של אפולו לא נחשבים!

אם יש לכם שאלות אתם תמיד יכולים לשלוח לי הודעה ואני אענה לכם בשמחה 3>

תהנו!

ליאו

ליאו ציפה למשהו הרבה יותר מרשים מתחנת רכבת.

הם יצאו מהמכונית של אדון וויזלי (היא הייתה מגניבה!) בזוגות זה אחר זה, כדי שלא יחשדו בכמות כזאת גדולה של אנשים שיוצאים מאותה מכונית. כן, סכנות חשיפה וכאלה. ליאו מבין דבר או שניים על זה.

ליאו יצא יחד עם ג'ייסון מהמושב האחורי של המכונית. הוא הוציא את ראשו ופלג גופו העליון מהדלת, הספיק לראות בחטף תחנת רכבת עמוסת אנשים, אבל רגלו נתקעה בעיתון ישן שהיה זרוק על רצפת המכונית והפריע לו להוציא את אותה גם. "אתה זז או לא?" ג'ייסון שואל בעצבנות מאחוריו, מת לצאת מהמכונית כמעט כמו ליאו.

"כן, רק רגע." ליאו ממלמל ומושיט את ידו לכיוון העיתון. ג'ייסון עוקב אחרי מבטו ומקדים אותו כאשר הוא לוקח את העיתון לפניו. ג'ייסון קורא את כתבת השער בעיניים מכווצות, אשר נפערות לאט לאט כאשר הוא מגיע לסוף הכתבה.

"מה? מה?" ליאו תובע לדעת ומנסה לחטוף את העיתון מג'ייסון אבל הוא מתחמק ומחזיק אותו רחוק מטווח הידיים שלו. "יש שם תמונה של זקנה רוקדת עם חצאית טוטו? דבר איתי בן אדם!" ליאו אומר בתסכול ומחזיר את כל גופו לתוך המכונית.

"מה?! לא!" ג'ייסון בוהה בו ונותן לעצמו מכה במצח. "פשוט... אני חושב שהארי מופיע בכתבה."

ליאו מנצל את חוסר תשומת הלב של ג'ייסון וחוטף לו את העיתון מהיד.

"הקרב בין זה-שאין-לנקוב-בשמו לבין הנבחר במשרד הקסמים: הסיפור המלא." ליאו מקריא בקול את הכותרת ועובר להסתכל על תמונת שחור לבן, זזה ראוי לציין, שאדם זקן עם זקן ארוך ומשקפיים מונחות על גשר אפו תופס את כמעט כולה- כאילו מנסה להסתיר את המראה המזוויע מאחוריו. ליאו מסכים איתו, האולם מאחוריו נראה כאילו צבא פשט עליו.

שברי זכוכיות, שולחנות, כיסאות הפוכים ומדורות קטנות בערו בכל רחבי החדר הענק. אפשר היה לראות פוסטר ענק תלוי על הקיר מאחורה, אבל הוחרב עד כדי כך שלא היה אפשר להבין מה היה כתוב שם מלכתחילה.

מאחורי גופו הצנום והגבוה של האיש אפשר לראות חלק מרגליים, של נער בבירור, אבל שאר גופו מוסתר על ידי האיש הזקן.

לפני שליאו מספיק לקרוא את שאר הכתבה, הרמיוני מופיעה ליד דלת המכונית שעדיין פתוחה. "קדימה, מה לוקח לכם כל כך הרבה זמן?" היא שואלת בקוצר רוח, ואז עיניה נתקלות בעיתון בידיו של ליאו.

הבעת פניה של הרמיוני משתנה כמו זיקית. בהתחלה זה כעס, אז מבוכה, אחר כך עצב ולבסוף חשדנות. היא חוטפת במהירות את העיתון מהידיים שלו ודוחפת אותו בחוזקה לתוך הסלסלה של קרוקשנקס, שמשחרר יללה נוקבת.

ג'ייסון וליאו מחליפים מבטים ומסתכלים עליה בפה פעור.

"מה יש לכם?! צאו החוצה!" הרמיוני כמעט צועקת וזזה החוצה כדי לאפשר להם לעבור.

ליאו משתחרר מההלם ויוצא מהמכונית. "לא צריך לצעוק, משוגעת." הוא ממלמל ומתקדם הצידה כדי לא לחסום לג'ייסון את היציאה.

שנייה אחר כך הרמיוני נמצאת כל כך קרוב לפניו של ליאו שהוא יכול לספור את הנמשים על פניה (83, דרך אגב). "מה אמרת?" היא מסננת.

"שאת משוגעת," ליאו אומר ומצמצם את המרחב בניהם, כך שעכשיו גם אפיהם נוגעים. הרמיוני מאדימה לגמרי מכעס. בזווית העין הוא קולט את היד של הרמיוני מוציאה משהו מהכיס האחורי של הג'ינס שלה. שנייה אחר כך משהו דק דוקר אותו בבטן. עוד שתי שניות לוקחות לליאו להבין שזה השרביט שלה. ברגע שהוא מבין זאת, זעם שוטף אותו והוא סוגר את אגרופיו בכוח.

היא מאיימת עליי?! עם השרביט שלה?! או, לא חמודה, אני לא הולך לעבור על זה בשקט.

לפני שליאו מספיק להתנפל על הרמיוני אפוף באש ולחשוף את הכיסוי שלהם, ג'ייסון גורר אותו ממנה לכיוון שאר החצויים שעומדים עם מזוודותיהם ליד עמוד אבן.

"ג'ייס, לא!" ליאו רותח מזעם ומנסה להשתחרר מאחיזת הברזל של ג'ייסון בחולצתו. "תן לי להראות לכלבה הזאת מה זה! מגיע לה שפעם אחת מישהו ילמד אותה מה קורה לבנות שמתנהגות ב-אעהעה!" ליאו צועק כשג'ייסון מטיח אותו בקיר האבן ומסתכל עליו בפנים כעוסות.

"אתה. יצאת. מדעתך?!" ג'ייסון אומר בקול עצור כדי שגברת וויזלי שעומדת כמה מטרים מהם לא תשמע מה הם אומרים.

"לא." ליאו אומר בכעס ודוחף את ידיו של ג'ייסון ממנו.

ג'ייסון מביט בו לרגע קצר. "באמת?" הוא אומר בקול ציני. "זה למה הידיים שלך התחילו לעלות עשן?"

"הידיים שלי מה?" ליאו שואל בבלבול, שוכח מהכעס, ומשפיל את מבטו לידיו. הוא מרים את גבותיו בהפתעה כאשר הוא מגלה שג'ייסון צודק- כפות הידיים שלו מכוסות שכבה דקה של פיח.

איך לעזאזל זה קרה? הוא בטוח במאה אחוז שהוא לא ניסה להבעיר את הידיים שלו!

"כן. יש לך מזל שכולם יותר מידי עסוקים במזוודות ושהרמיוני הייתה מרוכזת בפנים שלך, אחרת כולנו היינו צריכים לתת הרבה הסברים למשרד הקסמים. מתוך הכלא."

ליאו משפשף את ידיו זו בזו, ומסתכל סביב כדי לראות אם מישהו שם לב. חוץ מהשבעה שצופים בהם בריכוז אבל כנראה מבינים לא להתקרב, שאר האנשים ממשיכים לזרום ברחבי התחנה, עסוקים בעניינים שלהם. הארי, רון וג'יני מדברים וצוחקים, והרמיוני עומדת לידם צופה בליאו בכעס. ליאו מתגבר על הרצון לעשות לה תנועה מגונה ומפנה לה את גבו, מתקדם לכיוון החבורה עם ג'ייסון מאחוריו.

"מה קורה?" פייפר ממהרת לעברם ומעבירה את מבטה בניהם. "כלום." ג'ייסון אומר בנינוחות וליאו מפנה את ראשו אליו בהפתעה, "לליאו היה ריב קטן עם הרמיוני."

עם הזכרת שמה של הרמיוני פייפר משלבת את ידיה על חזה ונושפת אוויר בכעס. "אני לא אוהבת אותה." פייפר אומרת, ועוקבת בעיניה אחרי הרמיוני שבדיוק עוזרת לאדון וויזלי להוציא את המזוודות שלה מתא המטען המורחב של המכונית.

"תיכנסי לתור," ליאו ממלמל.

פייפר שותקת לכמה שניות, ממשיכה לבהות בזעם בהרמיוני, אבל אז היא מתנערת ומפנה את מבטה בחזרה אליהם. "אה כן, רציתי לדבר איתכם מאז סמטת דיאגון אבל לא יכולתי-" היא מתחילה לומר ונקטעת על ידי פרנק שמגיע אליהם.

"פרד קורא לכם," הוא אומר לליאו וג'ייסון, כנראה לא שם לב שהפריע לשיחה. "לא לקחתם את המזוודות שלכם."

ליאו וג'ייסון מחליפים מבטים מבוהלים, ורצים במהירות לכיוון המכונית לפני שפרד יכניס להם משהו מתפוצץ למזוודות.

~*~

"אלים אדירים, הם רוצים שנעשה מה?!" פרסי שואל המום ומביט בהייזל עם מבט לא מאמין על פניו.

הייזל נראית נבוכה מעט כשהיא עונה לו בחזרה. "זה מה שג'יני אמרה." היא מושכת בכתפיה. "אני מניחה שאחרי שגילינו שקוסמים הם לא רק אגדות, היינו צריכים לצפות שהכניסה לרציף הרכבת הסודי שלהם תהיה מוזרה לא פחות."

פרסי משלב את ידיו ומביט בהארי שמסיע את העגלה עם המזוודות והינשוף שלו לכיוון קיר האבן, שנראה לליאו מאוד, אבל מאוד, מוצק. לא היה לו שמץ של מושג איך הקוסמים מצפים מהם לרוץ דרכו לרציף. יותר נכון לרוץ ישר למותנו, הוא חושב במרירות.

"אתם מפספסים את הנקודה," אנבת' מתערבת בריב שהתפתח בין הייזל לפרסי ונעמדת בין שניהם, "תסתכלו." היא אומרת ומצביעה לכיוון הקיר.

ראשי כל השבעה נפנות לכיוונו.

אבא ושני ילדים, שמגלגלים עגלות עם כמות מזוודות דומה לשל ליאו, עוברים על פניהם לכיוון קיר האבן. במרחק כמה מטרים ממנו הילד הקטן יותר מתחיל להאיץ, ולא עוצר אפילו כשהוא מגיע לנקודה שממנה התנגשות היא שיתוק או מוות בטוח.

אם ליאו היה ממצמץ אפילו לשנייה הוא היה מפספס את ההתנגשות- רק שלא הייתה כזאת. הוא שמע את פרנק משתנק מאחוריו כשהילד פשוט נעלם, פשוטו כמשמעו, לתוך הקיר. אחריו עוברים גם האבא והילד השני נעלמים כמוהו.

לא נראה שבני התמותה מסביב שמים לב למה שקרה. הם כולם ממשיכים ללכת, ואף אחד לא נעצר וצורח "תראו! שלושה אנשים פשוט נעלמו לתוך הקיר הזה!" כמו שליאו היה עושה.

הייזל ממלמלת משהו מאחוריו וליאו מסתובב אליה. "ערפול," הייזל אומרת בקול חזק יותר כאשר היא רואה את המבט השואל על פניו של ליאו. "אני מרגישה כאן נוכחות חזקה של ערפול."

"איך זה הגיוני?" פרנק שואל בבלבול ומעביר את מבטו מהקיר להייזל.

הייזל גם נראית כאילו היא הייתה שמחה לכמה תשובות בעצמה. "אין לי מושג. יכול להיות שאיזה לחש שלהם דומה לקסם הערפול שלנו? באמת שאין לי מושג."

גברת וויזלי מתקדמת לכיוונם אחרי שעזרה לג'יני עם העגלה שלה. "קדימה חמודים, הגיע הזמן!" היא אומרת עם חיוך על הפנים ודוחקת בהם בידיה. ליאו ממהר להתקדם תוך כדי שהוא מסדר את הכלוב עם הקוף שלו על ערימת המזוודות. אין ספק שרוב האנשים חושבים שהם נראים כמו חבורת משוגעים, אבל ליאו היה יותר מודאג מהמעבר לרציף מלשים לב לכך.

השבעה מסתדרים בשורה ליד שאר הקוסמים.

"אוקיי, פשוט תצפו במאסטר. זה יותר קל ממה שזה נראה." ג'ורג' אומר בלגלוג קל ומתחיל להתקדם לכיוון הקיר. תוך שניות הוא נעלם לתוכו.

פרד התחיל ללכת גם. "הוא צוחק איתכם! זה מלווה בכאבי תופת!" הוא צועק ונעלם. רון מגלגל את עיניו ופונה לכיוון ליאו. "הוא עובד עליכם. לא מרגישים את זה בכלל." כעבור כמה שניות הוא נעלם גם הוא, ואחריו גם הארי, הרמיוני, ג'יני וגברת וויזלי נכנסים לרציף-קיר.

"קדימה, מי רוצה ראשון?" אדון וויזלי שואל ומסתכל על ליאו. מבטי השבעה מופנים אליו גם.

"תמשיכו לחלום!" ליאו מתגונן כשהוא מבין מה הכוונה של מבטיהם. "אני לא הולך להיות ראשון שוב!"

פרסי נאנח ומתקדם לכיוון אדון וויזלי. "אני מניח שאני ראשון."

"יופי," אדון וויזלי אמר בשביעות רצון. "כבר ראית את השאר עוברים. אתה פשוט צריך לרוץ ישר לתוך הקיר- בלי לאבד תנופה- ותעבור ישר לרציף תשע ושלושה רבעים, אנחנו נגיע ישר אחריך. זה קל בדיוק כמו שזה נשמע."

זה לא קל בכלל.

פרסי נושם עמוק ולוקח כמה צעדים אחורה יחד עם העגלה שלו. הוא מתחיל לרוץ במהירות. אנבת' מכסה את עיניה בידיים שלה, אבל היא כנראה לא יכולה להתאפק כי נצנוץ אפור מבצבץ בין אצבעותיה. לפני שליאו מספיק להחליט איזה פרחים הוא הולך להניח על הקבר של פרסי ("פרסי ג'קסון- שרד את מלחמת הטיטאנים, מלחמת הענקים וטרטרוס, אך נהרג על ידי התנגשות בקיר.") הוא נעלם.

אנבת' נאנחת בהקלה ומתכוננת לרוץ אחרי פרסי לקיר, בזמן שהיא ממלמלת "זה קל... הכל בסדר...".

כדי להראות לשאר שהוא לא פחות גבר מפרסי (ואנבת') ליאו מודיע שהוא יעבור עכשיו. בזמן שהוא מאיץ לכיוון הקיר הוא מקלל בליבו את כירון, הרה, הפייסטוס וכל אל אחר שהוא יכול לעלות על דעתו שגרמו להם להגיע לבית הספר המטומטם הזה.

שנייה לפני ההתנגשות ליאו עוצם את עיניו. המעבר לרציף מרגיש קצת כאילו הוא עובר דרך מפל מים קרים, רק שהוא נשאר יבש.

קולות חזקים של המון דיבורים, בכי, צחוק וקיטור של רכבת חודרים לאוזניו של ליאו. הוא מתחיל לפתוח את עיניו באיטיות ואז פוער אותן לגמרי.

רכבת קרונות ארוכה בצבעי שחור ואדום עומדת מולו, ויותר מאלף אנשים (בלי צחוק!) רצים ממקום למקום או מנפנפים לילדיהם הבוכים שכבר עלו לרכבת.

ליאו מסתכל אחורה ורואה את הקיר שדרכו כנראה עבר. זה באמת הדבר המוזר ביותר שעשיתי אי פעם, הוא חושב ומנער את ראשו.

הוא מפנה את מבטו הצידה ורואה את אנבת' ופרסי ההמומים שעומדים מתחת לשלט: תשע ושלושה רבעים. ליאו מתקדם אליהם במהירות בדיוק בזמן- הייזל עוברת גם היא בצרחה, שגוועת כאשר היא מבינה שהיא לא מתה. ליאו מגחך.

"אוי, שתוק." היא אומרת בפנים סמוקות אבל בחיוך.

"מה שתגידי."

הייזל לא מספיקה לזוז מלימטר לפני שהעגלה של פייפר, ואז פייפר, עוברות דרך הקיר ונתקעות בגב שלה בחוזקה. "אאו!" הייזל צועקת.

"סליחה," פייפר אומרת וממהרת לזוז הצידה תוך כדי שהיא גוררת את הייזל אחריה. "הייתי כנראה צריכה להזהיר אותך שליאו לא יודע להזהיר טוב במיוחד לזוז ממקומות." היא מוסיפה בחיוך וקורצת אליו.

ליאו מגלגל עיניים ומתחיל סוף סוף ללכת לכיוון פרסי ואנבת'. "היי," הוא אומר כשהוא מגיע אליהם וסורק את סביבתו. "אתם יודעים איפה גברת וויזלי?"

פרסי מתיק את עיניו מהרכבת ההומה ופונה לליאו. "כן. היא עברה כאן לפני כמה שניות כדי להגיד לנו להיכנס לרכבת ולתפוס תא, אבל אז היא הלכה לטפל בפרד וג'ורג' שלמרבה ההפתעה גנבו למישהו סוכריות ברט פופס או משהו."

"ברטי בוטס, מוח אצה." אנבת' מתקנת אותו ונאנחת. "בקיצור מחכים כאן עד שהשאר יבואו ואז ניכנס."

"אין בעיה." פייפר והייזל, שג'ייסון הצטרף אליהם עכשיו, הגיעו אליהם. מאחוריהם ליאו יכול לראות את פרנק ואדון וויזלי בדיוק עוברים.

"קדימה, אל הרכבת!" ליאו אומר בציניות ומוביל את החבורה לכיוון הכניסה לקרון הקרוב ביותר, שעמוסה בילדים שמנסים לעלות את מזוודותיהם. "תהנו!" ליאו שומע את אדון וויזלי צועק מאחורה.

אחרי שהצליח לעלות את המזוודות שלו בהצלחה במדרגות, ליאו מתחיל להתקדם במסדרון ומסתכל מצדדיו כדי לחפש תא ריק. אחרי שהם עוברים כמעט שני קרונות מלאים לגמרי, מתמזל מזלם והם מוצאים תא ריק.

"אני ליד החלון!" ליאו מכריז ונכנס לתוך התא. שני ספסלים מרופדים שנמצאים במקביל אחד לשני בצדדי התא, חלון מול דלת ההזזה ומקום למזוודות למעלה. לפחות הרכבת רגילה, הוא מבין בהקלה.

לא היה לו מושג מה הוא היה עושה אם בתוך התא הייתה נחה קדרה או לטאות מקפצות.

כשכל השבעה מתמקמים בפנים וסוגרים את הדלת, פרסי נשכב על רגליה של אנבת' ומתחיל לדבר. "אז סוף סוף יש לנו הזדמנות לדבר בכנות. עם הצורה שבה הארי והשאר נדבקו אלינו במשך כל החופש, לא חשבתי שתהיה לנו בכלל הזדמנות כזאת-"

"רגע, בטוח שאין כאן מצלמות או מיקרופונים?" פייפר קוטעת את פרסי בחשש ומסתכלת סביבה.

ג'ייסון ופרנק עושים בדיקה מהירה סביב התא. "לא, אין כאן." ג'ייסון אומר וצונח בחזרה למקומו לצד ליאו. "אני מניח שהם לא חשבו שלילדים יש משהו יותר מידי חשוב לדבר עליו."

ליאו פולט נחירה.

"טוב. אז רציתי לדבר איתכם מאז סמטת דיאגון, אבל לא יכולתי בגלל הרמיוני שלא עזבה אותי לשנייה." פייפר אומרת ברוגז ואז נושמת עמוק. "הסיבה שהתעכבתי קצת אחרי שיצאנו מחנות השרביטים, היא שאוליבנדר תפס ביד שלי לפני שיצאתי מהחנות ואמר לי- אני מצטטת- 'תמסרי דרישת שלום לכירון'."

פרסי מזדקף במהירות וכמעט פוגע באף של אנבת', הייזל משתנקת וליאו מרגיש את ג'ייסון מתקשח לצידו.

"הוא אמר מה!?" פרנק אומר בתדהמה ותופח על הגב של הייזל שהתחילה להיחנק. פייפר מהנהנת בקדירות.

פרסי מחזיק את ראשו בין ידיו. "זה לא טוב," הוא ממלמל ומזדקף בחזרה. "איך לעזאזל הוא מכיר את כירון?"

פייפר מושכת בכתפיה. "יש מצב שדמבלדור סיפר לו?" פרנק שואל בחשש, "הרי כירון אמר שדמבלדור הוא הקוסם היחיד שיודע על קיום החצויים."

פרסי ואנבת' מחליפים מבטים. "מה?" ליאו שם לב לזה ותובע מהם לדעת.

"פשוט..." פרסי אומר באיטיות וחוזר לשכב על רגליה של אנבת', "חשבתם על איך הוא בכלל יודע עלינו?"

כשאנבת' רואה את הבלבול בפניהם של כולם היא ממהרת להרחיב. "פרסי ואני התכוונו לזה שאפילו כירון אמר שהוא היה קצת מופתע שדמבלדור יצר איתו קשר. עד אז כירון בכלל לא ידע על קיומם של קוסמים. ודמבלדור ביקש במיוחד אותנו... זה קצת מטריד לדעת שהוא כנראה יודע בדיוק כל מה שקרה במלחמה לפני חודש." אנבת' מסיימת ונותנת לדבריה לחלחל בתא.

"ומה בדיוק הפואנטה בזה? למה כל כך חשוב לו שנבוא ללמוד בהוגוורטס קסמים תוך כדי ידיעה שכנראה נחשוף את הכיסוי שלנו?" פרסי מוסיף.

"האמת, שבכלל לא חשבתי על זה..." פייפר ממלמלת ומשחקת באחת מהצמות שלה בהיסח דעת. ליאו מחליט שזה הזמן לחשוף את מה שקרה לפני שהוא וג'ייסון יצאו מהמכונית.

"אני וג'ייסון מצאנו עיתון ישן במכונית של אדון וויזלי," ליאו מתחיל ומרגיש את עיני כולם ננעצות בו. "לא הספקתי לקרוא את כל הכתבה, אבל הכותרת הראשית שלה הייתה 'הקרב בין זה-שאין-לנקוב-בשמו לבין הנבחר במשרד הקסמים: הסיפור המלא'. מן הסתם היה קרב כלשהוא, אבל מי זה זה-שאין-לנקוב-בשמו? ומי זה הנבחר? זה קצת מעצבן שדמבלדור מסר לכירון את הידע הכללי על עולם הקוסמים, אבל לא פירט בכלל בנוגע לפרטים שקשורים לתרבות ובידור וכל הדברים הקטנים שיכולים לחשוף את העובדה שאין לנו מושג מה אנחנו עושים."

"גם אני ראיתי אותה." ג'ייסון מוסיף כשנזכר, "וכמה פעמים הופיע השם 'הארי פוטר' וקראו לו הנבחר. אתם חושבים שזה הארי פוטר שגר איתנו?"

"אפשר להניח, אני לא חושב שיש הרבה אנשים שקוראים להם הארי פוטר ובמקרה גם קוסמים." פרנק אומר, נשען על קיר התא ועוצם את עיניו כאילו הראש שלו כבר מתחיל לכאוב מלנסות להבין מה קורה כאן. ליאו, שגם מתחיל להרגיש לחץ בין העיניים, לא יכול שלא להסכים איתו.

"אבל זה ממש לא הגיוני!" הייזל קוראת, "הארי בגיל שלנו! אתם רוצים להגיד שהוא כבר עבר כמה קרבות בחיים שלו?"

פייפר נאנחת. "אני לא חושבת שיש לנו זכות לבקר אותו על זה."

"בקיצור, אנחנו צריכים לברר עוד פרטים על מה שקרה שם." פרסי מסכם.

כולם מהנהנים.

"אני חושבת שאנחנו גם צריכים לברר מה הקטע של דמבלדור. מדאיגה אותי האפשרות שלא נדע מאיפה הוא גילה עלינו עד סוף השנה." אנבת' אומרת בדאגה ומלטפת את שיערו של פרסי כאילו הוא חתול. פרסי עוצם את עיניו, מתענג על מגעה.

ליאו נאנח, ואז הוא נזכר בפתאומיות בדבר אחר. "אני לא בטוח אם זה חשוב... ואני לא בטוח שזה בכלל משהו... אבל כשאני והרמיוני רבנו, מסתבר שהידיים שלי התחילו לעלות עשן. אבל אני בטוח לגמרי שלא ניסיתי להבעיר אותן." ליאו אומר וסוקר את מבטי כולם. פרסי מסתכל עליו עם מצח מכווץ כאילו נזכר במשהו גם.

"רגע רגע רגע, אמרתם לי שלא קרה כלום!" פייפר קוראת בזעף ומסתכלת בתוכחה על ג'ייסון וליאו. ג'ייסון מחייך חיוך מתנצל. "האמת היא שהם כמעט רצחו אחד את השני-" הוא אומר אבל מפסיק כאשר הוא שם לב למבט המצמית של פייפר.

"גם לי קרה משהו כזה." פרסי אומר פתאום. "בסמטת דיאגון. ניסיתי לקרוא את המחשבות של הדגים בחנות החיות, אבל קיבלתי את כל המחשבות שלהם בבת אחת, בבלגן מוחלט, שעשה לי כאב ראש חזק. זה היה כאילו לא יכולתי לשלוט בזה."

פייפר העבירה את המבט הכועס שלה אל פרסי. "אמרת לי שלא הצלחת לשמוע את המחשבות שלהם!"

"סליחה, לא ידעתי כל כך איך לתאר את זה. חשבתי שזה סתם משהו." הוא אומר בטון מתנצל.

פייפר נושמת עמוק. "יש כאן עוד מישהו ששיקר לי בנוגע למשהו?" היא אומרת בטון רגוע ורצחני. פרנק מרים את ידו באיטיות. "אני סיימתי את העוגיות של ביתן אפרודיטה." הוא אומר בחשש.

פייפר נראית כאילו היא הולכת לרצוח מישהו, ועיניה כמעט יורות גיצים. בגלל שליאו יושב לידה ולא כל כך התחשק לו להירצח היום, הוא מדבר במהירות וקוטע את הסצנה שהתחילה. "אז כולנו מסכימים שזה באמת מוזר ואין מצב שזה סתם צירוף מקרים. למרבה הצער אין לי הצעות למה זה היה יכול לקרות. מישהו?"

כולם מנענעים בראשם לשלילה, חוץ מפייפר שעדיין עסוקה בלנעוץ מבטי רצח בפרנק. הלחץ בין העיניים של ליאו מתגבר והוא חייב ללחוץ על מצחו בחוזקה כדי למנוע ממנו להתפוצץ.

"אוקיי. אז סיכמנו מה נעשה- נמשיך במשימה של כירון לגלות כמה שיותר על עולם הקוסמים, אבל תוך כדי נעשה מחקר משלנו על דמבלדור והארי ומה שלמען האלים לא קרה במשרד הקסמים. אני גם מציע שנשתדל להימנע משימוש בכוחות שלנו עד שלא נבין למה אנחנו לא יכולים לשלוט עליהם. בסדר?"

פרנק, הייזל ופייפר מהנהנים, אבל ג'ייסון ופרסי מהססים.

"בסדר?"

הם מהנהנים.

ליאו עוצם את עיניו ונשען אחורה על המשענת. "אז ברשותכם, אני הולך לישון."

~*~

ליאו התעורר במהירות מסתירה מצלצלת על לחיו.

"תודה לאלים! עד שאתה מתעורר!" אנבת' עומדת מולו עם הגלימה השחורה שלה. אדון וויזלי אמר להם שבגלל שהארי, רון והרמיוני הם המדריכים שלהם והם בבית גריפינדור השבעה אוטומטית גם בבית הזה. "למה אתה מחכה? תשים את הגלימה! אנחנו עוד מעט מגיעים!" הוא מוסיפה בזעף כשליאו לא זז בכלל. ליאו קופץ ממקומו ומביט מסביב על השאר. כולם לבושים בגלימות שלהם וליאו חייב להודות שהם באמת נראים כמו קוסמים אמיתיים.

"אז אתם יכולים... את יודעת... כאילו..." הוא אומר במבוכה אחרי שהוציא את הגלימה שלו מתוך המזוודה.

"מה?" אנבת' אומרת באי הבנה ומניחה את ידיה על מותניה.

ליאו נאנח. "לא חשוב."

הוא מחליף במהירות ומסיים בדיוק כשהרכבת מתחילה להאט ואז להיעצר בחוזקה. בגלל שלא הספיק לתפוס אחיזה במשהו, הוא עף על פייפר שיושבת במקום שבו ישן עד לפני כמה דקות. "זוז ממני, אידיוט." היא רוטנת ומעיפה אותו ממנה.

מה לעשות, כולם פשוט אוהבים אותו היום.

הייזל פותחת את הדלת במשיכה, ופתאום כל הרעש של המסדרון חודר לתא. היא נושמת עמוק ופונה בחזרה אליהם. "ג'יני אמרה שאת המזוודות משאירים כאן. אחר כך יעבירו אותן לחדרים שלנו."

"יופי!" ליאו צוהל ועוקף את הייזל כדי לצאת מהתא. כל הילדים מתחילים לצאת מהתאים שלהם ולזרום לכיוון היציאות בכל קרון. "למען הפייסטוס!" ליאו מתנשם כאשר הוא שם לב לכמות הילדים הלבושים בגלימות שיוצאים החוצה.

ג'ייסון דוחף אותו מאחורה. "קדימה," הוא מזרז אותו.

ליאו יוצא החוצה ומצטרף לזרם התלמידים, נותן להם להוביל אותו ואת השאר לכיוון היציאה.

אם הוא חשב שבתוך הרכבת היו הרבה תלמידים, זה כלום לעומת הים השחור הענק שלהם מחוץ לרכבת. כמות הילדים הכי גדולה שליאו ראה הייתה במחנה החצויים, אבל כאן היו יותר מאלף.

הם ירדו מהמדרגות והלכו לפינה, לא יודעים מה לעשות ולאן ללכת. נראה שכל התלמידים ידעו לאן הם צריכים להגיע, אבל ליאו לא ראה את הארי והאחרים בקרבת מקום והוא התבייש לשאול אחד מהתלמידים שעברו על פניהם.

לפתע איש מזוקן עצום מימדים הופיע, תוך כדי קריאות "שנה ראשונה אליי! תלמידי שנה ראשונה אלי!"

ליאו נדרך כולו. זה בבירור ענק!

השאר כנראה גם חשבו כמוהו, כי הוא ראה את פרסי מכניס במהירות את ידו לכיס הגלימה ותופס חזק את אנקלוסמוס. ג'ייסון הושיט את ידו לצידו אבל אז קילל ביוונית עתיקה. "החרב נמצאת במזוודה." הוא אמר במתח.

כל החצויים הכניסו את נשקיהם והמחרוזות שלהם לתוך המזוודות, מן הסתם כדי להימנע משאלות מיותרות כמו "למה לעזאזל אתם מסתובבים עם חרבות וחץ וקשת?" או "למה לכולכם יש מחרוזות תואמות?"

ליאו עמד כולו בעמדת תקיפה, אבל לא נראה שהענק פונה לכיוונם או עושה משהו מחשיד. פרסי הרפה מאנקלוסמוס אבל עדיין השאיר את ידו בתוך הכיס.

"אתם השבעה החדשים שדמבלדור הזמין?" קול דק וקשוח אמר מאחוריהם וכל השבעה הסתובבו בבת אחת.

מולם עמדה אישה מבוגרת גבוהה עם ארשת פנים חמורה. היא לבשה גלימה שחורה כמו כולם, רק שלה היה הסמל של הוגוורטס על דש הגלימה ולא של אחד הבתים. השיער האפור שלה היה הדוק לגולגול חזק על קודקדה.

ליאו שנא אותה ממבט ראשון.

"כן," פרסי אומר וסוקר את האישה במבטו. "מי את?"

האישה מפנה את מבטה לכיוון פרסי וסוקרת אותו בעניין. "קוראים לי פרופסור מקגונגל, ודמבלדור שלח אותי להביא אתכם למשרדו."

"ולמה שנבטח בך שזה באמת מה שאת רוצה לעשות?" ליאו שואל בחשדנות ועיניה האפורות של פרפסור מקגונגל נפנות אליו. היא מביטה בו דרך המשקפיים הקטנות שלה בבלבול.

"למה שתבטחו בי?" היא חוזרת אחריו באי הבנה. "כי זה מה שדמבלדור ביקש ממני לעשות."

אנבת' נאנחת ומתקדמת לכיוון מקגונגל. "תסלחי לנו. זאת הייתה נסיעה ארוכה." היא אומרת ונועצת בליאו מבט מצמית. הוא כבר הזכיר את העובדה שבנות פשוט אוהבות אותו היום?

"זה בסדר." מקגונגל אומרת ומעבירה מבט קצר על כל השבעה ועמדות המגננה שלהם. "בואו אחרי."

כאשר מקגונגל מתחילה ללכת נחשפת מאחוריה טירה מפוארת שגורמת לנשימתו של ליאו להיעתק.

ממרחק כזה הוא לא יכול להיות בטוח, אבל הגודל שלה נראה בערך כמו מחנה החצויים יחד עם היער כפול חמש פעמים. חלונותיה הרבים מוארים ומבהירים את חושך הלילה ליד הטירה, ומנצנצים על פני מי האגם שנמצא לידה. יער עצום ממדים נמשך מסביב כל הטירה, עוטף אותה כמו חצי ירח.

הדבר הראשון שעובר לליאו בראש הוא: טירת דיסני. הוגוורטס היא טירת דיסני.

בזמן שבחן בעיניים יראות את הטירה שאר השבעה התחילו לעקוב אחרי מקגונגל לדרך אפר חשוכה, בכיוון ההפוך לשאר התלמידים.

ליאו נאנח ומתחיל לרוץ אחריהם. הרי מה יותר כיף מללכת בדרך חשוכה עם אישה שהם לא מכירים לכיוון טירת דיסני?

הפרק הקודם		הפרק הבא