היא והעיניים האפורות

וואי תקשיבו כל פעם שכתבתי את הפרק הוא נמחק לי ועוד כששמרתי אותו הוא לא נשמר.

כאילו מההההה?!??

טוב קודם כל אני רוצה להגיד תודה על ההערכה והאהבה שלכם.

זה לא מובן מאליו.

אני מצטערת שלא העליתי פרק, הייתי אצל סבתא שלי, ושכחתי את המחשב בבית.

טוב, אז הנה הוא.

אוהבת המון!!

"הרמיוני!"

הרמיוני בדיוק התקדמה לחדר המדריכים, כשג'יני קראה לה מאחור.

לא היה לה זמן אליה. היה לה על הראש את ארגון הנשף.

"הרמיוני!"

ג'יני הצליחה לתפוס את הרמיוני והיא כבר לא יכלה להתחמק.

"זה נכון הרמיוני?"

"מה נכון?"

"שאת מארגנת את נשף חג המולד!"

"כן ג'יני, אני מארגנת אותו, לאור העובדה שאני מדריכה ראשית וזוהי אחת מחובותי."

"היו לי כמה הצעות לנשף"

"לכי על זה."

"אוקי... היה לי רעיון שכל תלמיד ילבש בגד שמתאר את הבית שלו..."

"ג'יני, כל העניין זה שבערב הזה נהיה כולם אותו דבר. ביחד."

"אוקי אוקי... מה עם... תחרות ריקודים שהמנצחים מזכים את הבית שלהם ב100 נקודות?"

"כבר הקדמתי אותך."

"אה... אין לי עוד רעיונות..."

"אז כשיהיו לך דברי איתי, טוב?"

הרמיוני חייכה אל ג'יני והתקדמה אל עבר חדר המדריכים.

"אז עובדים על הנשף גריינג'ר?"

הרמיוני נבהלה ממש כשנכנסה ושמעה את קולו של דראקו, יושב על המיטה.

"אתה תמשיך להבהיל אותי ככה?"

"לאור העובדה שאני נהנה מזה... אז כן."

הרמיוני גלגלה את עיניה והתיישבה גם על המיטה.

"אוקי... נתחיל לעבוד על לוח הזמנים. ובלי צחוקים. אנחנו צריכים להיות רציניים."

"כן המפקדת." דראקו הצדיע להרמיוני ונשכב על גבו.

"אוקי, בפתיחה תהיה קבלת פנים."

"מן הסתם."

הרמיוני גלגלה את עיניה שוב וחזרה לרשימה שלה.

"אז חשבתי שיהיו בשני הצדדים של האולם שני שולחנות של כיבוד ארוכים שמתפרשים לאורך כל האולם. 

לגבי האוכל צריך לדבר עם הגמדונים אם הם מסוגלים להכין הכל. אם לא נשכור טבחים."

"אבל זאת העבודה שלהם."

"הם לא משרתים."

"לאור העובדה שהם משרתים אותי, הם כן."

"אתה צריך להעריך אותם יותר. הם עושים בשבילך הכל."

"שכחתי שאת הקמת את האלרגיה הזאת."

"אלרג"ה."

"מה שאמרת. בקיצור- הם משרתים, אם את רוצה ואם לא."

"אתה פשוט פוץ נפוח אתה יודע? פוץ נפוח ואידיוט שחושב שהוא משהו מיוחד, יותר טוב מכולם. לא נמאס לך קצת?"

"דיי גריינג'ר."

"כאילו, כל השנים אתה היית כזה מגעיל. הצקת והתעללת בי ובחברים שלי. תמיד קראת לי בוצדמית, בלי הפסקה, ולא חשבת שיש לי רגשות."

"תפסיקי גריינג'ר."

"לא, אל תעצור אותי. יודע מה? אני גאה להיות בוצדמית. כי אם להיות טהור דם זה להיות כמוך, פוץ נפוח ומגעיל שבגלל שבוצדמית עקפה אותו אז הוא משפיל אותה, מוריד אותה רמה, רק כי הוא לא יודע להתייחס בכבוד!"

"הרמיוני תפסיקי כבר!"

הרמיוני השתתקה כששמעה אותו אומר את שמה.

היא פשוט הביטה בו, הוא היה עצבני, ורציני. היא ראתה דמעות בעיניים שלו.

גם בשלה התחילו לרדת דמעות.

"איך קראת לי?"

דראקו התרומם לצורת ישיבה והתקרב להרמיוני.

הוא סובב את פלג גופו העליון וקירב את פניו.

"לאור העובדה שהמלחמה עברה הגיע הזמן שנקרא אחד לשני בשמות הפרטיים, אם אנחנו יודעים אותם." הוא לחש לה והתקרב לאוזן שלה.

"אני לא כמו פעם הרמיוני. כן אני מודה, הייתי פוץ נפוח וטיפש, ופגעתי בך. אני מצטער. אבל אני כבר לא אותו דבר.

מה שהיה היה. קרה. לא היה צריך לקרות. אני מצטער על כל דקה שהשפלתי אותך. ואני לא אשתמש במילה הזאת לעולם."

הרמיוני הצטמררה. היא הרגישה את הנשימות החמות שלו על עורה, ותוך כדי המילים שלו הרגישה דמעות יורדות.

דראקו הרחיק את פניו והביט בה.

"אני מצטער. באמת. עכשיו... יש לנו נשף לארגן לא?"

הוא חייך אליה והיא הנהנה.

*****

"ואוו, כבר מאוחר, כדאי שנרד לאכול."

הרמיוני הביטה בשעון, הנהנה לדראקו, ואחד אחרי השנייה יצאו מהחדר לאולם הגדול.

*****

"זה שח, ומט."

דראקו התערב עם הרמיוני שיוכל לנצח אותה בשחמט. הרמיוני פיקפקה בו ונתנה לו הזדמנות להוכיח את עצמו. להוכיח שהרמיוני לא הכי טובה במשהו אחד לפחות.

הרמיוני הביטה על לוח השחמט, ואחרי זה על דראקו, ואז עוד פעם על הלוח, ושוב על דראקו, כשפיה פעור.

"אבל, אבל איך?!"

"קוסם טוב אף פעם לא מגלה את סודותיו."

הרמיוני גלגלה את עיניה.

"טוב כדאי שנלך לישון. כבר מאוחר."

"כן המפקדת." דראקו נשכב על המיטה ועצם עין אחת.

הרמיוני גלגלה את עיניה והתקדמה למיטתה.

"אני נשבע שאם עוד פעם אחת תגלגלי אליי עיניים, אני לא יודע מה אעשה לך." הוא אמר, רגוע ושלו במיטתו.

"אני ממש מפחדת." אמר בציניות.

"הו, כדאי לך לפחד."

הרמיוני נשכבה במיטה והתכוונה לגלגל את עיניה, אבל אז נזכרה במה שהוא אמר. 

טוב, אולי היא קצת פחדה ממנו.

*****

שבועיים חלפו כל כך מהר, ונשארו יומיים בלבד לנשף.

הרמיוני הייתה לחוצה. 

לא בגלל שלא היה משהו מאורגן.

היא עוד לא מצאה לה בן זוג.

מה יחשבו התלמידים?

"הרמיוני קרה משהו?"

כנראה היא הייתה יותר מדי טרודה שהוציאה את זה על פניה.

"לא הארי, אני בסדר."

"בטוחה?"

"לא. לא מצאתי עוד בן זוג. אתה עם ג'יני ורון עם לבנדר."

"תלכי עם ידיד, רק בשביל הפואנטה. לאף אחד לא באמת אכפת עם מי את הולכת."

"אולי..."

היא התקדמה לשיעור שיקויים, כשקול קורא מאחוריה.

"הרמיוני!" זה היה בלייז.

"הרמיוני, חשבתי, שאולי בגלל שלאף אחד מאיתנו אין בן זוג, אולי נלך ביחד, כידידים."

הוקל להרמיוני כל כך.

"ברור, אין בעיה."

"מעולה. טוב... נתראה בשיעור?"

היא חייכה עליו והוא הלך לכיוון השני, לקחת את חפציו.

לפחות היא מסודרת מבחינת בן זוג.

השיעור עבר מהר, ועל הרמיוני היה לתכנן מאיפה לקנות שמלה.

לפני שהיא הלכה, יד תפסה אותה. היא הייתה קרה, אז היא ידעה מי זה.

"אני יכול לדבר איתך שנייה?"

"מה קרה דראקו?"

"חשבתי... שנלך שנינו יחד לנשף... רק מבחינה מיקצועית כמובן..."

"הייתי שמחה, אבל אני כבר הולכת עם מישהו..."

בדיוק אז קול נשמע מאחוריהם.

"דראקו! בדיוק מצאתי את השמלה המושלמת. כל מה שאני צריכה זה בן הזוג המושלם!"

"לא עכשיו פנסי."

"קרה משהו?"

הרמיוני סימנה לדראקו עם הראש שיסכים והוא הרים גבה ופנה לפנסי.

"ברור פנסי."

היא הדביקה לו נשיקה דביקה על הלחי והלכה מהכיתה.

"טוב אני אראה אותך בערב?"

"כן. בערב."

תחושת עקצוץ קלה מעל צד שמאל של החזה הייתה לדראקו, והוא ידע בדיוק מה התחושה.

אבל כמו שיאה לדראקו- הוא הכחיש אותה.

הפרק הקודם		הפרק הבא