העולם שבתוך העולם

טוב אז כמו שהבטחתי פרק עד סוף השבוע... מהפרק הזה יהיו ספוילרים אז אתם כבר יודעים מה לעשות... תהנו...

----

"בכל זאת" אמר אדוארד ואנחנו עלינו לרכבת. 
כולם נעצו בנו מבטים המומים "וואו זה פטתי" מלמל אדוארד במהירות שרק אנחנו נוכל לשמוע ולהבין "עכשיו יש לכל אחד מארבעתנו יש כבר איזה מאה מעריצים או מעריצות" המשיך במהירות, כולנו צחקנו. נכנסנו לאחד מהתאים והרכבת התחילה לנסוע . נשמעה דפיקה על דלת התא. 
"כן?" אמרה אליס, אל התא נכנסו שלושה נערים, שני ענקים עם שער שחור ואחד קטן ובלונדיני. 
"שלום," התחיל הבלונדיני "שמי הוא מאלפוי, דראקו מאלפוי," הציג את עצמו הנער הבלונדיני. 
"מה הוא חש את עצמו, ג'יימס בונד" קראתי בתוך מוחי לאדוארד, אדוארד הביט אלי וצחקק. 
"משהו מצחיק אותך?" התעצבן מאלפוי. 
"לא שום דבר, אני אדוארד," אדוארד שמע כנראה מחשבה בראשו של מאלפוי ואמר "כן, אבל יש לך טעות קטנה, אני הכי מבוגר מבינינו ואיך אני אסביר לך-הכי צעירה מביננו יכולה להיות סבתא שלך." אמר אדוארד ואני חייכתי, מאלפוי שתק לרגע ואז המשיך. "אוקי, אני מתנצל. כמו שבטח כבר הבנתם בעולם הקוסמים יש שתי עמדות, טהורי דם כמוני ובוצדמים ובוגדי דם כמו הוויזלים שאותם בטח כבר הספקתם להכיר, אם אתם רוצים להשתייך לחלק הנכון של עולם הקוסמים, בואו איתי." אמר והושיט את ידו ללחיצה, אדוארד שידע מה זומם מאלפוי אמר: 
"אנחנו נוותר על התענוג, אתה מבין בעולם כולו וזה לא משנה אם אתה ערפד, קוסם, איש זאב, משנה צורה או סתם בן אנוש רגיל יש שתי קבוצות, החכמים כמונו, כמו הוויזלים וכמו העלמה גריינג'ר והסתומים כמוך וכמו הוולטורי, שאתה ברוב סתימותך אפילו לא יודע מי הם, אז לפי דעתי, אנחנו נוכל להסתדר פה לבד, תודה ולהתראות!" אמר אדוארד ודחף אותם החוצה. 
"אד, אנילא יודע מה עובר עלייך אבל אתה ממש כועס ואני לא יכול להשתלט על זה," אמר ונעץ בי מבט חודר. 
"אני מצטערת, חשבתי שהילד הזה הולך לפגוע בנו וצדקתי, הוא באמת ניסה, הפעלתי מגן על כולנו" אמרתי והסרתי את המגןץ 
"תודה באמת" רטן ג'ספר והניח את ידו על אדוארד, אחרי שתי שניות אדוארד נראה שוב שלו ונינוח. 
"מה הם כבר חשבו?" שאלה אליס כשהייתה בטוחה שאדוארד נרגע. 
"הם שייכים לצד האפל של עולם הקסמי..." הוא השתתק ואחרי מאית השנייה נעמד ליד הדלת. 
"מצותתים לנו" אמר במהירות ופתח את הדלת. אל החדר נפלו שתי בנות. 
"אממ, שלום" מלמלה אחת מהן על הפנים של שתיהן התפשט סומק. 
"אני לא יודע מה קורה בעולם הקסמים, אבל בעולם שלנו אסור לצותת לשיחות של אנשים" אמר ג'ספר ונעמד לידן במהירות חושף, בצחוק כמובן, את שיניו הלבנות. 
"אל תדאגו אנחנו לא ננשך אתכן," אמרה אליס במתיקות בזמן שאני והיא נעמדנו לידן. 
"לפחות עדיין לא," אמרתי ברשעות, שנאתי שאנשים מקשיבים לשיחות לא שלהם. 
"אנחנו מצט, מצ..טע..רות" הן מלמלו יחדיו. 
"מקגונגל באה, מישהו ראה מה אנחנו עושים והלך לקרוא לה," אמר אדוארד, לא זזנו, מקגונגל לא יכולה להתעמת איתנו... 
"סליחה, מה קורה פה" נזפה מקגונגל שנכנסה לתא. 
"הם ניסו לנשוך אותנו" צפצפה אחת הבנות. 
"זה נכון?" שאלה מקגונגל והביטה לעברנו. 
"לא כמובן שלא" הרגיע אותה ג'ספר, גם מילולית וגם פיזית כמובן. 
"רק הסברנו להן כמה דברים" אמרה אליס במתיקות. 
"כן פשוט, בעולם שלנו לא מצותתים לשיחות" אמרתי בקול כועס. 
"וכנראה שבעולם הקוסמים זה לא מספיק ברור, נכון לבנדר ופראווטי?" שאל אדוארד. 
"איך אתה יודע את השמות שלנו" שאלה אחת הבנות. 
"אני יודע הכל," צחקק אדוארד "כן, גם את זה שאת דלוקה על ג'ספר" אדוארד המשיך לצעוק, הילדה שהוא דיבר אליה הסמיקה ואליס התעצבנה. 
"אתן צותתן לשיחה שלהם?" שאלה מקגונגל עצבנית. 
"כ...כ..כן" הן מלמלו יחדיו. 
"ושמעתן משהו?" היא שאלה אותן עצבנית. 
"למזלן לא." ענה אדוארד ולמרות מבטה השואל של מקגונגל הוא לא הרחיב. 
"טוב," ניסיתי לשבור את המתח, משהו שמאוד הופתעתי שג'ספר עוד לא עשה, כולם הסתכלו עלי. "אנחנו מבטיחים שלא נאיים עוד על תלמידים בנשיכה" ובמוחי המשכתי "פעם הבאה פשוט ננשוך אותם ישר" אדוארד צחקק ואני המשכתי "אבל נראה לי שהגיע הזמן שאנחנו נצא לריצה קטנה, מה דעתכם?" שאלתי את שאר בני משפחתי. 
"כן נראה לי תזמון מושלם" אמרה אליס וחייכה. 
"פרופסור, אנחנו נפגוש אתכם בטירה בסדר?" שאל ג'ספר. 
"כן, כן כמובן" אישרה מקגונגל את דבריו. 
"ואנחנו מאוד נשמח אם מישהו יכניס את החפצים שלנו פנימה, אנחנו פשוט לא מתכוונים לחזור לרכבת." אמר אדוארד 
"כן, כן כמובן, נראה לי שזה יהיה העונש של פראווטי ולבנדר." אמרה מקגונגל והביטה עליהן. 
"שיהיה לכם... צייד נעים" היא חייכה. 
"תודה" ענינו לה ולפני שהספיקה לומר משהו נוסף היא קפצה מהחלון. 
"הם כל כך יפים" 
"פשוט אלוהיים" 
"איזה מדהימות הבנות החדשות!" 
"לא נראה לי שהם אנושיים" 
את כל הדברים האלה שמענו כשירדנו מהרכבת וצחקנו.  
"וואו, זה עומד להיות קשה" אמרה אליס. 
"כן, נראה לי שיש שם כמה בנות שהיו מוכנות לעשות הרבה בשביל להיות עם אדוארד." צחקק ג'ספר. 
"אבל זה לא יעזור להן, אדוארד שלי" צחקקתי. 
"אבל אנחנו יודעים שלג'ספר יש לפחות מעריצה אחת, מה דעתך על לבנדר בראון ג'ספר?" צחק אדוארד, ג'ספר לא ענה. 
"אנחנו לא צריכים לצוד עכשיו, אנחנו צדנו אתמול." אמרה אליס. 
"נכון" אישר אדוארד את דבריה. 
"בואו נעשה מרוץ עם הרכבת!" התרגשתי, יגעתי שכולם יסכימו. 
"קדימה, היכון הכן צא!" אמר אדוארד וכולנו התחלנו לרוץ. 
מתוך חלונות הרכבת הביטו אלינו פרצופים נדהמים, באיזשהו שלב עברנו ליד החלון של הוויזלים, הארי, הרמיוני ועוד ילד אחד שמנמן עם שער שחור וילדה אחת בלונדינית ומבט חולמנית. 
דפקתי על החלון, הרמיוני פתחה אותו. 
"מה קורה?" שאלתי. 
"בסדר, למה אתם רצים?" היא שאלה. 
"כי זה כיף!" צחקקה אליס. 
"איפה הבנים?" שאל רון. 
"אוה הם, הם לא אוהבים לרוץ כל כך לאט, הם מקדימה." הסברתי. 
"לאט?" שאלה ג'יני נדהמת "תן רצות במהירות של 200 קמ"ש לפחות" היא זעקה 
"אנחנו יכולים לרוץ גם 350 קמ"ש, אדוארד ובלה יכולים להגיע אפילו ל-400..." הסבירה אליס. 
"400 קמ"ש?!" הזדעק הארי "אין מצב!" הוא מלמל. 
"כשאנחנו רצים עם משא זה קצת יותר איטי, אבל אם אתם רוצים  אתם יכולים לרוץ איתנו" אמרתי. 
"אנחנו רצים בקושי 15 קמ"ש, איך נוכל לרוץ איתכם?" שאלה הרמיוני, ספקנית. 
"ברור שלא לרוץ לרוץ, אנחנו נרוץ ונעשה לכם שק-קמח, רוצים?" שאלתי. 
"כן!זה יהיה אדיר!" אמרו פרד וג'ורג' יחד. 
"טוב רק רגע, אדוארד! ג'ספר! בואו רגע" לא צעקתי, דיברתי בקול רגיל. 
"הם לא ישמעו אותך" אמר רון 
"בטח ששמענו אותה" אמר ג'ספר כשהוא ואדוארד נעמדו לידנו. 
"קדימה מי רוצה? יש רק עוד רבע שעה ריצה שלנו לטירה, לרכבת זה ייקח קעוד שעה וחצי" ניסה אדוארד לשכנע. 
"אנחנו רוצים" אמרו פרד, ג'ורג', ג'יני והארי ביחד. 
"אתם לא עושים את זה, זה ממש מסוכן!" אמרה הרמיוני בקול תקיף. 
"אוי נו באמת הרמיוני" הרגיעה אליס. 
"קדימה, מי שרוצה שיקפוץ, אנחנו נתפוס אותו, תסמכו עלינו!" אמר ג'ספר. 
"אתם לא יכולים להרים אותנו!" הזדעקה ג'יני. 
"חחח, את מעליבה אותנו, כל אחד מאיתנו יכול להרים את ארבעתכם ביחד, קדימה תקפצו" עודד אותה אדוארד. 
הם קפצו, אני תפסתי את ג'יני, אליס את הארי, אדוארד את פרד וג'ספר את ג'ורג'. 
"נתראה בטירה צעקנו לרכבת" ואז נעמדנו. 
"קדימה תתפסו לשק קמח" ציווה אדוארד עליהם, הם צייתו ואחרי חצי דקה כל אחד מהם ישב על הגב שלנו כמו שצריך. 
"אממ, אם אתם נבהלים תעצמו את העיניים, זה באמת עוזר, תשאלו את בלה" מר אדוארד. 
חייכתי אליו ואמרתי "מניסיון." 
התחלנו לרוץ, שמעתי את נשימותיה של ג'יני על גבי. 
"אני יכולה יותר מהר אם את רוצה" אמרתי לה. 
"באמת? כן, ברור שאני רוצה!" היא אמרה, התחלתי לרוץ מהר, אדוארד הדביק אותי ועקפנו את הרכבת, ג'ספר ואליס היו קצת מאחורינו. 
"ווהו!!!" צהלו ארבעתם יחדיו. 
"כמה זמן אתם יכולים לרוץ ככה?" שאל הארי. 
"שבועות, עד שאנחנו צריכים לצוד" ענתה לו אליס. 
"וואו" אמרה ג'יני, מתרשמת. 
הטלפון שלי צלצל. 
"הלו?" עניתי. 
"הי אמא, זאת נסי" ברור שידעתי שזאת נסי, איזה מין אמא לא תזהה את הקול של ביתה? 
"ברור שידעתי שזאת את!" נזפתי "מה שלומכם?"היא ידעה למי התכוונתי. 
"מעולה! סת' וליאה רבו אתמול..." היא הוסיפה. 
"למה מה קרה?" שאלתי, סת' וליאה היו שני זאבים מהלהקה של ג'ייקוב. 
"בלה זהירות!" קרא ג'יני על גבי. 
"זה בסדר, אל תדאגי." נכנסנו ליער, אני זוכרת את הפעם הראשונה שאני רצתי עם אדוארד, למרות שזה היה בתקופתי האנושית,  בתוך יער, זה היה כל כך מפחיד. 
"מי זו?" שאלה נסי מהצד השני של הקו. 
"עזבי, אני עסוקה עכשיו, אני אספר לך אחר כך..." עניתי במהירות 
"טוב, בי אמא" היא אמרה ומשהו בקולה גרם לי להבין שאם לא אתקשר אליה בעשרים וארבע השעות הקרובות, היא תתקשר לאדוארד, אצטרך להזהיר אותו... 
"מי זאת היתה?" שאל אותי אדוארד. 
"נסי" עניתי בפשטות. 
"מה שלומה?" הוא שאל. 
"היא בסדר..." עניתי, "תתכונן, נראה לי שהיא מתחננת חקירה צולבת ואם היא תשמע אי התאמות אז היא תרד לפרטים" חייכתי, הוא הזהיר לי חיוך, התחלנו לראות את הטירה באופק, הרכבת הזדחלה מאחורינו. 
"תחרות עד לטירה?" שאלתי, אני ואדוארד היינו הכי מהירים במשפחת קאלן, אדוארד קצת יותר.... 
"צא!" הוא צעק ושנינו הגברנו את הקצב לקצה גבול היכולת שלנו. 
"אני ממליצה לכם לעצום את העיניים!" צעקתי אל ג'יני ופרד. 
"מסר מפרד-עכשיו את אומרת?!" אמר אדוארד, שנינו צחקנו. 
בשני קילומטרים האחרונים גם אני וגם אדוארד הגברנו את הקצב, כמובן שאדוארד ניצח.  
"ג'יני ופרד שואלים מי ניצח" צחקק אדוארד. 
"אדוארד ופרד, אדוארד הכי מהיר" עניתי לשאלתם המוחית של ג'יני ופרד,כשהגעתי מאית שנייה אחריהם. 
"קדימה אתם יכולים לרדת" אמרתי אל פרד וג'יני. 
"לא ממש" אמרה ג'יני. 
"אוה, נכון, אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי," אמרתי וחייכתי אל אדוארד. 
"מי ניצח?" שאלה אליס שבדיוק הגיעה. 
"אנחנו" אמר אדוארד. 
"ווי אמם אי נוט ספרייס." גיחך ג'ספר וטפח לו על הגב, הטפיחה הייתה כל כך חזקה ששמענו אנשים בתוך הטירה מחפשים את המקור. 
"קדימה רדו" אמרה אליס וארבעתנו התיישבנו על הרצפה. 
אחרי כחמש דקות שלקח להתאושש אמר הארי "זה היה א-ד-י-ר!!!!" 
"לגמרי" הסכימה ג'יני. 
"וואו" אמרו פרד וג'ורג' יחדיו. 
דלתות הטירה נפתחו, בכניסה עמד גבר מבוגר עם זקן לבן ארוך שהגיעה לו עד לברכיים ושער לבן כמעט באותו אורך. 
"פרד, ג'ורג', הארי וג'יני, כמה נחמד לראות אתכם שוב!" אמר להם ועל פני ו התפשט חיוך נעים. 
"טוב לראות אותך פרופסור!" ענו לו פרד וג'ורג' ביחד, הארי וג'יני חייכו ונופפו לעברו בידם. 
"אתם בטח משפחת קאלן," אמר ופנה אלינו, "נעים לפגוש אתכם" אמר והחיוך שעל פניו התרחב. 
"שלום שמי הוא ג'ספר" הציג את עצמו ג'ספר ושלח מבט מהסס לעבר אדוארד, אדוארד הנהן וג'ספר הושיט את ידו ללחיצה. 
"אני אליס" אמרה אליס במתיקות הרגילה והושיטה את ידה ללחיצה. 
"בלה" חייכתי והושטתי את ידי קדימה. 
"טוב לראות אותך שוב אלבוס, אתה בטח לא זוכר אותי, אני אדוארד." אמר אדוארד ועל פניו התפשט החיוך העקום שכל כך אהבתי. 
"אתה מכיר אותי?" שאל אלבוס, לא מאמין. 
"יותר טוב ממה שאתה חושב" אישר אדוארד, כולנו בהינו בו. 
"אני הייתי חבר טוב של אמך זיכרונה לברכה, הצלתי את חייך מספר פעמים בעבר." הסביר אדוארד, על פניו של אלבוס התפשטה הבעת הלם. 
" טוב אז נצטרך לדבר על זה מתישהו... בואו אחרי, עוד מעט שאר התלמידים יגיעו." אמר אלבוס ורמז לנו להיכנס אל הטירה. נכנסנו פנימה. 
"וואו" מלמלתי. 
"זה מזכיר לי את הארמון של המלכה אליזבת' השנייה!" מלמל ג'ספר. 
"כן, זה בערך מאותה תקופה אישר אלבוס. 
"וואו רגע, אתה הכרת את אליזבת' השנייה?" שאל ג'ורג' בתדהמה. 
"כן, למען האמת הכרתי גם את הראשונה..." צחקק ג'ספר. 
"וואו אתה זקן!" מלמל פרד. 
"לא, אתה פשוט תינוק" עקץ ג'ספר בחזרה. 
"אוי שכחתי, לא הצגתי את עצמי" אמר אלבוס ונעמד מולנו, נעצרנו "שלום שמי הוא אלבוס פרסיבל וולפריק בראיין דמבלדור, מנהל בית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות" הציג את עצמו וחייך אלינו. 
הארי, פרד, ג'ורג', ג'יני, אתם צריכם להיכנס עכשיו לאולם, התלמידים מתחילים להגיע, שאר בני משפחתכם לקחו את כל הדברים שלכם." אמר דמבלדור והם נכנסו לאולם. 
"טוב אז משפחת קאלן, ברוכים הבאים לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, אתם תכנסו כשפרופסור מקגונגל תגיד לכם, מיד אחרי שהיא תגמור עם תלמידי השנה הראשונה. אתם תכנסו מהחדר הצדדי שתכף אראה לכם, אני אציג אתכם, אסביר מדוע אתם פה ואתם תלכו ישר לשולחן גריפינדור, שם כל  הוויזלים, הארי והעלמה גרינג'ר יישבו, ברור?" שאל דמבלדור. 
"ברור כשמש" התבדחה אליס. 
"טוב אז בהצלחה לכולם, ושתהיה לכם שנת לימודים פוריה ומוצלחת." איחל דמבלדור כשנכנסנו לחדר קטן עם אח בוערת שבצידה השני היתה עוד דלת משם אלבוס נכנס אל מה ששיערנו שהיה האולם הגדול הוא באמת היה גדול. 
"וואו, האולם הזה הוא באמת גדול." מלמלה אליס. 
"תחשבו, אנחנו נצטרך לעבור את הילדים האלה כל יום" אמרתי 
"כן, בפציעות, את הבנות גם במחזור, לא נורא-יהיה טוב, אנחנו חזקים, אם נצטרך פשוט נצא לצוד לעיתים יותר תכופות, אני בטוחה שאף אחד לא יתנגד..." אמרה אליס. 
נשמעו קולות דיבור מכיוון האולם. 
"וואו איזה מחשבות מעצבנות," אמר אדוארד "ג'ספר, אם בעמצא הלילה אני אבוא ואנשק אותך אז תאשים את 315 הבנות ושלושת הבנים שהמחשבות שלהםפשוט צועקות לי במוח" צחקק אדוארד. 
"כנ"ל לגבייך אליס, רק שאצלך זה הפוך- 314 בנים וארבע בנות" הוא חייך. 
"מה איתי?" שאלתי-כאילו נעלבת 
"לך, יש כאן איזה 350 בנים בכיס עלייך-כן רק גברים אליס, אבל אם אני אנשק אותך, זה יהיה רק מרצון" אמר ונשק למצחי. 
מתוך האולם נשמעו מחיאות כפיים. 

----

הפעם עשיתי ארוך... תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא