ניצוץ של אהבה ונקמה

סירון חזר לבית סלית'רין, "החיוך הזה תמיד כבש את כולם..." אמר לעצמו בשקט, כך שאף אחד לא שמע, "ברור שמירטל תיפול בפח. זה ישבור לטום את הלב."
"אתה מדבר לעצמך?" שאלה פתאון אנאבל, שהופיעה משום מקום.
"פחח, מה? לא." ענה סירון בזיזלזול. 
"או-קי...?" אמרה אנאבל, "רוצה נלך לטייל יחד? אתה יודע...? אתה ואני?"
'אוי לא!' חשב סירון, 'היא תהרוס לי את כל התכנית!'
"הממ, סירון?" שאלה אנאבל, לא הבינה את הבעת פניו של סירון
סירון מיהר לומר, "יש לי המון שיעורים, אנאבל. אני חייב לסיים אותם."
אנאבל הייתה מופתעת, "ממתי אתה עושה שיעורים?" היא שאלה.
אך היא הסתובבה בבהלה ויצאה מחדר המועדון, מחשש שמה שאמרה הרגיז את סירון.
סירון נשם נשימת רווחה.
אסור ששום דבר יתמוטט, יש לו הזדמנות אחת ויחידה לנקום בטום,
והוא לא יפספס אותה בשום מחיר.
הוא ביקש מאחת בנות בית סלית'רין שתיכנס למעונות של הבנות ותיקרא למירטל.
ברגע שמירטל הגיעה, סירון שאל אותה, "רוצה נצא לטיול? נכיר אחד את השנייה?"
מירטל היססה, "או-קי."
"יופי!" אמר סירון בהתלהבות מזויפת, "בואי נלך לטייל מחוץ לטירה."
סירון ומירטל יצאו מטירת הוגוורטס,
סירון התחיל לספר למירטל בדיחות וסיפורי ילדות. מירטל אהבה את הבדיחות והסיפורים, ובין רגע, עוד פעם שחכה מטום.

טום הביט החוצה דרך החלון, שנמצא במעונות הבנים, הוא ראה את מירטל וסירון צוחקים יחד. 
טום הרגיש צביטה בלב 
צביטה כה כואבת שמצא את עצמו צורח: "איך את יכולה?!"
מירטל הטתה את ראשה לכיוון שממנו באה הצעקה,
וראתה את טום כולו אדום וזועף ומתנשף.
סירון חייך לעצמו חיוך קטן, אך הסתיר אותו מיד כדי שאיש לא יחשוד בו.
מירטל הייתה המומה. היא שכחה לגמרי מטום!
אך לפני שהספיקה לומר דבר בנושא, היא ראתה מבחוץ (כשמבטה מופנה לחלום של מעונות הבנים של בית סלית'רין) את טום, פתח בריצה ונעלם.
מירטל צעקה, "טום! חכה! בבקשה?" כמעט התחננה, אך זה היה מאוחר מידי. 
טום נעלם.
"אל תדאגי, מירטל." אמר סירון, ניוץ אפל היה לו בעיניים, "הוא לא שווה את זה. אם הוא לא מוכן לראות אותנו מסתובבים זו בעיה שלו."
מירטל נשארה ללא מילים.
"בחייך, מירטל..." המשיך סירון, "תקשיבי, אני כאן לצידך. את לא צריכה בחור קנאי שכל הזמן צריך שיגנו עליו."
"א-א-אבל..." גימגמה מירטל, מרוב הלם. "אנחנו רק צחקנו, וטום כנראה חושב שאתה עדיין בריון. תן לי לנסות לדבר איתו!" אמרה מירטל, במבט כועס.
"מירטל! טום לא רוצה שתדברי איתו!" כעס סירון, הוא רצה שתכניתו תעבוד, "אני מכיר את טום כבר כמה זמן... הוא לא ייסלח לך לא משנה מה הסיבה."
מירטל התחילה לבכות.
"די..." לחש סירון בקול מרגיע. "אל תבכי. יש לך אותי."
מירטל הסתכלה בעיניים דומעות בעיניו של סירון,
היא ראתה מבט מוכר בעיניו של סירון. היא הכירה את המבט הזה טוב.
היה זה מבט של ליגלוג, ניצחון וגאווה. היא ראתה את המבט הזה אצל כל כך הרבה אנשים
שיתנכלו לה ושפגעו בה.
אך את המבט הזה, בדיוק המבט הזה של סירון...
היא ראתה באופן משמעותי רק אצל ילדה אחת, 
המבט של...
אוליב הורנבי! 

הפרק הקודם		הפרק הבא