איסוף שושני העקרב

"אני משועמם" טדי מלמל ובהה מחוץ לחלון, הנוף החלומי כוסה בשכבה דקה של שלג שהמשיך לרדת ללא הפסקה מאתמול. לפני יומיים הוא בדיוק נפרד מן הבחורה השבועית ולא מיהן למצוא לעצמו אחרת, וכמו בכל שנה הוא החליט לבוא להתארח בבית משפחת פוטר למשך חלק מהחג עוזב את תפקידו הנחשק בתור מנהל אגף הקסום של מוזאון הלובר למשך חודש מתוק של חגים. הוא ישב על כורסה מרחפת דמויית ערסל וג'יימס יושב על רצפת חדרו ליידו עובר על חומר ההתמחות שלו בשירות משרד הקסמים בתור הילאי. "ג'יימסס" טדי ילל "משעמם לי" בהתאם לכך שערו האפרורי שינה את צבעו ללבן כשלג בחוץ ועיניו זהובות כשמש מאחורי העננים.
"תעזוב אותי, אני צריך לסיים את זה" ג'ימס מלמל ומבטו התרכז עוד יותר בדפים שלו, וזה בהחלט עיצבן את טדי שחטף לו אותם במהירות והחל לרפרף בהם ולהתרחק מג'ימס שרדף אחריו בחדר, "כן, כן אממ אני מבין" הוא אמר בהבנה מזויפת, "תחזיר לי את זה!" ג'ימס חצי צעק כשטדי העיף את הדפים ברחבי החדר מתגרה בו עוד יותר וכתחוצה מכך חוטף אחגרוף בכתף. ג'ימס התחיל לאסוף את הדפים בזעף בעוד שחיוכו של טדי נמוג, "מה יש לך, למה את כזה רציני?" טדי שאל בהיסוס, "כי זה רציני טד!  יש הרבה מתקפות לאחרונה על מוגלגים, באחרונה שהייתי רוב המשפחה נשחתה חוץ מהבת עוד לפני שסיפרתי לה שהמשפחה שלה מתה היא נראתה כל כך עצובה כאילו היא כבר ידעה"
"עצוב" טדי השיב ברצינות תהומית, "היא הייתה יפה?"
"מה?" ג'ימס שאל וצחוק קצר נפלט מפיו, "אני הרגע סיפרתי לך משהו מזעזע וזה מה שמעניין אותך? אתה כזה חמור"
"קדימה ג'ימס תודה אתה מחבב את המוגלגית היפה והמסכנה אני יכול לקרוא אותך כמו ספר פתוח בדיוק כמו שהבנתי את זה שהתמזמזת עם לואיסה פאניגן"
"זה לא ככה" ג'יימס הפנה לחברו את גבו ואסף את אחרון הניריות אבל לא לפני שטדי הבחין באדמומיות בלחיו של ג'ימס "הו בשם התחת הארור של סליתרין אתה מאוהב בה?"
"יש פעם ראשונה לכל דבר" ג'ימס משך בכתפיו מחייך חצי חיוך "אולי גם אצלך"
"לא, לא אצלי יש אנשים שנועדו להישאר לבד ג'ם" הריקנות בקולו הייתה שולית למדי כך שג'ימס לא הבחין בה "לפחות יהיה אפשר לפגוש את הבחורה?" טדי שאל לאחר שהתאפס במהירות בחיוך ערמומי. "אין סיכוי" ג'ימס התפרץ וצחק "היא ביישנית למדי וגם אין סיכוי שאני אתן לה לפגוש אותך אם יש משהו שאתה מצטייו בו זה לגנוב דברים שלא שלך"
"מתי עשיתי דבר כזה?" התמימות כיסתה את פניו של טדי, וגרמה לג'ימס להרים גבה "נו באמת כשהלכנו לדאבל דייט עם תאומות ובסוף הלכת עם שניהן."
"אהה נכון, דברה וג'וסי אני באמת צריך לשלוח להן ינשוף מתישהו ,להתעדכן, שמע אתה בטוח שאתה אוהב אותה אם לא אז אולי נוכל לצאת איתן עוד פעם"
"אני בטוח" החיוך שהיה על שפתיו של  ג'ימס התפוגג במהירות "אבל מה איתך טדי, אתה בטוח שאתה אוהב אותה" בעיניו של ג'ימס הייתה מין עצבות משולהבת עם כעס מעורפל.
"על מה אתה מדבר?" טדי שאל צוחק באופן לחוץ "אני חושב שאתה יודע" צבע עורו של ג'ימס הפך להיות אפור כחלכל כצבע המתאים לגופות עיניו חסרות הבעה ושפתיו איבדו כל צבע, "אתה מת" טדי ציין את המובן מאיליו בדיוק כשגופתו של ג'ימס התמוטטה ארצה נרקבת יותר ויותר בכל שניה.
--------------------------------------------

טדי התעורר בבהלה, והסתכל סביבו חצי מהבית היה מואר ובחוץ חושך מצריים הוא היה על הספה וטסה נשענת על כתפו, גופה עולה ויורד בהתאם לנשימותיה, לרגע אחד הוא התאפק לא להתרחק ממנה, להעיף אותה מעליו. החלום על ג'יימס גרם לו להרגיש רגשות אשמה  שהוא מעולם לא הרגיש במשך החצי השנה האחרונה בה הם יוצאים ביחד, קרה כבר הוא חשב על ג'ימס בשברירי שניה של התבוננות פנימית אבל לא ככה, הוא לא חלם חלומות מוחשיים כאלה על ג'יימס שחש  נבגד.  אבל המראה שלה שלווה וישנה הרגיע את קצב ליבו שדפק במהירות. עיניה ריפרפו מעט והיא התעוררה "טד" היא שיפשפה את עיניה מעיפה מעליהן את קורי השינה "מה קרה" היא שאלה,בקול צרוד.
"כלום" הוא קם מן הספא והרים אותה בקלות על זרועותיו, צווחה קטנה ברחה מפיה והיא אחזה בצווארון חולצתו, "תיאדור לופין תוריד אותי, אני מסוגלת ללכת בעצמי" היא נופפה בידיה וברגליה היא שנאה שרגליה לא על קרקע מוצקה זו אחת הסיבות שהיא סירבה לכל הצעה מצד טדי, לילי או אלבוס לנסות לטוס במטאטא ,"אנחנו באמת חייבים להפסיק להירדם פה" הוא אמר משועשע מהבעתה הישנונית אך הזעופה אבל פניו עדיין נפולות מן החלום הנורא, הוא נכנס לחדר השינה מכבה בדרכו את האורות והניח את טסה על המיטה, נמנע מלהביט בעיניה שבניגוד אליו ננעצו בפניו.
"אתה בסדר?" היא שאלה בקול עדין, "כן זה היה רק חלום רע" הוא הפטיר בידו, ונשכב לצידה ראשו נח את זרועו, "על מה חלמת?"
הוא נשך את שפתו התחתונה מהסס לרגע, שערו בעל גווני השמיים משתנה לצבע זהוב כמו זריחת השמש, ואז חיוך מטופש התפשט על פניו "חלמתי שאני במיטה וכשהתעוררתי הייתי לבוש בבגדי סבתא וילדה קטנה ומכוערת מאוד שהיא בעצם הייתה אלבוס בשמלה פרחונית מתחילה לשאול אותי 'סבתא למה העיניים שלך כאלו גדולות'  וזה המשיך ככה עד שלילי בבגדי צייד חתכה לי את הבטן, חוויה מאוד לא נעימה כמו שאת יכולה לתאר לעצמך"
פיה של טסה נקפץ  אבל היה ניכר עליה שהיא מנסה לא לחייך, היא הפנתה את גבה אליו "אתה אידיוט ושקרן"
"אולי" טדי הודה  במתיקות מרירה ורכן אליה  פיו נוגע בעורפה  וזה שיכר אותו כך שפיו הוציא מילים שהוא לא שם לב שהוא החל לומר "אבל אני אידיוט שקרן  שאוהב אותך " ואז הוא השתתק בבת אחת הוא חש את טסה נוקשה בדיוק כמוהו, למרות שהם היו ביחד כבר חצי שנה אף אחד מהם לא אמר לשני 'אני אוהב אותך', מוזר ככל שיהיה אך לשניהם יש פתיחות נפשית של גמדון בית ממורמר וזקן. "אני-" הוא החל לומר בחלישות ואז בפתאומיות הסתובב מפנה לה את גבו, העתק מדויק וסימטרי שלה.
טסה הייתה הראשונה לזוז, "טדי גם אני אוהבת אותך" היא לחשה בעדינות מציצה בו נושם נשימות עמוקות ועיניו עצומת בחוזקה, "זה עד כדי כך נורא" נימת האכזבה לא יכלה להעלם מקולה למרות שהיא השתדלה שלא תהיה שם. "זה לא בגלל זה" הוא מיהר לומר והתיישב גם, הוא עדיין מתנשם בחוזקה, ליבו דופק במהירות באופן שהזכיר התקף חרדה, "אז?"
"אני לא אמרתי את זה אף פעם"
"גם אני לא אמרתי את זה לך אף פעם עד עכשיו... אז מה?"
"לא טסה את לא מבינה... אני לא אמרתי לאף אחד את זה אף פעם"
"לאף אחד?" עיניה של טסה התרחבו "סבתא שלך?, הארי פוטר? אפילו לא לג'ימס, אלבוס או לילי?" טדי נענע את ראשה לשלילה והשפיל את ראשו, טסה הסתכלה עליו, קשיי הנשימה שלו התגברו, היא לא יכלה שלא לתהות איזה אדם לא אומר "אני אוהב אותך" למשפחה שלו אבל בו זמנית חמימות מוזרה התפשטה  בה, היא אחזה בפניו של טדי מסובבת את ראשו כך שהוא יפנה אליה, "תסתכל עלי" היא תפסה את ידו והניחה אותה על קצה צווארה,"תנשום מתי שאני נושמת" היא לקחה נשימות עמוקות ועיניו שהתמקדו בעיניה שינו את צבען לאט לאט לצבע חום בהיר כמו דבש, הלב שלו נרגע וכך גם הנשימות אבל הפעם כשהוא פעם המהר זה לא היה בגלל עובדה מטופשת אלה בגלל שפניה של טסה היו קרובות לפניו בצורה כמעט מסוכנת, הוא יכל להבחין בירוק המועט שעיטר את עיניה החומות, בכל נמש ונקודת חן שהתחבאה בפניה, ידו  השניה זחלה אל עורפה בעוד שידה של טסה עדיין על פניו מלטפת את קו הלסת שלה ובבת אחת הוא משך אותה אליו, הנשיקה הזו הייתה אחרת, לא הייתה שום רשמיות או הססניות בה, הוא הצמיד אותה קרוב יותר צורך אותה כאילו היא הייתה האור שיוביל אותו לגאולה או האוויר בזמן שהוא טובע, הם התנתקו רק בכדי לנשום אוויר "טסה שלי" טדי לחש באוזנה ונושק למצחה, מחבק אותה נשען על המיטה בחזרה ולא משחרר, היא דמתה לנסיכה ברגע ההוא, ליפיפיה הנרדמת וכמו באגדה היא נרדמה מוקפת בנער שהיה שילוב של קוצים וורדים.
טדי לא רצה לחזור לישון, לא אחרי החלום ההוא אבל הוא לא יכל לשלוט בזה, כשהיא הייתה לידו, היא הייתה כמו סם הרגעה ועיניו בניגוד לרצונו רפרפו "אני באמת אוהב אותה ג'יימי אני נשבע" הוא בלע את המילים שניה לפני שנירדם  

"תפתחו את זה" סקורפיו אמר בזמן שהושיט לאביו ולחמיו מעטפה חומה , הוא ישב מולם לצד לילי במסעדת הקוסמים הקטנה בהוגסמיד כשג'ימס הקטן יושב על כיסא ילדים מכושף שמנקה כל לכלוך וכתם מן פניו.
"מה זה?" הארי פוטר שאל והתגודד לצד אישתו ודראקו  בזמן שג'יני פתחה את המעטפה, בתוכה הייתה תמונה של בית קרקע גדול. "למה יש פה תמונה של בית?" דראקו שאל תמוהה מביט אל בנו במבט שואל "אני וסקורפיו החלתנו לעבור קצת יותר קרוב אל כולכם" לילי אמרה והניחה את ידיה על ביטנה, "חשבנו שהבית יהיה קצת צפוף מידי בעוד כמה זמן" היא הוסיפה עם חיוך מסתורי, "על מה את מדברת חומד" הארי שאל מבט טיפשי על פניו וג'יני לעומת שני הגברים שלצידה נאנחה, "בשם מרלין, אני מוקפת בחבורת גברים אדישים ואטומים" היא מלמלה והביטה בהארי ובדראקו  ולאחר כמה שניות של דממה שצרמה בעיקר לשניים האחרונים ג'יני הבהירה להם בשתי מילים פשוטות "היא בהריון" והתרוממה ממקומה "אני כל כך שמחה בשבילכם מותק" היא חיבקה בחוזקה את ביתה הקטנה "אתם יודעים מה מין התינוק?" סקרופיו הנהן פונה בעיקר לג'יני אבל גם להארי ולדראקו שהיו מאובנים במקומם, "זו בת, לא רצינו לספר לפני שנהיה בטוחים שהכל סגור בקשר לבית".
"אני הולך להיות סבא?" דראקו שאל בעיקר את עצמו, "אתה כבר סבא" הארי הבהיר לו והתרומם ממקומו לחבק את ביתו " אבל לא לבת, אתם בטוחים שאתם בטוחים?, אף פעם לא הייתה בת בשושלת מאלפוי, אין סיכוי שזה זכר נשי אולי ?"
לילי נאנחה משועשעת מעט "אנחנו בטוחים, אני בטוחה שבת קטנה לא תפגע בך דראקו"
"אני לא בטוח בקשר לזה חומד" הארי צחקק וחיוך זדוני על פניו "הרמיוני הייתה בת קטנה והיא בהחלט יעדה איך להחטיף אגרוף טוב כשהיה צריך"
"או שתוק" דראקו ירק לעבר אויבו המושבע לשעבר  וגם התרומם לחבק את בנו ואז את לילי "למרות שזה נוגד את חוקי הטבע אני שמח לשמוע את זה, אני מניח"
"גם אנחנו שמחים כי עם הילד של אלבוס בדרך שיעסיק את אמא ואבא שלי חשבנו שאולי אתה תוכל לעשות ביביסיטר לג'ימס ולתינוקת הקטנה שתבוא בתדירות יותר גבוהה"
"אני!" דראקו הסתכל על שני המבוגריחם הצעירים בהפתעה וחזר לשבת במקומו מולם, "לבד? עם ילד בן שלוש אני יכול להתמודד אבל עם שניים.."
"אל תדאג כבר אירגנו תגבורת בשבילך בעת הצורך" סקרופיו חייך חיוך ערמומי "אבל אם תצתרך להאשים מישהו בעתיד רק תדע שזה היה רעיון של לילי"
"על מה אתם מדברים שניכם?" ג'יני שאלה מסתכלת עליהם בסקרנות "אתם כבר תראו" לילי השיבה.

הפרק הקודם		הפרק הבא