הריב המזויף של אתנה ופוסידון

"פרסי!", קראה אנבת', "כבר קנית חליפה?"

"עדיין לא", ענה פרסי, "בדיוק דיברתי עם הבעלים של האולם, אני כבר אסע מחר."

"אתה לא יכול לנסוע מחר", אמרה אנבת' בלחץ, "החתונה עוד יומיים וכלום עוד לא מוכן!"

"יהיה בסדר", הרגיע אותה פרסי, "העיקר שזה יהיה מאחורינו..."

 "אתה לא חושב שההורים שלנו יודעים שאנחנו מתחתנים?"

"אמ...", אמר פרסי, "אולי..."

"בסך-הכל הם אלים, לא?", המשיכה אנבת', "הם בטוח יודעים!"

"את לא חושבת שאם הם היו יודעים הם היו עושים משהו?"

"אני לא יודעת", אמרה אנבת', "אבל משהו פה ממש מסריח."

בינתיים באולימפוס:

"אתנה!", קרא פוסידון.

הוא עדיין כעס עליה, אבל לא יכל להתאפק יותר.

"מה?", היא ענתה בכעס.

"זה בקשר לפרסי ואנבת', - "

"מה, מה איתם?", קטעה אותו אתנה.

"אז ככה, עקבתי אחריהם קצת וגיליתי ש - "

"מה, מה גילית?"

"אולי תפסיקי לקטוע אותי?", התעצבן פוסידון, "בסוף אני לא אספר לך."

"נו, ספר כבר", ביקשה אתנה בחוסר סבלנות.

"גיליתי שהם מתכננים להתחתן בסתר."

"מה?!", צעקה אתנה, "מתי?!"

"עוד יומיים...", ענה פוסידון.

"רגע, זה אומר שהם כן אוהבים אחד את השני!", קראה אתנה בהתרגשות.

"בדיוק", אמר פוסידון.

"אוקיי, אז אחד מאיתנו צריך ללכת לספר להם, אתה יודע..."

"את בטוחה שזה רעיון טוב?", שאל פוסידון בחשש, "הם לא יכעסו?"

"גם אם כן, צריך לספר להם", אמרה אתנה בנחישות.

"אוקיי, אוקיי, אני הולך."

נשמעה דפיקה בדלת.

"אנבת'!", צעק פרסי מחדר השינה, "תפתחי את הדלת!"

"אני פותחת, אני פותחת", מלמלה אנבת', "איזה עצלן אתה."

"אנבת'", אמר פוסידון, שניסה להיכנס לביתם בלי הצלחה, (אנבת' לא נתנה לא לעבור...), "נחמד לראות אותך, איפה פרסי?"

"אה... איפה פרסי?", היא גמגמה, "נראה לי שהוא בחדר השינה, חכה פה רגע ואני אקרא לו."

היא סגרה לו את הדלת בפרצוף ורצה מהר אל פרסי.

"רגע, אנבת', אני יכול להיכנס? אני אחכה לו בסלון."

"רק שניה, אני פשוט צריכה לסדר פה משהו, אני עוד רגע אכניס אותך."

היא נכנסה לחדר השינה שלהם ולחשה לפרסי בדאגה:

"קום מהמיטה מוח-אצה, מהר, אבא שלך פה! בוא תעזור לי רגע להחביא את השמלה ואת כל הדברים שקשורים לחתונה!"

פרסי קם מהר ועזר לאנבת' לזרוק את כל הדברים מתחת למיטה ובתוך הארון.

אחר כך הוא הלך ופתח את הדלת, מתנשף.

"היי אבא, מה אתה עושה פה?", שאל פרסי, שעוד היה לחוץ שאולי הוא ואנבת' שכחו להחביא משהו.

"פרסי, אני צריך לדבר איתך", אמר פוסידון ברצינות, "בעצם גם עם אנבת', אולי נצא לטייל בגינה ונדבר בשקט?"

"קר בחוץ ויורד גשם, מה אתה רציני?!", פרסי הכניס את פוסידון בלית ברירה.

"טוב, תקרא לאנבת'."

"אנבת'!", קרא פרסי, "אבא שלי רוצה לדבר עם שנינו!"

אנבת' יצאה מחדר השינה והתישבה ליד פרסי.

"על מה רצית לדבר איתנו?", היא שאלה במתיקות מזויפת.

"על החתונה שלכם." 

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא