האחים וויזלי

לצערי לא הצטרפו אלינו עוד ילדים... אבל תודה לכל אלה שנרשמו!!

"תירגע ג'ורג' נשאר לנו רק עוד שבוע" אמר פרד לאחיו אחרי שזה התחיל לבכות עליו "אני כבר לא יכול, שלושה שבועות שאני לא איתך ועדיין נשארו לנו 7 ימים" אמר ג'ורג' ממרר בבכי.

"הכל בסדר, הכל בסדר" אמר פרד מנסה להרגיע את אחיו אבל גם הוא בנימה עצובה, "תודה פרד, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך" אמר ג'ורג' בבכי מחבק את פרד ובפיו עולה חיוך קטן, ופרד לוחש "אני אוהב אותך ג'ורג',מתחילים לראות לפרד דמעות בעיניים, ושניהם נרדמו.

מולי מצאה את שניהם מחובקים עם דמעות בעיניים, והרגישה רחמים, אבל היא כל הזמן הזכירה לעצמה "זה מגיע להם הם הרעילו את אחיהם, זה מגיע להם העונש הזה" היא חזרה על זה שוב ושוב בתוך ראשה אבל רגשות הרחמים והאשמה לא הרפו ממנה, היא באה אל בניה וחיבקה אתם וככה הם התעוררו מחובקים ואמם מחבקת אותם.

"אתם בסדר בנים?" שאלה מולי בקול מרגיע, שני הבנים ניגבו מהר את הדמעות מפניהם וניסו להגיד בקול הכי רגיל שלהם "כן ברור, למה שלא נהיה בסדר" גברת וויזלי חייכה ואמרה "תראו אני חושבת שאתם מאוד השתפרתם בהתנהגות שלכם ואני חשבתי על זה ואני חושבת שמחר תהיו מוכנים ללכת לחדר שלכם לא?" אמרה מולי וחייכה חיוך גדול ומרגיע יותר, אורו פניהם של התאומים ומיד הם חיבקו את אימם ואמרו "כן אמא, תודה אמא, אוהבים אותך…" אמרו שני הבנים בתודה גדולה וחייכו כמו שלא חייכו בחיים שלהם אפילו לא כמו שביל טעם את הממתקיא והתחיל להקיא כל כך הרבה…. מולי עזרה לג'ורג' לאסוף את הדברים המפוזרים שלו שהצטברו במשך שלושה שבועות אבל שני האחים אספו אותם מהר ובחיוך גדול.

סליחה שעצרתי את הפרק הנה ההמשך!

"וואו ג'ורג' תחשוב שהיינו אמורים להיות כל השבוע הזה בחדרים נפרדים כמו שלושת השבועות הגרועים ביותר בחיי" אבר פרד כשהוא שוכב במיטתו ומדבר אל ג'ורג' ששכב במיטה לידו, "כן אה" ענה לו ג'ורג' בחיוך, פרד חייך.

"אתה יודע" התחיל פרד לומר "שבכל לילה הייתי אומר לילה טוב ואז מסתכל במיטה שלך ונזכר איפה אתה..." הייתה שתיקה מביכה וארוכה אבל פרד קטע אותה ואמר "אני לא מאמין שעכשיו מישהו אשכרה יענה לי על זה" אמר פרד בנימה כמו של מישהו שמדבר עם אנשים בפעם הראשונה, ג'ורג' שתק הוא עדיין חשב  על הכל, על מה שקרה לפני שלושה שבועות על הצעקות של אמו, על העונש, על הניחומים של איביו, על ההקלה על העונש... ראשו כמעט התפוצץ ממחשבות שהתרוצצו בראשו והוא אפילו לא שמע את פרד שסיפר על זה שהדמעות שלו היו לא אמיתיות והכל היה חלק מהתכנון שלו, גם ההקלה של העונש... ג'ורג' רק הינהן מדי פעם ואמר כן,נכון או בהחלט הוא רק שקע במחשבות שלו ואז שמע קול רחוק "ג'ורג' מה אתה חושב שהיה קורה?" ג'ורג' חזר למציאות ואמר "רגע, מה?" מה אתה חושב שהיה קורה אם לא הייתי עושה את זה?" "את מה על מה אתה מדבר" ענה לו ג'ורג' בבלבול מוחלט "ג'ורג' מה איתך הרגע דיברנו על זה" אמר בתדהמה פרד, "אה,כן, פשוט אני-אני פשוט, נרדמתי לר-לרגע" אמר ג'ורג' בעודו משתעל ומנסה לסדר את המילים, "אה אוקיי אז אני עשי- לא שוב אין לי כוח לחזור על זה שוב.... טוב לילה ג'ורג'" "לילה טוב פרד" "וואו זה עובד ענו לי" אמר פרד בתדהמה מזוייפת ושניהם צחקו, כיבו אורות ונרדמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא