let me love you

הארי בהה במכתב, נדהם. 

לא הגיוני. לא הגיוני שדראקו מאלפוי כתב את המכתב הזה. הוא כותב... שהוא אוהב את הארי. הארי הסתכל שוב במכתב, מנסה למצוא משהו מזוייף, אולי. אולי משהו שיוכיח שזה בצחוק, שזה מתיחה. למה הוא כתב את זה? למה הוא מר את זה בכיס? 

קיפל את המכתב והחזיר אותו לכיסו. הוא חייב לדבר עם מאלפוי. חייב. חייב לדעת מה פשר המכתב.

הארי יצא לחדר המועדון. רון רץ אליו. 

"למה נעלמת? בוא, אימון קווידיץ'!"

"תגיד לווד שאני חולה," פלט הארי. הוא באמת הרגיש חולה. 

"מה, אתה נורמלי? אתה רוצה שסלית'רין ינצחו? בוא, חבר, תתגבר על החולי." רון משך בזרועו. 

"אני הולך למרפאה," אמר הארי. 

"חלאס, ראש צלקת, אתה בא וזהו."

הארי השתחרר מרון ויצא מחדר המועדון. 

הוא החל לטייל במסדרונות, מבולבל לחלוטין. 

הוא לא יכל להפסיק לחשוב ל מה שהיה כתוב בפתק המשונה. 

הוא רצה לפגוש את דראקו, לדבר איתו. 

כשעבר על פני מקלחת המדריכים, דראקו יצא משם, שערו מטפטף, לבוש גלימה רטובה, וזועף. 

"דראקו!" קפץ הארי. 

דראקו הביט בו. 

"דראקו?"

סומק כיסה את לחייו. 

"אני חייב לדבר איתך," מלמל הארי. 

"טוב..."

הארי הוציא את הפתק מכיסו. דראקו קפא. 

"זה... שלי!" צעק והחוויר. "קראת את זה?"

"כן," לחש הארי, "קראתי."

דראקו הסמיק. הוא כיסה את פניו בכפות-ידיו. 

"בן זונה. פוטר מסריח!"

"תרגע רגע, אני... אני מרגיש כמוך."

פיו של דראקו נפער. 

"מה?!"

"מה ששמעת... כל מה שכתבת, ככה אני מרגיש..."

"אתה...  אתה אוהב אותי?" שאל דראקו בתדהמה, והתקרב אל הארי. "או שאתה צוחק עליי, פוטר?"

"אני... אני באמת אוהב אותך," הארי בלע רוק והשפיל את מבטו, "אם באמת התכוונת למה שכתבת..."

"התכוונתי." חיוך האיר את פניו של דראקו, והוא חיבק את הארי, וצחק צחוק משוחרר. 

הארי תפס בצידי פניו של דראקו, והצמיד את שפתיו לשפתיו הרטובות מעט (מהאבטיה) של דראקו. 

דראקו נענה לו, מצמיד אליו את הארי ומנשק אותו. 

לפתע הארי התנתק ממנו בהילות, והביט מעל לכתפו של דראקו. 

דראקו הביט גם. 

ילדה גבוהה ורזה הביטה בהם, בהבעה פגועה במיוחד, ודמעה על לחיה. 

ילדה ג'ינג'ית, שחשבה שהארי שלה. 

ג'יני. 

הפרק הקודם		הפרק הבא