הנקמה

"יש לי רעיון!" קראה ג'יני למחרת. כבר חצי שעה היא ודראקו ניסו לתכנן את הנקמה ברון, הארי והרמיוני.

"עוד אחד מהרעיונות שלך?" שאל דראקו ללא תקווה. בחצי שעה האחרונה ג'יני הציעה מלא רעיונות ודראקו פסל את כולם.

"נו, תקשיב!" קראה ג'יני, "הפעם זה באמת רעיון טוב!"

"אמרת את זה על כל אחד מהרעיונות הגרועים שלך," מלמל דראקו.

"אז ככה," התחילה ג'יני, מתעלמת מדבריו, "אנחנו נלך אל רון, הארי והרמיוני -"

"כבר גרוע," קטע אותה דראקו.

"דראקו!" מחתה ג'יני.

"אוקיי, אוקיי, אני מקשיב," הוא אמר, "אני אפסול אותו בסוף," מלמל לעצמו.

"שלא תחשוב שלא שמעתי אותך," אמרה ג'יני.

"לא אמרתי כלום," היתמם דראקו.

ג'יני התעלמה ממנו שוב והמשיכה. "אז אנחנו נלך אל רון, הארי והרמיוני, ונגיד להם שאנחנו סולחים להם על מה שעשו -"

"מה?!" קרא דראקו, "הפתרון שלך לנקמה זה לסלוח להם? אני לא מאמין."

"אולי תשתוק כבר ותתחיל להקשיב לי?" קראה ג'יני והמשיכה, "אנחנו רק נגיד להם שאנחנו סולחים להם, זה עוד לא הסוף."

דראקו נשם לרווחה.

"כמתנת פיוס נביא להם קופסת צפרדעי שוקולד ו-"

"רגע, רגע," קטע אותה דראקו, "הם מנסים להפריד בינינו ואת רוצה להביא להם שוקולד? למה לי את לא מביאה שוקולד? אני צריך להיפרד ממך בשביל זה?"

"פריביוס!" קראה ג'יני. היא למדה את הלחש הזה מדראקו והוא עזר לה בעיקר נגד האחים המעצבנים שלה. הוא גרם לאי יכולת דיבור. "תחשוב פעמיים לפני שאתה מלמד אותי לחשים," אמרה ג'יני וצחקה.

דראקו חסר האונים ישב בשקט והקשיב.

"לשוקולד נוסיף שיקוי-אהבה והם כבר יסתבכו לבד," סיימה ג'יני ושיחררה את דראקו מהלחש.

"אני לא מאמין שאני אומר את זה," אמר דראקו, "אבל... זה רעיון מצוין! איך לא חשבתי על זה?"

* * *

הארי קם מאושר ממיטתו. כל הלילה הוא חלם על הרמיוני. הוא כבר התחיל להתגעגע אליה. הוא ירד לחדר המועדון הריק של גריפינדור. "אני לא מאמין שחלמתי עליה כל הלילה..." מלמל לעצמו.

"בוקר טוב!" קפצה עליו הרמיוני וחיבקה אותו מאחורה. "על מי חלמת כל הלילה?" היא שאלה בחשדנות.

"אהההה!" נבהל הארי והסמיק, "בוקר טוב גם לך..." גמגם במבוכה והתעלם משאלתה.

"מה אתה נבהל?" צחקה הרמיוני.

"לא נבהלתי!" היתמם הארי.

"כן נבהלת," אמרה הרמיוני. היא הביטה ימינה ושמאלה בדרמטיות, כדי לוודא שהם באמת לבד בחדר המועדון. "אין פה אף אחד חוץ מאיתנו..." לחשה הרמיוני ונישקה אותו.

הארי נענה מיד לנשיקה, שתכנן בחלומותיו. לאחר כמה דקות של נשיקות, הציעה הרמיוני שילכו לארוחת בוקר. הארי הסכים והם יצאו מחדר המועדון.

הארי לא ידע מה לעשות. הוא פשוט הלך אחרי הרמיוני בשתיקה. הרמיוני, לעומתו, דיברה כל הדרך על שיעורי-בית ודברים מהסוג הזה. הארי הנהן מדי פעם, לא מבין על מה היא מדברת.

הם הגיעו לאולם הגדול והתחילו לאכול. לאחר כמה דקות, שבהן אכלו הארי והרמיוני בשתיקה, הגיעו לאולם עוד כמה תלמידים מגריפינדור, וביניהם רון.

"רון!" קראה הרמיוני, שרק עכשיו נזכרה מה קרה בלילה שעבר. "בוא רגע!"

רון התעלם ממנה והמשיך ללכת עם דין. הם התיישבו בצד השני של השולחן.

"תעזבי אותו," הציע הארי, "תני לו להירגע."

"טוב, בשיעור הוא כבר יהיה חייב לדבר איתנו," הסכימה הרמיוני, "לא יהיה לו לאן לברוח."

ארוחת-הבוקר נגמרה. הרמיוני הסתכלה בשעון ואמרה להארי בדאגה: "בוא מהר, אנחנו מאחרים לגילוי עתידות!"

"הרמיוני," הרגיע אותה הארי, "זאת טרלוני, היא לא תעשה לנו כלום גם אם נאחר קצת."

"אוף, אתה לא מבין," התעצבנה הרמיוני ומשכה אותו מהספסל. הם הגיעו לכיתה והתיישבו ליד רון. פתאום הוא קם.

"פרופסור טרלוני?" שאל רון.

"כן, וויזלי?" היא ענתה.

"אה... אני יכול ללכת לשבת ליד דין?" ביקש, "בבקשה?"

"כמובן," השיבה טרלוני, "אתה יכול לשבת איפה שאתה רוצה."

"תודה," אמר רון והתיישב ליד דין.

טרלוני חילקה לכל התלמידים כדורי בדולח וביקשה מהם לספר מה הם רואים.

"כן?" היא אמרה כשראתה את רון מרים את ידו, "אתה עוד פעם רוצה להחליף מקום?"

"לא," הוא אמר במבוכה, "אני פשוט לא רואה פה כלום."

טרלוני ניגשה אליו ופתחה את פיה באימה.

"מה, מה את רואה?" שאל רון שהתחיל להלחץ.

"אתה הולך למות."

הפרק הקודם		הפרק הבא