אלים אדירים

ג´ין, אליזבת´ ואני בהינו בפה פעור במקום הזה. הכי מצא חן בעיניי המטווח לחץ וקשת. ג´ין הסתכלה על הסירות קאנו. אליזבת´ הסתכלה על המגרש. נאנחתי בציפייה. ג´ייסון סימן לנו לבוא איתו, והלכנו לבניין הגדול האדום. קפאתי במקום כשהגענו לכניסה. היה שם בן אדם בכיסא גלגלים, ואיש עם חולצה סגולה ששתה מיץ ענבים, כנראה. הם הסתכלו עלינו. האיש בכיסא הגלגלים חייך אלינו. "ג´ייסון! ברוך שובך. אני רואה שהצלחת להגיע בשלום" אמר. ג´ייסון הנהן. "אז כירון, אלה הם אליזבת´, ג´ין, ומייקל. הם לא יודעים על זה שהם חצויים" אמר. כירון הנהן. בהינו בו בפליאה. כירון? המורה של אכילס וכול אלה? הוא חייך אלינו, וג´ייסון הלך לאיזור של הביתנים. "ברוכים הבאים למחנה החצויים ומחנה יופיטר, אני כירון וזה מר ד´" אמר לנו. שתקנו. "מר ד´ זה קיצור של משהו?" ג´ין הצליחה לשאול. מר ד´ הסתכל עליה, והיא הסמיקה. "לשמות יש כוח, ילדונת. ואני אל היין" הוא אמר. נזכרתי מיד במיתולוגיה היוונית. ´דיוניסוס- אל היין. בעבר הוא היה חצויי גם, אבל הוא הפך לאל כשהמציא לבני תמותה את היין.´ ככה היה כתוב שם. נראה שאליזבת´ גם נזכרה בספר. ג´ין נראתה מתוחה. "מה זה המקום הזה?" שאלתי. כירון חייך אליי. "זה מחנה החצויים, בית לילדים שהם חצי אלים וחצי בני תמותה. או בשם הרשמי- חצויים. כאן מתאמנים כנגד לחימה במפלצות, וגם יש כאן ילדים שיזדהו איתכם ועם כול מה שעברתם בחיים" הוא הסביר. "מה זאת אומרת יזדהו איתנו?" אליזבת´ שאלה אותו. "אני מניח שסולקתם מהבית ספר כמה פעמים בחיים שלכם, או שיש לכם קשב וריכוז?" הוא שאל אותנו ובחן אותנו. הסמקתי. "יש לי קשב וריכוז," מלמלתי. אליזבת´ הנהנה בהסכמה. כירון הנהן. "זאת תופעה נפוצה אצל חצויים, להיות עם קשב וריכוז או עם דיסלקציה, ויש מקרים שלחצויי יהיה גם וגם. בקרב הדברים האלה יכולים לעזור לכם. הדיסלקציה- היא קוראת בגלל שהמוח שלכם לא מתוכנת לקרוא אנגלית, אלא יוונית או לטינית עתיקה. הקשב וריכוז- הם קורים בגלל שאתם בנויים לזוז, להילחם, להיות פראיים, לא לשבת במקום כול היום בכיתה. ינסו לתת לכם תרופות. זה לא יעזור, זה טמון בכם עמוק מידי וזה לא ירפה לעולם." כירון סיים לדבר. פערתי את הפה בזמן ההסבר, וגם ג´ין. אליזבת´ נראתה מעופפת בחלל אחר.  כירון הסתכל עליה וחייך. "אתם רואים- כמו אליזבת´ עכשיו." היא קפצה. "אממ.. מה אמרת?" היא גמגמה, והוא צחק. חייכתי, וגם ג´ין. אליזבת´ שיחקה בשיער שלה. מר ד´ חייך. "בסדר, בואו, אני יעשה לכם סיור ואז אני יביא אתכם לביתן הרמס ושם תגורו עד שההורה שלכם יכיר בכם." הוא אמר וגרר את הכיסא גלגלים שלו מחוץ למרפסת ולמחנה. שלושתנו יצאנו בעקבותיו. היו המון ביתנים. "נתחיל מביתן זאוס, ואז נלך לביתנים האחרים." הוא אמר והלך לביתן הראשון בצד שמאל. הלכנו עם התיקים על הגב. באמת קיוויתי שכבר נקבל מיטות ונישן קצת. באתי עם כול הבית בערך. תהיתי מה אמא תחשוב כשהיא תגלה שאנחנו לא בבית. "זה ביתן זאוס, הוא מלך האלים" כירון אמר לנו. "והוא גם ביתן אחת. עד לא מזמן הוא היה ריק מילדים לגמרי, אבל ההבטחה של פרסי ג´קסון- זה בן פוסידון- גרמה לאלים לשנות את התייחסותם לאלים הזוטרים וכן לאלים הגדולים, ועכשיו יש לו יותר ילדים- ג´ייסון גרייס, מי שהביא אותכם, ברנדון, ותאליה." הוא הוביל אותנו לעוד ביתן. "וזה הביתן של מלכת האלים, אשתו של זאוס וגם אחותו. לה אין ילדים כי היא אלת הנישואים." הוא עבר לביתן השלישי. "זה ביתן פוסידון, גם לו בעבר לא היו ילדים בכלל, אבל עכשיו יש לו את פרסי ג´קסון, אלכס בראון, דיאנה, מייקל, וג´ורג´. הוא גם ביתן שלוש." עברנו לביתן הרביעי. "זה ביתן האדס, לו יש שלושה ילדים- ניקו די אנג´ילו, ביאנקה, מרקו. יש לו ילדה גם בצד הרומי שלו, וקוראים לה הייזל לבסק." המשכנו ללכת לביתן החמישי. "זה ביתן ארס, ביתן חמש. המדריכה שלו היא קלאריס לה רו, ולו יש המון ילדים ותמיד היו לו." עברנו לביתן שש. "זה ביתן אתנה, שהיא אלת החכמה. לה יש המון ילדים, המדריכה שלהם היא אנבת´ צ´ייס." עברנו לביתן השביעי וכשעברנו לידו, הרגשתי אהוב ורצון להיכנס אליו ולצחוק סתם ככה. בהיתי בו. בלי לשים לב התקרבתי לדלת הכניסה. "מייקל?" אליזבת´ שאלה אותי בפחד. מצמצתי, ויצאתי מזה. הסתובבתי אליהם, וכירון הסתכל עליי בעניין. "זה ביתן אפולו, אל השמש, המוזיקה, האומנות, והרפואה. לו יש המון ילדים ותמיד היו לו, והמדריך שלו זה וויל סולאס." עברנו לביתן השמיני. הסתכלתי אחורה באהבה על ביתן אפולו. השמש כבר הייתה כמעט בשמיים, והיה שש לפנות בוקר. "זה ביתן ארטמיס, היא אלת הציד, ולה אין ילדים בכלל אבל יש לה קבוצת ציידות, שהמנהיגה שלהן היא תאליה גרייס." הוא אמר. "גרייס?" ג´ין שאלה. הוא הנהן. "כן, היא וג´ייסון אחים גם מהצד האנושי. וזה ביתן הפייסטוס - שהוא אל הנפחים והאש. המדריך שלו הוא ליאו וואלדס." עברנו לביתן העשירי. "זה ביתן אפרודיטה, שהיא אלת האהבה והפיריון. המדריכה שלה היא פייפר מקלין." הוא אמר. ג´ין השתנקה, אבל כירון התעלם ממנה והמשיך לביתן 11. "זה ביתן הרמס, הבית שלכם לבינתיים. הרמס הוא שליח האלים, וגם אל הגנבים והתירוצים, אז היזהרו לכם מהילדים שלו." הוא חייך אלינו. "תשמרו טוב טוב על החפצים שלכם כשאתם בפנים. וגם שאתם בחוץ." עברנו לביתן שתיים עשרה. "זה ביתן 12, הביתן של מר ד´. יש לו המון ילדים." עברנו לביתן 13. "זה הביתן של איריס, השליחה של האלים ותאומה בתפקידה להרמס. על שמה נקרא האיריס נט- דרך התקשור של החצויים." עברנו לביתן14. "זה ביתן דמטר, היא אלת הטבע. לה יש המון ילדים, והמדריכה שלה היא מירנדה." עברנו לביתן 15. "זה ביתן היפנוס, שהוא אל ההפנוט והשינה. המדריך שלו זה קלוביס." עברנו לביתן 16. "זה ביתן נמסיס, שהיא אלת הנקמה." עברנו לביתן 17." זה ביתן ניקה, שהיא אלת הניצחון." עברנו לביתן 18. "זה ביתן הבה, שהיא אלת הנעורים. עברנו לביתן 19. "זה ביתן  טיכה, אלת המזל הטוב והצירופי מקרים." עברנו לביתן 20. " זה ביתן הקטה, שהיא אלת הקסם העירפול והכשף. אני ממליץ לכם להיזהר גם מהילדים שלה." עברנו לביתן 21. "זה ביתן קופידון, תאומה של אפרודיטה. הוא אל האהבה." עברנו לביתן 22. "זה ביתן קימופוליאה- למעשה הוא ממש חדש. יש בו רק ילד אחד, אז הוא גם המדריך הראשי שלו- קוראים לו ג´ק. ועכשיו, מספיק עם הביתנים, אני רוצה שתראו עוד דברים." הוא הוביל אותנו למגרש הכדורעף. "זה המגרש, כאן אפשר לשחק בכדור כול מיני משחקים. יש טורנירים לפעמים של כדורגל ודברים כאלה שילדי אפולו מארגנים אותם.  זה המטווח של חץ וקשת, פה מלמדים וויל סולאס וקיילה, ילדי אפולו. זה האגם, כאן מתאמנים בלהילחם תוך כדי תנועה. יש מפלצות באמצע השיט. אמיתיות, כמובן. זאת הנשקייה- קונור בהמשך יביא אותכם לבחור נשק. ואלה האורוות, שם היער, יש גם אמפיתיאטרון למדורה ושירה בציבור, שדות תות שהסאטירים וילדי דמטר שלנו מגדלים, יש גם זירת לחימה, מטווח כידונים ואני חושב שזהו. עכשיו אני יביא אותכם לביתן 11, ותישנו קצת- בחופש ישנים עד 8 בבוקר במחנה, עכשיו 6 וחצי. מספיק זמן לריענון קצר." הוא הכניס אותנו פנימה. היו שם המון מיטות והמון שקי שינה על הרצפה- וכולם היו תפוסים. מצאתי איזור פנויי לי לאליזבת´ וגי´ן, ובאנו אליו בשיא השקט. כירון הלך וסגר את הדלת. שלושתנו פרשנו שקי שינה. "לילה טוב, אני מניחה" ג´ין מלמלה ונכנסה לשק שינה הכחול שלה. "לילה טוב" אני ואליזבת´ ענינו ביחד, ונכנסנו לשק שינה. עצמתי עיניים. החזקתי את התיק שלי בשתיי הידיים כי זכרתי טוב מאוד מה כירון אמר על ילדי הרמס. נרדמתי, ושוב ראיתי אותו- שיער בלונדיני, עיניים כחולות, ואהבה גדולה. "השעה קרבה, מייקל." הוא אמר, ונעלם. "יכולת להסביר לפחות!" צעקתי בחלום. אין תשובה. החלום השתנה, והייתי באוקיינוס, בארמון כמו זה שג´ין חולמת עליו. הוא היה גדול והיו שם אנשים ענקיים ומשונים שחישלו חרבות. משום מה הייתה להם עין אחת. היה שם נער עם עין אחת, שנראה מודאג. הוא חישל חרב שנראתה מדהימה- היא הייתה כחולה כולה, והיו עליה אותיות יווניות. לא הצלחתי לקרוא מהמרחק שהייתי בו. הקיקלופ הוציא כריך של חמאת בוטנים, אבל ועבד תוך כדי. "טייסון! זה לא הזמן לאכול!" קיקלופ אחר קרא. טייסון עשה פרצוף והכניס את הכריך לשקית שלו. "בסדר, בסדר. לעבוד! עובד." הוא מלמל, וחזר לעבוד. "אבא... הכול יהיה בסדר. המרכבה תוחזר בקרוב." הוא מלמל לעצמו, והתעוררתי כשנער עם חיוך ערמומי ביותר היה מעליי. "בוקר טוב, מייקל. אליזבת´ אמרה לי איך קוראים לך. אני קונור שוד, בן הרמס. אני מניח שהיום בערב כבר לא תישן פה, אבל אני צריך להביא אותך לנשקייה. קום." הוא אמר לי. נשמתי נשימה עמוקה. קמתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא