מוגלגית בהוגורטס

"הנה את ! איפה היית ? שנים חיפשנו אותך !" ג`ורג`י נכנסה לבושה בסירבול בתלבושת הזוועה.
"אוה, הייתי עם אדם, זה מהשנה השביעית. הוא כזה חמוד ! לפני שהלכתי אז הוא כזה נתן לי נשיקה על הלחי ביקש שנטייל אחרי הארוחה. נכון חמוד ??"
לילי גלגלה את עיניה וסופי הבינה שהיא לא מעריצה גדולה של אהבה.
לעומת זאת אליס קפצה עליה בחיוך ענק ואמרה לה שזה גדול.
"אוה ! הלוואי שלי היה כזה מזל עם בחורים !" אמרה אליס בחלומיות.
"את צוחקת עלי ?! כל הבנים בכל השכבות. חוץ מג`יימס ששומר את עצמו לאהובתו לילי-" " אני לא יצא עם ג`יימס ! אין לך מה לנסות, שוב."
ג`ורג`י גלגלה את עיניה וסופי גיכחה בסודיות.
"בכל אופן, אז כל הבנים רודפים אחריך, מה את משוגעת ? את יכולה לבחור לעזעזל !" אמרה ג`ורג`י מנערת את אליס ואומרת לה להתעורר.
"כן, רק חבל שמי שאני רוצה, לא שם עלי בגרוש.." אמרה אליס בחיוך עצוב.
"אני ילך לתפוס לנו קרקרה." אמרה אליס, לילי אמרה שתבוא איתה ושאלה אם  אותי וג`ורג`י רוצות לבוא. "כן אני יבוא. סופי את באה ?" שאלה ג`ורג`י.
 "לא, אני יתלבש ויבוא אל תחכו לי." ג`ורג`י משכה בכתפיה ויצאה מין התא. סופי התחילה להוציא את תלבושת הזוועה. היא לבשה אותה במהירה וסידרה את הילקוט.

"היי, פאנלי לפה." סופי הסתובבה במהרה למשמע הקול, על הספסל מולה נשכבה על סיריוס נערה הנענת לשם `פאנלי` והתמזמזה איתו.
"אממ.. האמת, שאם לא הייתי צריכה את המזוודה שלי לא הייתי מפריעה. אבל אני כן צריכה אותה והיא מעליכם." סופי התביישה, פאנלי נעמדה בבהלה. היא סטרה לסיריוס ויצאה בעוד היא מסדרת את חולצתה.
"נו באמת, למה עשית את זה אה ? אני אפילו לא יכול לסמן עליה וי. זאת בקושי הייתה התמזמזות !"קרא סיריוס בכעס.
סופי החליטה שהיא תעשה כמו בסרט שראתה לא מזמן, היא תדחוף את סיריוס תקח את המזוודה ותצא בכעס. הדחיפה בוצעה, אבל משיכת המזוודה החוצה נהרסה. המזוודה הייתה תקועה.
"חרא ! זה תקוע, לעזעזל !" קראה סופי מושכת את ידית המזוודה בכל כוחה.
"אוה, תני לי." אמר סיריוס הוא הזיז את סופי בעדינות ובקלילות של נוצה חילץ את המזוודה ממקומה.
"תודה.." אמרה סופי מבוישת היא ניסתה לסדר את התיק גב והמזוודה בצורה שיהיה לה נוח, אך הסתבכה. `לעזעזל ! אני בטח נראת כ"כ רע ! נו באמת !` חשבה סופי ברוגז. "תני לי אני יקח את המזוודה, במלא שלי כבר עוד מעט בטירה. בואי צריך להגיע לכרכרות לפני שנצטרך ללכת בבוץ ובגשם." אמר סיריוס, אך איך שיצאו מהתא הרכבת התחילה לנסוע.
"בואי מהר !" קרא סיריוס הם רצו עד שהגייעו לדלת שמובילה החוצה. "אלהומרה." קרא סיריוס, אך היא הדלת לא נפתחה. "זוז." אמרה סופי " `פארטה אידיטה !` קראה, הדלת נפתחה. "בואי נצטרך לקפוץ. תני לי את היד שלך."
סופי אחזה בידו ובספירת שלוש הם קפצו מין הרכבת.
הם התגלגלו טיפה על רצפת רציף הוגסמיד.
"עכשיו מה ? יקח לנו שעות להגיע לבית הספר ואני צריכה להגיע למיון !" קראה סופי.
"אל תדאגי. `איציו מטאטא.` " קרא סיריוס, תוך דקות ספורות התעופף אליהם מטאטא, קצת ישן, אבל מטטה.
"את יודעת לעשות וינגאריום לביוסה ?" שאל סיריוס סופי הנהנה.
"את תצטרכי לעשות את זה על המזוודה. עכשיו עלי על המטטה, אני יהיה מקדימה." סיריוס התחי למקם את עצמו על המטאטא.
"בטוח שאין דרך אחרת ?" שאלה סופי מפוחדת.
"רגלים, וקפיצות. אני לא סוחב אותך. למה ?" סופי התאדמה.
"יש לי פחד גבהים נוראי.. סיפור ארוך." סיריוס הסתכל עליה, הוא הבין שהיא לא הולכת לספר לו.
"תאחזי בי, אני לא יתן לך ליפול, בואי שנה רביעית." סופי הייתה ספק כועסת ספק משועשעת. היא עלתה על המטאטא מאחוריו הפעליה את הקסם. ואחזה בו.
"מוכנה ?" שאל. "מוכנה." ענתה והם התעופפו, כעבור שניות ספורות בשמים הקרירים, הם ראו את הכרכרות. והתעפפו קרוב אליהן.
"אז מה יש לך מגבהים ?" שאל סיריוס מפנה את ראשו אליה.
"תסתובב את הראש ! תסובב את הראש ! אנחנו ניתקע במשהו ! אני לא רוצה למות ! בבקשה ! לא !!" קראה סופי בפחד מנסה לשמור על מזוודתה למעלה.
"את תספרי לי ?" שאל סייריוס משועשע, סופי הנהנה חרוצות. סיריוס סובב את ראשו וחיכה לסיפור.
 "כשהייתי בערך בת שמונה, הלכנו לטיול כל המשפחה, זה היה על צוק. אני ראיתי את הנוף והתקרבתי, לחוד הצוק, אבל איבדתי שיווי משקל ונפלתי. הייתי תקועה שם על השעות הקטנות של הלילה. רק אז הגיעו קבוצות החילוץ וחילצו אותי. זה היה הדבר הכי מפחיד שקרה לי אי פעם. ותאמין לי, קרו לי המון דברים מפחדים. מאז אני לא הולכת לטיולים או לכל מקום אחר שהוא גבוה."
אמרה סופי, היא נאחזה בסיריוס יותר חזק, פוחדת שינטוש אותה לבדה באוויר. "אילו עוד דברים מפחידים קרו לך?" שאל סיריוס.
"אתה מכיר את מקדונלס ?"שאלה סופי, אבל סיריוס הניד את ראשו לשלילה.
"זאת מין חנות פאסט-פוד כזאת, ויש לה סמל של ליצן מוזר כזה. בכל אופן פעם הלכנו כולם לראות סרט, באטמן והאביר האפל-" "מה זה סרט ? ומה זה `באטמן והאביר האפל ?"
סופי נזכרה שקוסמים לא יודעים מה זה סרט ובטח לא מכירים כאלה. ילדות עשוקה. 
"זה משהו שאיזה משהו שהמוגלגים המציאו,קולנוע. זה מופיע על מסך ענקי ומולו יש מלא כסאות כך שאפשר ללכת המון אנשים לקולנוע ביחד. עוד דבר שמוגלגים המציאו זה סרטים, מה שמראים על ההמסך הענקי.  ובאטמן והאביר האפל, זה סרט אחד.
זה סרט שמספר על איזה אדם, שקרה לו משהו והוא ניהיה חזק בצורה לא אנושית. הוא מציל אנשים ומחסל אנשים רעים או תוקע אותם בכלא ויש לו תחפושת סופר צמודה של עטלף. בגלל זה קוראים לו באטמן. אתה יודע באט, באנגלית זה עטלף, ומן זה גבר. אז עטלף גבר.
בכל אופן בסרט הזה יש איזה ליצן משוגע, שצוחק כשמנסים להרוג אותו, וחותך לאנשים את השפתיים כי אבא שלו אמר לו שהוא לא מחייך מספיק.
בכל אופן הוא ממש מלחיץ. ואחרי שסימנו לראות את הסרט, אני וחברה שלי אמרנו שאנחנו זקוקות לגלידה, כי הליצן הלחיץ אותנו בטירוף. אז הלכנו למקדונלס, וזוכר שאמרתי שלמקדונלס יש סמל של ליצן ממש מלחיץ, אז איזה עובד אחד התחפש אליו וקפץ עלי וזה ממש הלחיץ אותי והתחלתי לברוח בצרחות זה היה ממש מלחיץ !"
סיריוס התפקע מצחוק, הוא לא הפסיק לצחוק עד שהם בגיעו להוגורטס, וסופי לא הפסיקה לצעוק עלי ושזה היה ממש מפחיד ושיפסיק לצחוק.
לבסוף הם הגיעו להוגורטס ישר עם הרכרכרות. היא ירדה והורידה את המזוודה יחד איתה. "תודה" אמרה סופי. "נתראה שנה רביעית." אמר סיריוס והלך לחברים שלו. `איזה מצואיצט מעצבן` חשבה סופי.
היא שמה את המזוודה שלה איפה שראתה שכולם מנחים את המזוודות ואת התיקים הקטנים. גם את התיק הקטן היא השאירה שם, לצערה. ונכנסה לאולם בריצה.
"מינוורה להיכנס ?" אישה חמורת סבר הסתובבה אליה, פקעת לראשה ומשקפיים על אפה. היא התקדמה לעבר סופי.
"היכנסי עוד דקה. ודרך אגב מעכשיו תצטרכי לקרוא לי פרופסור מקנוגל. ברור ?" סופי הנהנה בראשה והלכה לדרכה. כעבור דקה, היא נשמה עמוקות. ופתחה את הדלתות. כולם הסתכלו עליה במטים נעוצים.
אדומה כעגבניה היא הלכה בין השולחנות עד שהגיע לשולחן המורים. דמבלדור סימן לה לחכות שם וכעבור שניה נכנסו כל תלמידי השנה הראשונה בשורות מסודרות. מקנוגל סימנה לתלמידים לעצור והסותבבה לדמבלדור.
"ערב טוב לכולם. ברוכים הבאים וברוכים השבים. לפני המיון המסורתי, הייתי רוצה להכיר לכם את סופי טאקול. סופי באוי הנה." סופי צעדה ונעמדה ליד דמבלדור. "סופי תצטרף אלינו. היא בשנה השישית, והיא גם," חייך דמבלדור. "בת דודתי."
`הפתעה` חשבה סופי.

כל האולם הסתכל על לוסי בפה פתוח, לזה סופי כבר הכינה את עצמה.
"ועכשיו לטקס המיון," קרא דמבלדור. "מיס טאקול, האם תואילי בטובך ?" דמבלדור הורה על כסא קטן ועליו מצנפת. סופי הנהנה והלכה לעבר הכסא, מקנוגל הרימה את המצנפת וסופי התיישבה. "אל תדאגי הכל יהיה בסדר." לחשה לה מינוורה סופי חייכה חיוך קלוש ושמה את המצנפת על ראשה.
"אוה בת הדודה המפורסמת." סופי נבהלה `מי אמר את זה ?!?!`
"אני כמובן המצנפת אני יכולה לקרוא כל מחשבה שעוברת בראשך, כל הרגשה, האישיות שלך, הכל ! אני יודעת. וכן גם את זה שאת זאת ששלחת לדיוויד מכיתה ד` מכתב אהבה עם שירים אהבה שתירגמת מספרדית."
סופי הסמיקה.
`אממ.. תגידי בא לך לשים אותי בגריפינדור ?` חשבה סופי.
"ולמה זה ?" `טוב אממ אני חדשה יש לי שם שלוש חברות וכן זאת סיבה טובה לפי דעתי.` סופי שמה לב שכולם נועצים בה עיינים ובעיקר סיריוס, בטח חושב איך יכולת להחסיר פרט זה. אוףף דמבי אמר לה שהיא תיהיה כאן כמו סלבראטי קטן. אבל היא צריכה להתמודד עם זה.
"טוב אבל בשביל להיות בגריפינדור צריך להיות לך אומץ לב ותושיה." אמרה המצנפת בחוכמה.
`אוקי` חשבה סופי ` ואו ! איזה קטע, יש לי אומץ לב ותושיה !` חשבה סופי
"אני הייתי קוראת לזה חוצפה." התגרתה המצנפת. ` נוו ! זה גם משהו. בבקשה ?`
"גריפינדור !" צעקה המצנפת את זה ידעה שכולם שמעו, כי כל גריפינדור התחיל למחוא כפיים בעוצמה. סופי הודתה למצנפת במחשבתה והושיטה את המצנפת למינוורה שחייכה לה חיוך סודי. היא הלכה לעבר ג`ורג`י והתיישבה בינה ולבין הירחוני ההוא.
"גדול ! את בגריפינדור ! ולמה לא סיפרת לי שהבן דוד שלך זה אלבוס דמבלדור ??" סופי חייכה. "טוב אממ.. מה זה משנה ?" שאלה סופי בחיוך. "מה זה משנה ?" זה היה הירחוני ההוא. "אולי זה משנה כי אלבוס דמבלדור הוא אחד הקוסמים הכי חזקים ביקום כולו ? אולי כי הוא היחיד שאת יודעת מי מפחד ממנו ? אולי כי המנהל של בית הספר לכישוף ולקוסמות הכי טוב שיש ?"
סופי הסתכלה על הנער הרזה בתמיהה. "כן.. ואת כל הדברים האלו הוא עשה.. אז מה זה קשור אלי ? וחוץ מזה, מי זה את יודעת מי ?"
ג`ורג`י השפילה את מבטה. וירחוני החוויר אף יותר משהיה קודם. ורק האהוב של לילי לפי מילותיה של אליס דיבר.
"קוראים לו וולדרמוט, הוא רוצח מתועב ונוראי. הוא רוצח אנשים בלי סיבה ומפעיל את האות האפל. יש לו חבורה של אוכלי מוות נוראית עם איזה קעקוע דוחה ביד הגועלית שלהם והוא הקוסם האפל החזק ביותר בכל העולם הקסום, אבל דמבלדור יותר חזק ממנו." אמר ג`יימס בתיעוב.
"תן לי לנחש, הוא לא החבר הכי טוב שלך?" אמרה סופי בציניות. אבל כולם הביטו בה באיימה.
"הלו בדיחה ? שמעתם על הדבר הזה..?" צחחקה סופי אבל צוחקה דעך כששמה לב שאף אחד לא משנה את הבעתו.
 "בואו נחליף נושא." הציעה לילי במהירות כשהשתיקה התחילה להעיק.
"אז אליס את הקפטנית השנה ?" אליס הנידה את ראשה בעצב.
"האמת הוא שאני הקפטן." אמר ג`יימס מנפח את חזהו.
"או יופי אולי תדאג שאיזה מרביצן יפגע בך ואז תיהיה שייך למחלקת המטורפים במנגו רשמית." עקצה לילי ממשיכה לדקור את האוכל שלה.
השיחה המשיכה לזרום, אבל סופי לא יכלה לשכוח מהסיפור ההוא של וולדרמוט היא ברחה מהאולם בלי שאף אחד ישים לב. היא הלכה לספריה לחפש מידע על אותו איש. היא ישבה בספרייה עד 12 בלילה, והיא לא מצאה כלום. בשום ספר לא היה אזכור אליו חוץ מבאחד. `אתם יודעים מי הקוסם האפל הוא זה שהמציא את כישוף זה אשר בלה בלה בלה` דיברו על הכישוף אז.
מוטשת ועייפה היא חזרה לאולם ואז נזכרה שאין לה מושג איפה זה מעוני גריפינדור והיא גם לא יודעת מה הסיסמא.
`יופי נהדר ! זה כל מה שאני צריכה, להיאבד בטירה הענקית של הוגורטס, נו באמת חייב להיות איזה תלמיד גריפינדור מטומטם שרוצה להסתובב בטירה.` חשבה סופי.
היא יצאה אל מחוץ לאולם הגדול והתחילה להסתובב בטירה, היא עלתה למעלה וירדה עלתה חזרה והסתובבה פנתה שמאלה המשיכה ישר פנתה ימינה וחזרה חזרה, לבסוף מצאה את עצמה עומדת מול תמונה של אביר רוכב על סוס, האביר נראה ער למדי לעומת שאר התמונות (היא לא עד כדי כך לא הכירה את הדברים הקסומים בכל זאת היא ביקרה פה לא ?)
"אממ תסלח לי ?" שאלה סופי את התמונה. האביר הפסיק לדהור והתבונן בה בעניין.
"ומה עלמה צעירה כמותך עושה כאן בשעה כה מאוחרת ?" שאל.
"אממ.. אין לי מושג איפה הם מגורי גריפינדור אני חדשה." אמרה סופי. "אוה את בת הדודה של אלבוס ?" סופי הנהנה.
"טוב לכי למטבח את יודעת איפה זה? " סופי הנהנה.
 "דגדגי את האגס ומשם את כבר תדעי." אמר והמשיך לדהור. לוסי משכה בכתפיה והלכה לעבר המטבח.
היא התבלבלה פה ושם בדרך אבל בסוף הגיעה לתמונת סלסלת הפירות המפורסמת.
היא דיגדגה את האגס והוא בתגובה ציחקק בקלילות. החור נפתח וסופי השתחלה דרכו פנימה.
לפני שהספיקה להסתכל בחדר אלפי יצורים קטנים עם אוזנים קטנות רצו לעברה והגישו לה מטעמים.
היא סירבה בנימוס לכל אחד מהמאכלים ופנתה לראות מי נמצא בחדר. זה היה הוא, הילד החיוור המכונה ירחוני.
"מה את עושה כאן ? זה אסור בהחלט לכי עכשיו למוענות!" בהתחלה סופי רצתה להגיד לו שגם הוא תלמיד אז שירגע אבל אז שמה לב לשיכה כסופה שהייתה תלויה על גלימתו. היא חרוט עליה בגדול את האות `מ` ומתחת היה כתוב `מדריך`.
"אני אשמח ללכת למעונות אם אני אדע איך מגיעים לשם ומה הסיסמא."
החליפה סופי את תשובתה. ירחוני ניער את שערו ונעמד על ידה
"אני יעזור לך." הם יצאו מהמטבח והלכו בשתיקה לאורך המסדרונות. סופי הציצה בו, הוא נראה שקוע במחשבות. סופי כ"כ רצתה לדעת על מה הוא חושב עד שכמעט שאלה אותו אלב עצרה בעצמה.
לבסוף הם הגיעו לתמונה של אישה שמנה בשמלה ורודה ולידה מניפה. "סיסמא?" שאלה. "ביצי דרקון." אמר ירחוני "ליידיס פראסט." חייכתי ונכנסתי למועדון.
דגלים באדום וזהוב עם סמלי אריות כיסו את הקירות. תמונות של אבירים נתלו בצדדים. כורסאות אדומות ליד האח הבועורת שטיח זהוב ממתחת. היה נעים בפנים.
"ובכן, תודה לילה טוב." אמרתי ומהרתי למעונות.
"אה סופי?" הסתובבתי. "אלו מעוני הבנים." חייך ירחוני. הסמקתי במבוכה ופניתי לגרם המדרגות השני. "לילה טוב." אמרתי ועליתי אבל אחרי חמשת המדרגות הראשונות שמעתי את שמי שוב נקרא בקולו של הנער.
"רק רציתי להגיד לך, שאת נראה  לי הבנאדם הראשון שלא הרגשתי שהשתיקה בנינו מביכה. כיאלו זה אמור להיות ככה. בכל אופן חלומות פז."
 אמר הנער ונעלם בגרם המדרגות ממול. חייכתי לעצמי ועליתי שוב, במדרגות 
חיפשתי בין חדרי השנה השישית את החדר שלי. חדר רביעי מימן : סופיה טאקול. ג`ורג`יה בייסל. לילי אוואנס. אליס גרין. קיי רוי. `יש!` חשבה. `אני עם כולן.` היא נכנסה לחדר ולילי קפצה עליה.
"איפה היית ?? חיפשנו אותך בכל מקום. מה קרה לך ?!"
 סופי נפלה על הרצפה מרוב בהלה.
"הייתי בספריה רציתי לראות מי זה הוו-" סופי שתקה לרגע "כלומר לבדוק משו בקשר ל. ה..אהה..הו..הוגורטס. כן בדיוק, ואז פגשתי את, נו איך קוראים לו, הירחוני הזה-" "רמוס לופין." ענתה אליס במהירות כמו תלמידה מצטיינת.
"כן בדיוק," המשיכה סופי. "הוא עזר לי למצוא את המעונות וזהו. רגועה לילי ?" לילי הנהנה והתיישבה על המיטה של קוראת ספר עבה במיוחד.
"איפה ג`ורג`י ?" שאלה סופי בתמיהה.
"היא עם האדם הזה." ענתה אליס בשעמום.
"אוה.." אמרה סופי. "טוב אני הולכת להתקלח ולישון. אני עייפה מאוד."
סופי נכנסה למקלחת. "שלום לך." סופי קפצה.
"מי אמר את זה ?!" צעקה. "אני כמובן." סופי חיפשה דבר שיוכל לדבר אליה בחדרון האמבט הקטן אך לא מצאה כלום.
"המראה המראה." אמר הקול. סופי הסתובבה למראה.
"אוקי, הכנתי את עצמי לדברים מוזרים." אמרה סופי ונשמה עמוק. היא באה להוריד את חולצתה אבל אז נזכרה שהיא לא לבד בחדר. היא חשבה מה תוכל לעשות כדי שהמראה לא תבחן את גופה.
"אהאה !" קראה באושר. ובתוך שניה מגבת כיסתה את המראה. סופי חייכה ברצון והתפשטה.
המים החמימים שטפו את גופה. היא שטפה שיער ושטפה רגלים, ידים, את כל גופה.
לבסוף יצאה מהאמבט אל תוך חדרון האמבט. היא עשתה קוקו רטוב לקחה עוד מגבת יבשה את עצמה ולבשה פיג`מה. לבסוף הורידה את המגבת מן המראה.
"אוה אלוהים ! כמה זמן את מתקלחת !" נהמה המראה, סופי צחקה. היא איחלה למראה לילה טוב ויצאה. היא גילתה שכל בנות החדר כולל ג`ורג`י והילדה שלא הכירה כבר נרדמו. היא נכנסה למיטה הריקה שכנראה הייתה שלה ונרדמה ישר.

"ברוכה הבאה." פיה קטנה וזעירה התעופפה ליד סופי. "איפה אני?" שאלה סופי, אך הפיה רק צחקה והמשיכה האלה. "חכי ! חכי ! לאן את הולכת ?" קראה סופי היא התחילה לרוץ אחרי הפיה אך איבדה אותה ונפלה. היא שמעה פתאום קול צחוק, ועוד אחד מצטרף, "מי שם ? ענו לי !" סופי נלחצה. היא חיפשה את מקור הצחוק אבל לא ראתה דבר,רק חושך מוחלט. רוח נישבה על פניה רוח קרירה כזאת, כמו שיש לפני סערה, עלים פגעו בגופה וחול עף לעיניה והקשה על ראיתה, היא התחילה לרוץ, היא לא ידעה לאן אבל הייתה לה הרגשה שהיא צריכה ללכת מהמקום שהיא נמצאת בו. הצחוק התחזק, היא רצה לכיוון השני אך פגעה בקיר לבנים ונפלה לרצפה, יד אפורה ומתה הרימה את פרצופה, היא קירבה את שפתיה. סופי עצמה את עיניה בפחד, פתאום ראתה בין הריסים אור כסוף, חיה זהובה כלשהי קפצה והרחיקה את הדבר המתועב והמת. אבל אז בשקט המוחלט פתאום ברחה בפחד. סופי הסתכלה לצדדים, רעשי  עלים נדרכים נשמעו מכל מקום, הם סוגרים עליה. היא מחפשת דרך מילוט בחושך, או משו ואז. היא רואה אור, אבל אחר. ונופלת לרצפה...

סופי קמה במהירות מזיעה מפחד. כל השאר עדין ישנו. זה אותו החלום אותו החלום שחלמה אתמול, אבל הפעם הוא המשיך. מה קרה לה ? מה היה היצור הכסוף ? מי תקף אותה ? או מה תקף אותה ?
היא הרגישה מסוחררת היא הסתכלה לעבר החלון וראתה שכבר בוקר.
היא החליטה לקום ולעשות מקלחת חמה כדי לנקות מעצמה את החוויה הנוראית.
היא נכנסה למקלחת, המראה דיברה אליה אבל היא לא התייחסה וזרקה עליה מגבת.
היא הייתה שקועה בפיענוח החלום המוזר שלה.
היא הורידה את הפיג`מה ונכנסה למים. החוויה עצמה נשטפה לביוב עם המים אבל החלום נתקע בראש ולא זז.
 סופי הגבירה את חוזק המים אבל כלום לא עזר. היא לקחה סבון והתחילה לשפשף את הראש במרץ ובחוזק. גם זה לא הצליח לאחר מאמצים רבים נוספים ויתרה.
היא סגרה את המים ויצאה היא לקחה חלוק ויצאה לקחת בגדים. תלבושת הזוועה הייתה מונחת בארון היא צירפה אליה חזייה ותחתונים ונכנסה חזרה למקלחת. אחרי שהתייבשה יבשה את שערה ועשה ממנו קוקו גבוה היא התלבשה ויצאה בחדר הבנות כבר התעוררו והתחילו להתווכח על המקלחת ואז הן שמו לב שסופי נרדמה שוב.

 _______________________________________________

מקווה שאהבתם :)

הפרק הקודם		הפרק הבא