עולם משוגע

תראו אני חיה! לא העלתי פה שנים. והפעם זה פרק! אגב, בסוף לא העלתי את זה לוואטפד, אבל אני שוקלת את זה. בכל מקרה, תהנו מהפרק למרות שהוא טיפה קצר! 

"חכה חכה, אני אוציא ממך חיוך אמיתי ושלם. התחלנו בפרויקט. שלב ראשון, לצאת מהאחוזה הענקית הזאת למשהו אינטימי יותר. אתה עובר לדירה שלי. "

"היי! מה יש לך נגד האחוזה שלנו?"

"תראה.." הארי התחיל למלמל. "בכל מקרה, אני חושב שמקום כל כך גדול כשאתה לבד זה מדכא פי שתיים. עכשיו, עולים לחדר שבו הדברים שלך נמצאים, לוקחים דברים הכרחיים, ואז.. אז אתה תכיר את הדירה שלי מקרוב," הארי חייך.

דראקו הסתכל על הארי במבט מבולבל.

"לא הייתי ברור מספיק, דראקו?"

"היית, היית. רק תסתום," דראקו אמר ועלה לאסוף את הדברים שלו מלמעלה.

הארי חיכה לו בינתיים למטה, וחשב על הדף החדש שהם הולכים לפתוח. אין יותר שנאה (טוב, אף פעם לא הייתה, אבל אף אחד לא יודע את זה), אין יותר ריבים בלי סיבה.. הם הולכים להתחיל מחדש. בזמן שהארי היה שקוע בהרהוריו, דראקו הגיע עם כל הדברים שלו.

"יופי. עוד משהו שאתה רוצה לקחת? להיפרד?"

"איזה להיפרד, אני מת לעוף מפה," דראקו אמר במהירות.

הארי חייך.

"אז בוא נצא," הארי התחיל לצעוד לכיוון הדלת, אבל דראקו תפס בידו ועצר אותו. דראקו סובב אותו אליו, לנשיקה אחת קטנה, אבל אחת שדראקו היה צריך.

הארי הסתכל עליו, והתחיל לצחוק. דראקו הסמיק. מאוד הסמיק. כל כך הסמיק שהארי התחיל לצחוק חזק יותר. כשהארי נרגע הוא אמר לדראקו, "אני מצטער.. אתה פשוט כזה מתוק!" ונישק אותו שוב. דראקו הסמיק אפילו יותר, אם זה אפשרי. הארי צבט את הלחי שלו, והמשיך להתקדם לכיוון הדלת, הפעם דראקו מאחוריו. הם יצאו משטח האחוזה, והארי תפס בידו של דראקו. "פשוט אל תחשוב על שום מקום, אוקיי? אני אסביר לך איפה אני גר כשנגיע."

דראקו הנהן ועצם עיניים. הוא לא אהב להתעתק, אבל לא הייתה להם אפשרות אחרת. דראקו הרגיש את התחושה המציקה בבטן, החזיק חזק יותר בידו של הארי, ואז זה נגמר. דראקו נשם עמוק והתחיל להתאפס ולעכל את מה שהוא רואה סביבו. רגע, המקום מוכר לו.. אבל הוא לא זוכר שהיה פה פעם..

"הארי?"

"כן, דראקו?"

"אני.. המקום הזה מוכר לי.. אבל אני לא חושב שהייתי פה פעם.. איפה אנחנו?"

"תכיר, דראקו.. זה הבית שלי. או, אם אתה רוצה הבית של ההורים שלי," הארי הסביר.

"למה אתה מתכוון?" לדראקו היה פרצוף מבולבל.

"אחרי המלחמה חזרתי לפה עם ג'יני.. אל תעשה לי את הפרצוף הזה, דראקו, אתה יודע שאני לא אוהב אותה יותר," הארי אמר לו כשראה את דראקו מזעיף את פניו למשמע השם ג'יני. "כמו שאמרתי, אחרי המלחמה חזרתי לפה עם ג'יני," דראקו קטע אותו שוב. "האקסית שלך."

"אתה מוכן לתת לי לסיים את המשפט? אתה זה ששאלת איפה אנחנו, אני יכול גם לא להסביר!"

"לא, לא, אני מצטער, תמשיך."

"יופי. אז כמו שאמרתי כבר פעמיים, אחרי המלחמה חזרתי לפה עם ג'יני, והחלטנו לשחזר את הבית של ההורים שלי ולהחזיר אותו להיות ראוי למגורים. אז כנראה שבגלל זה הוא מוכר לך.. אנחנו במכתש גודריק."

"הו.. ו… אתה בסדר עם לגור בבית של ההורים שלך? זה.. לא קשה?"

"זה היה, בהתחלה. ג'יני לא ממש הבינה אותי.. אז פשוט התגברתי על זה, כדי שהיא לא תרגיש לא בנוח," הארי הסביר.

דראקו התקרב להארי והסתכל עליו בפרצוף מבין.

"אתה יכול להוציא את הכל איתי. אני מבין ואני מבטיח שאני אבין גם בהמשך את מה שתצטרך. זה המעט שאני יכול לעשות בשבילך על הדאגה שלך. אם תצטרך משהו, כל דבר, אל תהסס לדבר איתי, בסדר?"

הארי פשוט נישק את דראקו. הוא ניסה וקיווה שהצליח להעביר כמה הוא אסיר תודה על מה שדראקו אמר כרגע בנשיקה הזאת. דראקו חייך לתוך הנשיקה, והתנתק.

"אין בעד מה," דראקו עדיין חייך.

אז מסתבר שהארי הצליח להעביר את המסר. הוא חייך בחזרה.

"שניכנס?" הארי שאל.

"אחריך," דראקו ענה.

אז זה הפרק! מקווה שאהבתם! 

♥️

הפרק הקודם