זיכרונות אבודים

אקספקטור פטרונום!” אמרה הרמיוני, ומתוך שרביטה יצאה לוטרה ששחתה באוויר.
הרמיוני רכנה אליה ואמרה “לכי ותביאי את רון. זה חשוב” הלוטרה הינהנה ונעלמה מישם. הארי ליכסן מבט אל הרמיוני. מצד אחד, הוא היה בטוח שעובדים עליו. מצד שני, לא ניראה לו שמישהי כה מבוגרת תשתף פעולה עם זה. 

הרמיוני היתיישבה בכיסא, שילבה ידיים וחיכתה. לפתע נשמעו דפיקות בדלת.

“כן!” אמר הארי בקול. “היכנס בבקשה”. 

נער גבוה נכנס, הושיט מעטפה להרמיוני והלך.

“אנולי בטח הביא את זה” אמרה ופתחה.

“מי הביא לך את זה?” הוא שאל.

“אנולי. זה הינשוף שלי”. 

“אה.. סליחה” אמר הארי “חשבתי שאמרת ינשוף”.

“נכון”, היא אמרה והוציאה דף מקומט.

היא פתחה אותו, והארי ראה את עיניה עוברות במהירות על שורות מילים כניראה.

היא קיפלה בחזרה את הדף, והיישירה מבט אל הארי.

“בוא. אנחנו הולכים לקדוש מנגו” אמרה.

הארי המבולבל הוקם מכיסאו, ויצא החוצה בעוד הרמיוני גוררת אותו אחריה. הוא הלך איתה בערך עשר דקות עד שניצבו ברחוב קטן. הם נעמדו מול חנות בובות ראווה, והארי, חשד מטע שהעוברים והשבים אינם ראו אותה, כי הם פשוט חלפו על פניה כאילו אינה קיימת. 

הרמיוני נקשה על חלון הזכוכית ואמרה “היי. יש פה מישהו שזקוק לטיפול דחוף”.

הארי הביט אחורה, אך לא ראה איש. ואז הוא קלט, ושילב את זרועותיו בכעס. “אני לא זקוק לטיפול! אולי את צריכה....” הארי היה המום. הוא חשב שהרמיוני פשוט משוגעת על כל הראש. אבל הינה. הבובה הינהנה, ונקשה פעמיים באצבעה על הזכוכית. הרמיוני תפסה בידו של הארי, הלכה קצת אחורה, ורצה לכיוון החלון. הארי נימשך אחריה, והיתקונן להיתנגשות. הוא עצם את עיניו, אך ההיתנגשות לא הגיעה. במקום זה הם ניכנסו לחלל עצום, ובו מלא אנשים העוברים ממקום למקום והמון רופאים. הרמיוני ניגשה לדלפק שבו ישבה מישהי נחמד וצעירה. “שלום” היא אמרה. “יש פה מישהו שניפגע קשה מקללת זיכרון. לאן לקחת אותו?”

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא