מלחמה בלב ים (פרסארס)

פרק חמישי:

סמירנה אחזה בבקבוקון שאנסיס הושיטה לה בעדינות.
"את בטוחה?" היא היסתה את קולה כשדיברה מחשש שמישהו ישמע אותה.
"הוד רוממותך, לא הייתי מעלה בדעתי להטעות אותך! אני אומרת לך, שתי טיפות מזה בכוס היין של המלך והוא שיכור כלוט, הוא לא יזהה מי את גם אם תאמרי לו את שמך." אנסיס עטפה את כתפיה של הנסיכה ברדיד כהה וחיבקה אותה.
"אני שמה בך את מבטחי אנסיס." אמרה סמירנה, היא חיבקה את המשרתת בחזרה.
פרסי עקב אחריהן כשצעדו מחדרה של הנסיכה אל עבר מה שנדמה היה לאולם סעודות ענק.
בשונה מחלומו הקודם סמרינה הייתה עתה מטופחת ומסודרת כיאה לבת מלוכה.
שיערה היה הארוך והיה קלוע בצמה שנאספה סביב ראשה בתסרוקת מלכותית, היא לבשה שמלה ארוכה ויפה בצבעי כחול וארגמן וסביב כתפיה היה הרדיד הכהה אשר קיבלה מאנסיס.
כשקרבו אל האולם שליח הודיעה בחגיגיות על בואה של הנסיכה וסמירנה נכנסה כשבעקבותיה אנסיס ופרסי אחריהן.
המלך ישב בראש של שולחן עמוס מטעמים בכיסא מפואר עשוי זהב וכריות בד כחולות ורכות למראה.
משרתים התרוצצו ברחבי האולם בכדי למלא אחר מבוקשו ותזמורת קטנה בפינת החדר הפיקה צלילים נעימים שמלאו את החלל.
"הוד מלכותך." סמירנה קדה קלות בכבוד, אנסיס עשתה כמותה.
"גשי הנה בתי." המלך קידם את פניה של ביתו בחיוך, "ראו כמה יפה היא הנסיכה שלי, עלמת חן." הוא קרן ופרסי הבחין איך עיניה של סמירנה בוהקות בעונג ושפתיה מתעקלות בחיוך עדין, היא הייתה מסנוורת.
סמרינה התיישבה לצידו של אביה ואנסיס עמדה מאחוריה מחכה למלא את כל בקשותיה של גבירתה.
פרסי עמד בצד והביט במלך ובנסיכה אוכלים להנאתם ומדברים ביניהם.
סמרינה סיפרה למלך על ההישגים החדשים שלה במקצועות אותם היא לומדת בבית המלוכה והמלך שיבח אותה על התמדתה ואף שיתף אותה בניהול הממלכה ובמקרים שהתרחשו במהלך היום.
"אחייך ואחיותייך כבר נישאו וירשו ממני ערים למלוך בהם בכבוד תחת סמכותי, רק את בתי הצעירה נשארת כאן עמדי ובקרוב גם את תינשאי לנסיך הראוי לך ותמלכי גם את, אולי קרוב לכאן ואולי רחוק בממלכה." המלך חיכך את ידיו זו בזו לאחר שסיים צלחת נוספת מלאה מטעמים, אינו שם לב למבט החמוץ שהופיע בפניה הנסיכותיות של סמירנה.
הוא נקש באצבעותיו ואנסיס מזגה יין אל כוסו המהודרת שהייתה משובצת אבנים טובות.
כשאחד מכלי הנגינה של התזמורת נפל לפתע בקול בס מחריש אוזניים על רצפת האולם סמירנה ניצלה את הרגע שכולם הביטו לעבר התזמורת בכדי לשלוף ממחשוף שמלתה את הבקבוקון שקיבלה מאנסיס, פרסי היה היחיד שהבחין בה מטפטפת ממנו אל כוסו של המלך.
"צאו מכאן מייד!" המלך שאג על התזמורת, פניו שעד עתה נדמו לפרסי כטובות הפכו באחת לכעס טהור, הוא נראה היה מפחיד ומאיים.
השינוי הפתאומי הזה במצב רוחו של המלך לא הפתיע אף אחד חוץ מאת פרסי עצמו והוא הבין שהמלך יכול להיות מאוד מאיים כשהוא רוצה.
"כן הוד מלכותך המלך תיאס כבודו, סלח לנו הוד רוממותך." התזמורת נחפזה לצאת מהאולם.
המלך תיאס קילל בגסות וידו נשלחה אל כוס היין שלו.
סמירנה זקפה את כומתה, היא התרגשה והתקשתה להסתיר זאת כששפתיו של המלך לגמו מהיין שהיה מהול בסם.
עד שהסם התחיל להשפיע המלך הספיק לשתות עוד כמה לגימות הגונות ואז החל מצחקק בקול.
"אחח סמירנה יקירתי, תמיד היית לצידי, את משובחת כמו היין הזה ממש." הוא המשיך לשתות ולצחוק והמשרתים הביטו בו בתמיהה, מרחיקים את בקבוקי השיכר מהשולחן.
"לעולם לא חפצתי לעזוב אותך, אבא." אמרה סמירנה, היא הניחה יד ענוגה אחת על זרועו העבה והחזקה של המלך.
פרסי ראה איך לאט לאט המלך משתכר לחלוטין עד שסמירנה הודיע בקול למשרתים לצאת.
"אני אקח אותו לחדרו." היא הכריזה, "הוד מלכותו כנראה שתה יותר מידי, אדאג שיגיע למשכב."
"אבל הוד מלכותך, המלך זקוק למשרתיו!" אחד מבכירי הארמון התייצב מול הנסיכה.
"אתה מעז להתווכח איתי? האם שכחת מי אני?" קולה של סמירנה היה קר וסמכותי, פרסי התקשה להבין איך הבחורה הזאת שהייתה שבירה כול כך עד שרצתה להתאבד מסוגלת להשתמש בקול כזה סמכותי.
המשרת הבכיר התכווץ והשפיל את ראשו, מפנה לה את הדרך.
אנסיס עזרה לסמירנה לתמוך במלך ויחד הם צעדו איתו לחדרו בעודו מזמר וצוחק, כוס היין הריקה עוד אחוזה בידו.
"בוא הנה מלכי, היכנס למיטה ואעזור לך לפשוט את בגדיך." שום זכר מקולה הקר לא נשמע עתה מפי סמירנה כשליטפה את פניו של אביה בהשכיבו במיטת האפריון הענקית שלו.
"את נראית לי מוכרת." צחקק המלך תיאס, לא מפנה אפילו את מבטו לעבר הדלת שאנסיס סגרה בכוח כשיצאה מהחדר.
פרסי הבין לחרדתו שהוא נשאר בפנים לבד עם המלך והנסיכה וכשניסה לזוז הוא גילה שהוא קפוא למקומו. החלום ריתק אותו אל החדר.
"מובן שאני מוכרת לך מלכי, הבאת אותי הנה בכדי לענג את גופך." סמירנה עטפה את פניה ברדיד הכהה ואז פשטה את שמלתה, חושפת גוף שהיה עירום לחלוטין מתחת לבגדים הכחולים.
המלך שהיה מסומם ושיכור לחלוטין הביט באישה שמולו בעיניים מזוגגות, סמירנה דיברה אליו בקול רך והוא שלח את ידיו ותפס במותניה, משכיב אותה מעל גופו הגדול.
פרסי לא רצה לראות יותר, הוא לא רצה לראות את האב מלטף את גופה של ביתו בתאוותנות מבלי לדעת מי היא.
"תתעורר." פרסי אמר לעצמו, תמונתם של סמירנה והמלך החלה להיטשטש.
"זה חלום, אתה חולם, אתה יכול להתעורר." פרסי הכריח את עצמו לפקוח את עיניו.
שאריות החלום נעלמו מתודעתו ועיניו נפקחו באיטיות, דמות כהה גהרה מעליו.
"אתה עוד תפספס את על הכיף אפס, אני שומע את המפלצת."
פרסי הזדקף במהירות, משפשף את עיניו.
גניחותיה של סמירנה עוד הדהדו בראשו ובהתקף של בחילה פרסי כרע מעבר למיטה והקיא.
ארס הביט בו בהלם כשכשל אל חדר המקלחת לשטוף את פניו.
מבחוץ היה אפשר לשמוע את קריאתו של הבסיליסק, הצליל היה גרוני וצורמני ורעש תסיסה הגיע אחריו, כאילו נטף ארס.
פרסי יצא במהירות מהמקלחת, שיערו סטור ולחייו סמוקות.
"אתה בטוח שאתה מסוגל להילחם?" ארס הביט בבחור הצעיר בספק קל.
"שמור את הספקות שלך לאחר כך ארס." פרסי היה עייף ועצבני מהיקיצה המזעזעת שהייתה לו, הוא נעל את נעליו ויצא בריצה מהחדר, ארס בעקבותיו.

כשהבסילסק היה עם הגב אליהם פרסי יכול היה להביט בו מבלי לחשוש וזאת מאחר שמבט אחד בעיניו של המפלץ היה הורג אותו במקום.
בחציו העליון היה הבסילסק דמוי תרנגולת ענקית.
הוא היה מכוסה בנוצות חומות ולבנות והוא נופף בכנפיו בפראיות. כרבולת משוננת להפליא הזדקרה מראשו וצבעה אדום כדם.
הנוצות אחרי הכנפיים הלכו ונסוגו אל תוך גוף מקושקש ועבה של נחש, חציו השני בגופו של הבסילסק היה גוף נחש עבה ומעורר אימה שעליו הוא התקדם בזחילה מהירה.
לכל מקום שפנה תססה אחריו האדמה ורחשה משובל הארס שהותיר זנבו האימתני.
פרסי וארס התקדמו בזהירות, נהר טנסי געש לשמאלם והסווה את קול צעדיהם, הבסיליסק הניף את זנבו והכה בצידו של מבנה נמוך שעמד בסמוך אליו, צרחות וצעקות מילאו את שמי הבוקר המוקדמים שרק החלו להחוויר.
אנשים קפצו מההריסות ורצו אחוזי אימה, פרסי ראה אחדים מהם נופלים באמצע מנוסתם כשהביטו לאחור.
"הוא טובח בהם..." מלמל החצוי, שולף את אנקלוסמוס.
"אל תהיה כול כך פזיז פרחח, מבט אחד ואתה מחוסל." ארס שלף גם הוא את חרבו והביט סביבו. הרס היה בכל מקום אליו נשא את עיניו.
נדמה היה שהבסיליסק הרבה לתקוף באיזור הזה, בוודאות לא פעם אחת.
ארס חייך. אין כמו קרב טוב, הרס וחורבן להתחיל איתם את הבוקר.
פרסי גלגל את עיניו נוכח מצב רוחו של האל, אל המלחמה, בכל זאת.
"מה אתה מציע?" שאל פרסי, הוא כבר רצה להסתער ולהפסיק את הצרחות האלה.
"אני אצא ראשון." אמר ארס, פרסי פער את עיניו בתדהמה. יכול להיות שהוא דמיין הרגע את ארס מנדב את עצמו??
"אל תראה כול כך מופתע נער ים, אתה תמות במקום אם תקלע אל מבטו של הבסיליסק, אני לעומת זאת לא."
הו. כמובן. הפריווילגיות.
"אני אנסה לנקר את העיניים שלו," אמר ארס "ואז תוכל להצטרף לחגיגות." ובחיוך נוסף ארס הסתער בקריאת קרב לעבר המפלצת.
פרסי הפנה את מבטו בדיוק כשהבסילסק הסתובב בחדות אל עבר האל, מקרקר בקולו הצורמני והחזק.
הוא הרגיש כול כך חסר תועלת, עומד בצד עם העיניים עצומות כשארס נלחם בדבר המפלצתי הזה.
"ג'קסון!! מימינך!"
פרסי הבין את קריאת ההזהרה באיחור, עצם כבד הוטח בכוח בגופו והוא הועף הצידה והתרסק על גדות הנהר.
ממש נמאס לו להשתטח ככה.
רעל ניתז על גופו ופרסי שמע את בגדיו תוססים, הוא פקח את עיניו לכדי סדק והספיק לראות את ארס מזנק שוב.
פרסי התגלגל אל מי הנהר, נותן להם לשכך את כאבו.
"איפה הוא?!" הוא שאג, שומע את צרחתו של המפלץ ומרגיש נתזים חמים על גופו.
"עשרים מטר לפניך." ארס קרא בחזרה, פרסי שמע את חרבו חותכת את האוויר.
הוא התרכז ושילח סילון מים מהנהר אל עבר קול צרחותיו של הבסיליסק.
הבסיליסק קרקר בכעס ורגע לאחר מכן מילאה את הבוקר צלילה המחליא של עין מתפוצצת והמפלצת צרחה בכאב, זנבה היכה במים סנטימטרים ספורים מגופו של פרסי שבאינסטינקט של רגע התגלגל לצד השני אף שעיניו היו עדיין עצומות.
"הצלחתי!" קרא ארס, פרסי שמע אותו שולף את חרבו מעורו של הבסיליסק בשנית.
צרחותיו הגרוניות של המפלץ היו מחרישות אוזניים ופרסי שהרגיש שהמים ריפאו אותו לגמרי פקח את עיניו והסתער אל הקרב.
"השארת לי קצת כיף?" שאל פרסי, מתייצב ליד האל השחצן.
"הבמה כולה שלך פרסאוס ג'קסון." זוויות פיו של ארס התרוממו.
פרסי זינק אל עבר המפלצת הצווחנית וארס אחריו.
אפילו בהיותו עיוור היה הבסיליסק מהיר ובעל חוש ריח מפותח, הוא הצליח להטעות את השניים כששיגר לעברם את זנבו הרעיל ולפתע מקור התרנגולת המשונן שלו הפתיע אותם מהכיוון השני.
ארס זינק לחסום את המכה ושאג בכאב כשקצה המקור ננעץ בכל זאת בכתפו.
איכור, דם האלים הזהוב ניגר מהפצע וארס כשל לאחור בכאב.
"זה הזמן שלך לברוח." פרסי לגלג עליו, משתמש באחד מהכינויים המוכרים יותר בגנותו של האל, "פחדן שבורח בהיפצעו".
"אתה תשלם על המילים שלך ג'קסון." ארס נהם, מתחמק מזנב הבסיליסק.
לקח לפצע של ארס יותר זמן מבדרך כלל להחלים וזה עיצבן אותו לחלוטין.
"בוא נגמור עם זה." קרא פרסי, הוא זינק אל ראש המפלצת בדיוק כשארס הסיח את דעתו כשדקר את  הזנב ובאוושה חדה צרחותיו של הבסיליסק נגדעו באחת וראש התרנגולת שלו נפל אל הארץ.
שקט פתאומי מילא את אוויר הבוקר הקריר, שני הבנים עמדו מתנשמים ומתנשפים מעל גופת הבסיליסק שהלכה והתפוררה לנגד עיניהם, מותירה אחריה אבק צהוב וכרבולת אדומה כדם ועליה כתם לבן בצורת כתר.
"כתר?" תמה פרסי בקול.
"בסיליסקוס ביוונית." ארס ענה לו ואז נעץ את חרבו בכוח בקרקע, "זה נגמר."
כשנשימותיו של פרסי חזרו אל סידרן הוא ניגש אל העצם האדום לחלוטין שנח על הקרקע, כורע אל מולו.
"הגבירה אתנה," הוא אמר, מניח את ידיו על הכרבולת המשוננת.
"קבלי את מנחתי כתודה ותמורה לעזרתך." הוא היה מאוד מודע לעיני הלהבה של אל המלחמה שהיו נעוצות בגבו.
הכרבולת זהרה לרגע באור חזק וכשדעך האור היא נעלמה.
"עכשיו בוא נראה מה היא מסוגלת לעשות." אמר ארס בבוז, משהו לא נעים התעורר בו כשראה את פרסי מקדיש את שלל הקרב לאל אחר.
עוד הוא מדבר ופרסי הרגיש לפתע משיכה חזקה בבטנו, משהו אמר לו להסב את מבטו אל גדות הנהר.
"תראה." הוא אמר לארס, מצביע על ערמת סלעים בצמוד אל המים.
משהו קטן זהר באור כחלחל ליד אחד הסדקים וכשהתקרבו פרסי זיהה את הסמל בחרדה הולכת וגוברת.
"האות היוונית דלתא." הוא אמר, צמרמורת חולפת בגבו.
אתנה חשפה בפניהם פתח אל המבוך של דיידלוס.
***
פרסי וארס ישבו על גדות נהר טנסי.
השמש התקדמה לאיטה אל מרכז השמיים והשניים אכלו כריכים שפרסי הביא מחדר המלון בתרמיל שלו.
הם הביטו באנשי צ'טנוגה מנסים להתגבר על ההרס והאובדן שהביא הבסיליסק בימים האחרונים אל העיר היפה.
ארס דחף אל ידו של פרסי בד שחור.
"קח," הוא אמר, "החולצה שלך מחוררת לגמרי." ובאמת חולצת המחנה הכתומה של פרסי הייתה מלאה בחורים ששוליהם שרופים מארס הבסיליסק.
"כאילו שבאמת אכפת לך." פרסי נחר בבוז אך לקח את החולצה השחורה בכל זאת.
הוא שם לב שארס אוכל מהכריכים אבל לא נהנה מהם, כמעט כאילו אכל אוויר שיש לו צורה.
"באמת לא אכפת לי, האמת היא שאני מעדיף אותך בלי חולצה בכלל." ארס גיחך, מלכסן אל פרסי את מבטו.
"לך תזדיין." נהם פרסי ואז הוא נסוג לאחור בהפתעה כשידו של ארס הכתה בעדינות על שפתיו.
"תשמור על הפה המלוכלך שלך אפס, הסבלנות שלי פוקעת."
פרסי הבליע קללה נוספת וחזר לאכול מהכריך שלו. כל אותה העת הוא הרגיש עקצוץ לא נעים בעורפו, כאילו האות דלתא, סמלו של דיידלוס, שורפת אותו באיטיות.
פרסי לא רצה להודות בזה, אבל הוא פחד.
עדיין היו תוקפים אותו מידי פעם סיוטים מימיו במבוך.
לפני כמה שנים בחיפוש אחר בית המלאכה של דיידלוס פרסי וחבריו ירדו אל המבוך והם נתקלו שם במפלצות ובצרות אינסוף.
לא פעם היה פרסי מתעורר במיטתו שטוף זיעה מסיוט שכלל חלק מהרגעים הפחות נעימים מתחת לאדמה.
הוא לא רצה לחזור לשם ולא האמין שזה מה שהמסע המטופש הזה ידרוש ממנו.
"הזמן שלנו אוזל." אמר ארס לפתע, הוא התרומם וניער את בגדיו, "תלבש את החולצה ותתכונן, צריך להיכנס למבוך."
פרסי בלע את רוקו והביט במי הנהר שנצצו באור השמש, בהחלטה של רגע הוא פשט את חולצתו החרוכה והתרומם גם הוא מהקרקע.
"תן לי כמה דקות לטבול בנהר." אמר פרסי, קולו היה נמוך ומלא ברגש.
עיניו של ארס השתהו על העור החשוף והחיוור הזה. כול כך בהיר ומוצק וחלק. רצון עז התעורר בחזהו של האל להשאיר סימנים על העור הזה, עיניו שרפו במבטם את עיניו הירוקות של פרסי.
"תעשה את זה מהר, אני מחכה." ארס השיב בקול נמוך משלו.
פרסי לא ידע מה נכנס בו, מבטו של ארס ריתק אותו והוא לא הסיט את עיניו משל האל כשהוריד את מכנסיו באיטיות.
ערום, כשרק תחתוניו לגופו, פרסי הסתובב ונכנס אל מימיו הקרירים של נהר טנסי, עיניו של האל שהיו נעוצות בו כמו קדחו בו חורים.
משהיה מכוסה עד מותניו במים שגעשו סביבו פרסי אפשר למים להרטיב את גופו ואז צלל.
מתחת לפני המים פרסי רוקן את ראשו ממחשבות.
מאחר שהיה בנו של אל הים הוא יכול היה לנשום מתחת למים, לשלוט בהם ולהחליט אם להירטב או להישאר יבש.
המים הקרים של הנהר ליטפו את גופו והוא ניתב אותם סביבו ככה שהזרם לא יסחף אותו.
פרסי ידע שבקרוב יאלץ להיכנס אל מתחת לפני האדמה ורצה להתחזק ולנקות את ראשו מדאגות בנהר, רק מבטו הבוער של ארס לא עזב את מחשבותיו.
על שפת הנהר אל המלחמה עמד וחיכה, גופו בער מהמחשבה על הנער ירוק העיניים הזה שבמבט אחד הוציא את אל המלחמה מדעתו.
הוא לא ידע מתי זה התחיל, אבל באותו הרגע הוא הבין שהוא לא רוצה לתת לזה להיגמר.
***

הפרק הקודם		הפרק הבא