אליס פטרסון, בת זאוס

בדרך נתקלתי בילדה שראיתי קודם, ושתינו נפלנו בצורה מביכה ביותר. ברנדון לא שם לב לזה והמשיך קדימה למחנה בנחישות. הוא נראה כרוצה להרוג את מגנוס הזה באיזה ברק איכותי. החלטתי שזה טוב שהוא מתרחק ממני כשהוא במצב רוח הזה. "סליחה," מלמלתי לילדה. היא נאנקה ונראתה נבוכה מאוד, כמוני. היא סימנה לי שוב את התנועות האלה בידיים. "את חרשת?" שאלתי בפליאה, ורק אז שמתי לב שזה לא מנומס והסמקתי. "מצטערת." מלמלתי שוב, אבל נראה שהיא קראה את השפתיים שלי והיא הנהנה. נשמתי נשימה עמוקה. למה תמיד לי קורים המצבים המביכים האלה? "טוב. בואי, אנחנו לא בטוחות כאן," אמרתי וניסיתי לדבר בצורה שהיא תוכל לקרוא לי את השפתיים והצבעתי למחנה. נראה שהיא הבינה כי היא התחילה ללכת ביחד איתי. הלכתי לידה במבוכה. אף פעם לא הכרתי מישהו חירש, ולא ידעתי מה לומר או איך להתנהג. הרי אם יקרה משהו היא לא תשמע אותי צועקת, נכון? הגענו לפסל של אתנה פרתנוס, והסתכלתי על הילדה. "בת מי את?" שאלתי בתנועות שפתיים חדות. היא עשתה סימן של שמש וכאילו החזיקה ביד שלה מיקרופון. "אפולו," ניחשתי והיא הנהנה בשמחה, מרוצה מזה שהבנתי אותה.  חייכתי, מרוצה מזה שהבנתי את שפת הסימנים בפעם הראשונה בחיי הקצרים. הצבעתי לביתן שלי, ואז עליי ואז על השמיים. "זאוס," אמרתי והצבעתי על עצמי. היא הנהנה. לא נראה שהיא ממהרת ללכת לאנשיהו. "בת כמה את?" שאלתי אותה והתחלתי לצעוד לביתן אחת. היא הראתה לי עשר אצבעות, ואז ארבע. "ארבע עשרה?" שאלתי והיא הנהנה. חייכתי. האמת, יכול להיות מעניין להיות חברה שלה. "ניפגש מתישהו," אמרתי ועשיתי לה שלום עם היד כשהגענו לביתן זאוס. היא הנהנה ונראתה עצובה מהפרידה. "אממ... רוצה שנתאמן מתישהו ביחד? נגיד בקיר טיפוס?" שאלתי אותה והצבעתי אליו ליתר ביטחון. היא הנהנה ונראה שהוקל לה. חייכתי אליה. "אז תבואי אליי כשתרצי, את מוזמנת." אמרתי ונכנסתי לביתן, מתביישת בהרגשת ההקלה שהרגשתי.הרגשתי שדיברתי לקיר אבל שהוא מבין אותי בו זמנית. זה היה מוזר. ברנדון חייך אליי מהמיטה שלו. "דיברת עם פרת´ו?" הוא שאל אותי ומשום מה נשמע שהוא מלגלג עליי. מצמצתי. "כן," אמרתי בהרגשה לא טובה. הוא נאנח וחבט בכרית שלו בכוח. "מה הבעיה?" שאלתי אותו ברוגז קל. "כלום. היא פשוט..." נראה שהוא לא יודע איך להסביר את עצמו. "חירשת אילמת?" שאלתי והרגשתי איך אני מתחילה להתעצבן. הוא הסמיק. "כן," פלט לתוך הכרית שלו. שמענו דפיקה בדלת, ונערה פתחה אותה- החברה של ברנדון, סמנתה בת אפרודיטה. היא חייכה אליי, ואז הסתכלה על ברנדון שהיה קבור עם הראש בכרית ולא שם לב שהיא הגיעה. "וחברה שלך כאן." אמרתי לו בלגלוג והצבעתי על סמנתה, שנראה שהבינה שנכנסה לנו באמצע ריב ועמדה באמצע הביתן נבוכה. הוא הרים את הראש וחייך אליה. שילבתי ידיים וזינקתי למיטה שלי חצי בתעופה וחצי בהליכה. נרדמתי, וכמו תמיד חלמתי. בחלום הייתי באולימפוס, וראיתי את מלך האלים ונראה שהוא חיכה למישהו. חייכתי לעצמי ובאתי אליו כאילו קבענו פגישה. הוא חייך אליי. "אליס. טוב לראות אותך סוף סוף," הוא אמר ופרש ידיים. הרגשתי חשמל סטטי חזק פתאום, והלכתי אחורה. הוא עשה פרצוף. "אני מתנצל. זה קורה לי לפעמים בתור אל הברקים והשמיים." הוא אמר וחייך אליי בהתנצלות. הנהנתי בהלם. "אליס.אני רואה שהגעת למחנה בשלום," אמר. חייכתי והנהנתי. "כן. ברנדון הביא אותי אליו," אמרתי ועשיתי פרצוף. מלך האלים צחק. "כן. ברנדון. ילד מוכשר, אבל לא כל כך עם ראש פתוח, הייתי אומר." הוא הסתכל עליי במבט רב משמעות. "אתה יודע על פרת´ו?" שאלתי בפליאה והוא הנהן. 

הפרק הקודם		הפרק הבא